עריכת הדף "מעשה רקח/גירושין/ב" (פסקה)

== ח ==

'''הבעל שהביא גט בידו חתום.''' הה"מ ז"ל הביא על זה מההיא דהוו קרו לה נפאתא וכו' ואינו ענין לדין זה אלא לדין הבא והך דהכא הוא מכח הפסוק שצוה להבעל בעצמו שיכתוב הגט וכו' א"כ הוא נאמן ע"ז אך למ"ש חתום משמע דאם אינו חתום לא יתנו לה ואמאי הרי כיון שהאמינתו תורה בכתיבת הגט אמאי לא יתנו לה הרי עדי מסירה כרתי וכיון שנתנו לה בפני עדים בדיעבד מיהא כשר כמ"ש מדברי רבינו פ"א דין ט"ו. ועוד ראיתי להרש"ך ז"ל שתמה על רבינו שבפ"ט דין ל"ב כתב שאם מינה שליח לפני עדים ונתנו השליח לאשה בפני עדים הרי זו מגורשת אעפ"י שאין שם עדי חתימה כלל ומינה דאם נתנו לשנים שיתנוהו לאשתו פשיטא שהיא מגורשת והניחו בצ"ע אך נראה שהרב ז"ל לא ראה דברי מרן ז"ל שמתוך דבריו יתורץ כל זה שהרי כתב וז"ל נראה דאתא לאשמועינן דלא חיישינן שמא כתבו בפיסול כדי לקלקלה דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים ע"כ מעתה מבואר יוצא דרבינו נקט חתום לריבותא דאפילו הכי אין לחוש שמא נתכוון לקלקלה וכו' והה"נ דאף בלא חתימה הוא הוא נאמן וכיון דאיכא עדי מסירה היא מגורשת ודאי וק"ל:

'''אמר לאחרים וכו'.''' כתב מרן ז"ל דלא כתב רבינו דין אם נאבד משום דנלמד מקל וחומר דנמצא פסול הרי לא עשה שליחותו כלל ואע"ג דרבה הוה ס"ל דנאבד עדיף מנמצא פסול לדידן דקי"ל כר"ן הוי איפכא דנאבד אתי בק"ו מנמצא פסול ע"כ וכ"כ ז"ל בב"י סי' קכ"ב וראיתי להרב"ח ז"ל שם שכתב דשרי ליה מאריה לרבינו הב"י שכתב הפך סברת התלמוד לרבה דנאבד עדיף מפסול וכו' ומי הגיד להרמב"ם דבר זה דפליגי רבה ור"ן בסברות הפוכות הלא אין רמז בסוגייא דאיכא פלוגתא בהא וכו' ע"כ ואילו היה כותב ז"ל כמ"ש הרל"מ ז"ל שפי' זה דחוק החרשנו קצת אבל לכתוב עליו דשרי ליה מאריה אחרי המחילה הראויה התפלל על אחרים וכו' שהמדקדק בדברי מרן הקדוש ז"ל יראה שדבריו מתוקים מדבש ונופת צופים שהוא לא כתב שרבה ור"ן נחלקו מן הקצה אל הקצה לפי האמת אלא כתב דרבה הוה ס"ל דנאבד עדיף מנמצא פסול ותיבת הוה ס"ל שכתב ז"ל משמע שמתחילה הוה ס"ל הכי אך אחר ששמע דברי ר"ן שהק' לו מי קאמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו ושתק ולא השיב ש"מ שהודה לדברי ר"ן בנאבד דלא עשו שליחותו כלל ונמצא דלפי האמת הסברא הפוכה ממאי דהוה ס"ד דרבה וכיון דלרב נחמן אין חילוק בין נמצא בטל או פסול לנאבד מעתה הסברא מבחוץ מחוייבת דכשאנו אומרים דבבטל או פסול אף שהגיע ליד האשה לא עשו שליחותן מכ"ש וק"ו אם נאבד ואף דמרן ז"ל כתב לדידן דקי"ל כר"ן וכו' דמשמע דאיכא מאן דפליג עליה לא כתב כן אלא כלפי ההלכה דכיון דר"ן אתקיף ליה ורבה לא אותיב ליה משמע שהודה לדבריו ואף את"ל דרבה או חכם אחר פליג עליה מ"מ הלכה כר"ן דהוי מסקנא דמילתא סוף דבר מרן לא כתב כן אלא מצד הסברא מבחוץ ודבריו נכונים אפילו דוחק אין כאן כמו שכ' הרל"מ ז"ל ושם ראיתי בדבריו דברים תמוהים הרבה שהק' על הרב"י דכיון שדעתו דלרבינו נאבד הוי כ"ש דפסול א"כ למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב כיון דהרמב"ם לא כתבה אלא בנמצא הגט פסול משמע דס"ל דבנאבד לא אבעיא לן אלא הגט בטל ודאי וכו' וזה סותר דבריו שכתב כאן וכו' ולא נתבררו לי דבריו עכת"ד. וזה ערבוב דברים שאין להם יחס דמה ענין זה לזה דבאומר לאחרים לכתוב ולחתום וליתן אם כשנמצא בטל לא עשו שליחותו כ"ש בנאבד משא"כ באומר להם תנו לשליח בשלמא בנמצא בטל לא יכתבו אחר שהרי לא עשה אותן שלוחין לגרושין וכו' משא"כ בנאבד שעשו שליחותן כמו שצוה להם פשיטא ודאי שאין להם לכתוב גט אחר ואם כתבוהו אינו גט כלל שהרי לא צוה הבעל לכתוב גט שני היכא שהראשון נאבד ודייקי טפי דברי רבינו שכתב שהרי לא עשה אותם שלוחין לגירושין שמכאן יוצא ג"כ שאם נתנוהו לשליח ונאבד בידו אין בידם לעשות גט אחר והספק שיש להסתפק הוא בפסול או בטל דדילמא לגט כשר קפיד הבעל או לשמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד ולא ישאר בו מעשה אחר והרי כתבו ונתנו כלומר שכיון שכבר עשו שליחותן מה להם לעשות עוד. גם ראיתי להמש"ל ז"ל שדחה דברי הרל"מ הנ"ל בשתי ידים אלא שבסוף לשונו כתב וצ"ע. ולי אני הצעיר צ"ע אהיכא קאי הך וצ"ע אם על דברי הרל"מ הו"ל לכתוב כן קודם כללא דמילתא שכתב שם ואם על הרב"י או רבינו הרי סיים בלשון פשיטא ואיך יפול ע"ז צ"ע אך אם באנו לדקדק בעיקר דברי הרב"י יש לגמגם בדבריו בההיא דשליחות שכתב שלדעת רבינו אם נאבד הגט אם כתב לה אחר בטל הוא ע"כ דהא בגמ' אמרו או דילמא לטרחייהו חשש כלומר דכוונתו לשתתגרש בו ולפיכך כל עוד שלא הגיע לידה גט כשר י"ל דלא עשו שליחותם וא"כ גם בנאבד יש להסתפק כדברי רש"י וכן י"ל בדברי רבינו שכתב ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד כלומר או דילמא דבעי שיגיע גם ליד האשה: