עריכת הדף "
העמק שאלה/קנ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == {{העמקש|ו}} '''ואי מעות אינון צריך לאקנוי אג"ק.''' לאפוקי מדעת הרמ"ה שהביא הטור סי' קכ"ב ס"ט שא"צ להקנות על גב קרקע משום דלאו לאקנויי לי' גופא דממונא מכוין אלא יהיב לי' רשיתא למיתבע דילי'. ומקור טעמא דהרמ"ה ז"ל מבואר בחי' ב"ב פ' הספינה ד' ע"ז וז"ל ושמעינן נמי דמטבע לא מיקני בחליפין כו'. והאי דאיצטריך רב פפא למיפק לאפי' דרשב"א עד תוואך ההוא מקמי דליתי לביתי' ולסבוה אינשי ביתי' עצה לאחזוקי בזוזי לנפשי' הוא דעבד הכי והאי מעשה דר"פ לאו הרשאה הוי. אלא הקנאה גמורה הואי. אבל הרשאה לא בעי' אגב ארעא דהרשאה בעלמא הוא כדברירנא בפ' מרובה עכ"ל. הרי בהא דיצא ר"פ לאפי' דר"ש הכריחו להרמ"ה שלא הי' בהרשאה שהרי הרשאה אינו אלא שלוחא לפסק הש"ס שליחא הוי'. ולא הי' ר"פ צריך לצאת ולירא שמא יטול לעצמו. ויש להוסיף דע"כ ר"פ ס"ל דהרשאה אינו הקנאה ממש. מדאית לי' בב"ב ד' קכ"ו שאין לבכור קודם חלוקה. ובד' קכ"ז אי' דא"ל ר"פ לרבא דשני נשים שילדו שני זכרים ונתערבו אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין זל"ז. הרי דאע"ג שאין לבכור כלל מהני הרשאה. וע"כ משום שאינו אלא שליחות ולא בעינן קנין גמור. וכבר הובא ראי' זו בחי' רשב"א לענין שכותבין הרשאה אפי' על מלוה שא"א להקנות. אלא שדחה יע"ש. אבל הרמ"ה אפשר דס"ל הכי וא"כ ע"כ ס"ל לר"פ שליחא הוי. וא"כ מה כל החרדה הזאת. אלא ודאי לא הי' הרשאה כלל. אלא קנין גמור. וממילא למדנו דכמו דס"ל לר"פ דאפשר להרשות בכורה אפי' עדין לא זכה כלל ולא מהני בי' קנין גמור. ומכ"מ מהני קנין לענין הרשאה. ה"נ יש ללמוד דלא בעינן במעות אג"ק. דלא גרע קנין חליפין בזוזי בעין מקנין במלוה או בכורה להאי מ"ד דס"ל אין לו קודם חלוקה ואינו יכול למכור כלל. וכ"ת לדעת הרמ"ה ז"ל אכתי קשה הא גופא למאי עשה ר"פ לאקנויי לר"ש אג"ק ובלא הרשאה ליעבד לי' הרשאה כדין. הל"ק דהרמ"ה לטעמי' שכ' בש"מ פ' הגוזל משמו ז"ל בזה"ל ושמעינן מינה דליכא תקנתא דאי יהיב לי' זוזי לשליח לפטור ואע"ג דמית לי' מארי' דזוזי מקמי הכי אלא היכי דאקנינהו מלוה לשליח אגב ארעא כדר"פ אבל היכי דלא אקנינהו נהלי' אגב ארעא אע"ג דאורכי' נמי וכתב לי' זיל דון וזכי כו' ומקמי דמטי לידי' דשליח נח נפשי' דמלוה מחייב לוה לשלומינהו ליתמי עכ"ל. הרי דס"ל להרמ"ה ז"ל דאע"ג דיכול לכופו לדין בהרשאה. מכ"מ אינו יכול לכופו לתת מעותיו לידו משום חשש מיתה. והא דתקנו חכמים הרשאה. ולא סגי שליחות בעלמא לא משום תקנת מיתה כמש"כ הטור וש"ע והוא דעת הראב"ד ובעה"מ ומרדכי. אלא או כדי שיהא יכול לכפוהו לדין וס"ל להרמ"ה כמש"כ לדעת רבינו דמצי לסרב לילך עמו לדין אפי' בלא שום חששה משום דא"ל לאו בע"ד דידי את ולא כהרא"ש וסיעתו. או אפי' נימא כדי שירצה ליתן לו הממון וס"ל כהרא"ש דנ"מ במה שהרשה לענין בטול שליחות. וכמש"כ בפי' בש"מ שם בשם הרמ"ה דלענין בטול מהני הרשאה ומרי זוזי הוא דאפסיד אנפשי' דלא מיבעי לי' לאורושי ולא לשווי' שלוחא. או ס"ל כמש"ש הש"ך שם סק"ד בשם הרש"ל יעו"ש. הא מיהא לא משום חשש מיתה תקנו הרשאה. וא"כ אע"ג דאורכי מצי לעכב נתינת המעות לידו משום חשש מיתה. ומשו"ה לא הוי בעי רשב"א למיהוי שלוחא. שירא שמא לא יהבי לי' מחמת זה החשש כמו דרבא לא בעי למיהב לר"ס מחמת זה. מש"ה הקנה ר"פ קנין גמור אגב קרקע בלי הרשאה [וכ"ז דלא כמש"כ הטור שם ס"ז בשם הרמ"ה דהרשאה מהני למיתה. ומלבד שהש"מ הביא לשונו להיפך. עוד מוכרח לומר כן. דאלת"ה למאי הקנה ר"פ אג"ק ליקני לי' בהרשאה. אלא כמש"כ. וטה"ד הוא בטור. וצ"ל פוסק אחר]. אבל הראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"ג כתב בזה"ל דלשמואל לית לי' תקנתא לחשש מיתה אלא באקנייתא ואורכתא כמעשה דרבא ור"ס בזוזי דר"א וכמעשה דרב פפא דאורכי' לרשב"א ואקני' אגב אסיפא דביתי' דהנהו ודאי ליכא למיחש למידי והאי דנפק ר"פ לאפי' דר"ש איכא מאן דמפרש כי היכי דלא ליחזק בהו וקשיא לי' אי הוי אורכתא הא קיי"ל דשליחא הוי ואי תפס מפקינן ולא היא ודאי אורכתא הוי ואפ"ה חש למילתא כי היכי דלא למיקם בדינא ודיינא א"נ משום שמחת מעותיו א"נ לכבודו כו' עכ"ל הרי מפרש דכל הא דבעינן אורכתא הוא משום חשש מיתה ואורכתא מהני אע"ג שאינו אלא שליחא ולא מצי לזכות. מכ"מ מהני לגבי לוה דמיפטר. וע"כ ר"פ ג"כ אורכתא קעביד ומכ"מ בעינן אג"ק. ובאמת לא פחד שיזכה. שאין מקום לומר שהקנה לו בלא הרשאה ומש"ה ירא שיזכה דלמאי קעביד הכי לירשי לי' לחוד והרי אין מקום לחוש למיתה לפי דעתו ז"ל: והנה הב"י הבין לשון הרמב"ם כשיטת הרמ"ה דבאורכתא לא בעינן אג"ק ע"ש בס"ח וט'. ובזה יכול לכופו לדין והוסיף עוד בסי"ב דאם הקנה בהרשאה אג"ק. לא גרע ההרשאה כח הקנין אג"ק שיוכל לזכות. ולבי' כשמעתי' ז"ל וכ' בש"ע שם ס"א דעצה טובה ללוה או לנפקד שלא יתננו לשליח אלא א"כ בא בהרשאה שהקנה לו בקנין אג"ק מה שיש לו אצל פלוני. ולא חלק כלל בין מעות או שארי מטלטלין. ואפי' שארי מטלטלין עצה טובה שיהי' אג"ק. ובס"ד כתב המרשה את חבירו להוציא את שלו מיד המחזיק בו צריך ליקח בו בקנין שהרשהו וצריך לכתוב לו דון וזכי כו'. וגם כאן לא חילק בין מעות לשארי מטלטלין ולא בעינן אגב קרקע. והיינו משום דס"ל דהרמב"ם כהרמ"ה ס"ל מש"ה לענין לפטור ממיתה אין עצה אלא א"כ בקטן אג"ק דאז מהני אפי' הרשה לו ואפי' ידע שמת שהרי השליח יכול לתפוס לעצמו ג"כ כמש"כ בב"י. משא"כ בהרשאה לחוד כמש"כ דדעת הרמ"ה דאפי' לא ידע הפסיד הלוה [ומשכ"ש בב"י בשם הרמ"ה דנ"מ בין ידע ללא ידע בהרשאה לחוד. כבר כתבנו שהוא טה"ד בטור וכן בב"י] מש"ה כ' בס"א שעצה טובה שלא יתן לו אלא בקנין אג"ק ואח"כ בס"ד כ' דלענין כפי' לירד לדין מהני הרשאה בקנין אפי' למעות וא"צ אג"ק. כ"ז הוא הבנת המחבר בדעת הרמב"ם ז"ל כמש"כ בב"י. אבל כבר דחה בש"ך ס"ק י"ג דהרמב"ם ודאי בעי במעות קנין אג"ק. וזהו דעת רבינו ואע"ג שיבואר בסמוך באות ז' דלא מפרש רבינו להני עובדי דרבא ור"פ כהראב"ד ז"ל דהוי אקנייתא ואורכתא אלא שם לא הוי אורכתא. מכ"מ ס"ל שפיר דכמו הקנאה גמורה בעינן אג"ק ה"נ בהרשאה. דאי לאו דאקני לי' מצי למימר לאו בע"ד דידי את. ומעתה נתהפך השיטה דאפי' להרשאה בעלמא לכוף לדין בעינן קנין אג"ק במעות שאין נקנה בכ"מ אלא אג"ק ומכ"מ אינו יכול לזכות. וא"כ אם מת ונודע לו חייב אבל בלא נודע לו פטור בקנין כדין בכ"ד לפי מה שהוא משום דאנוס הוא. דכ"ז שהרמ"ה הוכרח לומר דאפי' לא נודע שמת המלוה חייב הלוה בהרשאה בעלמא. היינו משום דקשה לי' למה לא עשה ר"פ הרשאה אלא משום שירא שמא לא ירצה ניתן משום חשש מיתה. אבל כבר ביארנו דלדעת הראב"ד באמת הי' הרשאה ודעת רבינו בהא דר"פ ורבא יתבאר באות הסמוך. אבל ודאי בהרשאה פטור הלוה אם לא נודע לו כשמת וזהו פסקי הגהת רמ"א ס"א. [ובאמת קשה שיטת הב"י דלפי שהבין עוד בס"א שם דעת הרמב"ם מה שיכול לומר דלאו בע"ד דידי את היינו משום חשש מיתה. ע"כ צ"ל דהא דהרשאה מהני לכופו לדין הוא משום דאם מסר הלוה קודם שנודע לו שמת ה"ז פטור ודלא כהרמ"ה]. נחזור לדברי רבינו דאע"ג דס"ל שלא מטעם חשש מיתה בעינן הרשאה. מכ"מ ס"ל בזה כהראב"ד דבעינן להרשאה בעלמא קנין אג"ק: והנה הרמב"ם כ' שהגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה כדי שלא יטול כל אחד ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת. ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שיש לו ביד חבירו או לתבוע ממנו הלואה ולא הי' למקנה קרקע כו'. וכ' הכ"מ בזה"ל אינו יודע מה צורך להקנאת ד"א להרשאת גבית מלוה שהרי אינו ניקנית אג"ק והרשאה א"צ אלא קנין סודר כו'. ור"ל לפי דעתו ז"ל בב"י וש"ע דדעת הרמב"ם כהרמ"ה דלהרשאה א"צ למעות אג"ק. אם לא לקנות ולזכות ממש. ומאחר שמלוה א"א לזכות אלא לבא בהרשאה לכופו לדין א"כ מאי צריך קנין אג"ק. והמל"מ במח"כ לא עמד ע"ד מרן הכ"מ ומש"כ בב"י. ומש"ה כ' דתקנו כעין דינא היום כמו שאם הי' המעות בעין. ולדברינו יפה הקשה הכ"מ לפ"ד דלהרשאה גם אם הוא בעין לא בעינן קנין אג"ק ואמאי נצרכו לתקן במלוה שאינו אלא הרשאה קנין אג"ק ומכ"מ לפי מה שכ' הש"ך וכדברינו ודאי צדקו דברי הרמב"ם ז"ל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף