עריכת הדף "
ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פתיחה למנין הפרשיות
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ו== '''איברא''' דגם לפ"ז עדיין דברי הבה"ג וסייעתו ז"ל מוקשים מאוד. שהרי הרבה מצות מאותן שמנו הבה"ג וסייעתו ז"ל במנין העשין והלאוין והעונשין. גם כן אין פירושן אלא מדברי סופרים. כמו מצות תפילין וציצית. דבהדיא אמרינן בסנהדרין {{ממ|פרק הנחנקין פ"ח ע"ב}} שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים עיי"ש. ואעפ"כ לא מנאום הבה"ג ז"ל וסייעתו משום זה במנין הפרשיות. אלא במנין שאר העשין. וכן לולב עיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים כדאיתא התם. ואפי' הכי לא מנאוהו אלא בשאר העשין. וכן לאו דמלאכת שבת ועשה דחגיגה. דתנן בהדיא {{ממ|סופ"ק דחגיגה}} שהן כהררים התלויין בשערה מקרא מועט והלכות מרובות עיי"ש. ואעפ"כ לא מנאום בה"ג וסייעתו ז"ל במנין הפרשיות. אלא במנין העשין והלאוין והעונשין. וכן עופות טמאים אמרינן בפרק אלו טרפות {{ממ|ס"א ע"א}} דלא נאמר פירושן אלא מדברי סופרים עיי"ש. ואעפ"כ לא מנאן אלא במנין הלאוין ולא במנין הפרשיות. ולאוין דעריות אע"פ שבהקדמה זו עצמה כתב הבה"ג גופי' שבהן אתה מוצא שבחן של חכמים שפירשום כמשכ"ל. ומ"מ לא מנאן הבה"ג במנין הפרשיות שלו. וגם עיקר דברי הבה"ג ז"ל בהקדמה שם נפלאים מאוד בעיני. דמלבד דמה שכתב '''שבכל הששים וחמש פרשיות לא תמצא שבחן של חכמים ביתרון השפעה כמו בפרשת גירושין ויבמין שבל התורה כולה תלויה בהן. ובהם כל העריות מפורשות.''' אין שום ביאור לדברים אלו כלל. וסתומים וחתומים הדברים. שהרי בגירושין לא שייך אלא איסור והיתר אשת איש בלבד. וביבמין לא שייך אלא איסור והיתר יבמה לשוק. או איסור אשת אח בלבד. ומה זה שכתב שכל העריות מפורשות בפרשת גירושין ויבמין. הרי בשום אחת משאר העריות לא שייכי לא גירושין ולא יבום וחליצה. ואע"ג דחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום. מ"מ הרי אין בזה אלא פירוש לאיסור יבמה לשוק. אבל אין בזה שום ביאור ופירוש לאיסור אותן העריות. ואין זה אלא אחד מפרטי דיני היבום בלבד. ואם משום דמכיון שנפטרה צרת הערוה מיבום וחליצה קיימא על האחין באיסור ערות אשת אחיו. אכתי אין בזה אלא דררת איסור אשת אח מן האב בלבד. ואיך יתכן לומר משום זה בלבד דכל העריות מפורשות בפרשה זו. מיהו לזה אפשר לומר דהמקדים הקדמה זו לשיטתו אזיל דס"ל דששים וחמש פרשיות אלו שמנאן בה"ג לא נקראו בשם פרשיות אלא משום דמצות אלו עיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים. ולשון פרשה בזה אינו אלא מלשון פירוש וביאור לדברי תורה. וא"כ נראה דפרשת גירושין ויבמין שכתב כאן שכל העריות מפורשות בהן. כוונתו להתלמוד. דהיינו כל מסכת יבמות ומסכת גיטין. והן הן פרשת גירושין ויבמין. כלומר הפירושים והביאורים שפירשו רז"ל בדיני יבום וגירושין. ועל זה ודאי ראוי לומר שבהן כל העריות מפורשות. והדברים הללו פירושן כמשמען. וא"כ מצד זה לא היה מקום קושיא בדברים אלו: '''אבל''' מ"מ עדיין מה שכתב '''שכל התורה כולה תלויה בפרשה זו של גירושין ויבמין.''' תמוה מאוד. ואין לו מובן כלל. גם מה שמתבאר מדבריו אלו דגירושין ויבמין פרשה אחת הן. אמת שכן הוא גם במנין הפרשיות שבנוסחת הבה"ג כת"י רומי. שנמנו שנים אלו בפרשה אחת עיי"ש. אבל הא גופא תימא מאי ענין זה לזה להמנות בפרשה אחת. הרי שני ענינים נפרדים לגמרי הם. וגם בקרא פרשיות חלוקות הן ורחוקות זו מזו הרבה. ובנוסחת הבה"ג שלפנינו נתחלקו במנין הפרשיות לשתי פרשיות חלוקות עיי"ש. וגם עיקר הדבר תמוה מאוד מה שמנה הבה"ג פרשת יבמין במנין הפרשיות. גם להנוסחא שלפנינו. שהרי כבר מנה הבה"ג מצות עשה דיבום וחליצה במנין העשין. וכבר עמדנו בזה לעיל {{ממ|עשין ע"ו}} עיי"ש מה שביארנו בזה. וכעת ראיתי שכבר עמד בזה גם בנתיב מצותיך {{ממ|דף ס"ז ע"א}}. אבל מה שכתב שם לדחוק בזה. דלהכי חזר הבה"ג ומנאה במנין הפרשיות. משום המצוה שעל הצבור והב"ד להכריח את היבם לייבם או לחלוץ עיי"ש בדבריו. הוא תמוה ולא יתכן כלל. דא"כ גם כל שאר המצות ראוי לחזור ולמנותן במנין הפרשיות מהאי טעמא גופא דמצוה על הצבור והב"ד להכריח לקיימן. ומש"כ שם דמקרא כתוב בזה ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים. אינני רואה בכתוב זה שום רמז מצוה להזקנים עצמן כלל. דקרא לא קאי אלא על היבמה. ובדרך עצה טובה שתעלה אל הזקנים אשר להם יגש כל משפט וכל ריב. אבל להזקנים עצמן לא צוה הכתוב כאן שום מצוה פרטית יותר מבכל שאר המצות שבתורה. וגם לא כתיב הך קרא אלא בחליצה בלבד. ולא ביבום. והרי הבה"ג '''פרשת יבום''' הוא שמנה במנין הפרשיות. וע"כ אין לנו לומר בכוונת הבה"ג בזה אלא כמו שביארנו לעיל במנין העשין שם. שלא חזר ומנה פרשת יבמין אלא משום המצוה שעל הב"ד מדכתיב וקראו לו זקני עירו ודברו אליו וגו'. דמהך קרא ילפינן במתניתין {{ממ|סו"פ מצות חליצה}} שהב"ד משיאין לו עצה ההוגנת לו וכו' עיי"ש. או המצוה שעל הצבור והב"ד להוריד את היבם לנחלת אחיו המת. מדכתיב יקום על שם אחיו. כדדרשינן בספרי ובפ"ב דיבמות עיי"ש. וס"ל להבה"ג שמצוה זו מוטלת על הצבור והב"ד. שבידם לעשותה בע"כ של שאר היורשין: '''ואיך''' שיהיה עכ"פ הדבר מתמיה מאוד דא"כ מאי ענין דיני העריות לפרשה זו כלל. ומה זה שכתב בהקדמה שם שכל העריות מתפרשות בה. ואע"פ שכבר ביארנו דהבה"ג בזה לטעמו אזיל. וכוונתו בזה למסכת יבמות כולה שעוסקת בביאור כל פרטי ודיני היבום. מ"מ לא יתכן זה אלא אם היה הבה"ג מונה עיקר מצות יבום במנין הפרשיות. אבל מאחר שנתבאר דעיקר מצות יבום וחליצה כבר מנה הבה"ג במנין העשין שלו. ולא מנה במנין הפרשיות אלא המצוה שבזה על הב"ד. בין לפמש"כ הרש"ך ז"ל בנתיב מצותיך. ובין לפי מה שביארנו. א"כ הדבר מתמיה מאוד. אם זו היתה כוונתו מה ראה לתלות כל מסכת יבמות במצוה זו שעל הב"ד שמנאה במנין הפרשיות ולא בעיקר מצות יבום שמנאה כבר במנין העשין. ולענ"ד אינני רואה שום ביאור כלל לדברים אלו. אם לא נאמר שאין כוונת הבה"ג בפרשת יבמין שמנה במנין הפרשיות אלא לפרטי דיני היבום והחליצה המבוארים בכל מסכת יבמות. כמו חמש עשרה הנשים שפוטרות צרותיהן מיבום ומחליצה. ושש עריות החמורות מהן. והמתייבמות וחולצות והחולצות ולא מתייבמות והמתייבמות ולא חולצות. וכל שאר הפרטים והדקדוקים הרבים שנתבארו שם. ובאמת שכן נראה בהדיא מדברי הר"י אלברגלוני ז"ל במנין הפרשיות שלו שכתב וז"ל '''שבת אחים גם יחד ומת אחד מהם משפטו נגזר גזר. שמור והבן המש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן''' וכו' עכ"ל עיי"ש בדבריו. וכוונתו בזה לפרשת יבמין שמנה הבה"ג. ומשמע מדבריו אלו להדיא שהבין בכוונת הבה"ג שחזר ומנה פרשת יבמין במנין הפרשיות אחר שכבר מנה מצות יבום וחליצה במנין העשין. משום דשם לא מנה אלא עיקר המצוה המוטלת על כל יחיד ויחיד בלבד. אבל כאן במנין הפרשיות לא חזר ומנה אלא כל פרטי הדינים ודקדוקיהם שפירשו רז"ל בכל מסכת יבמות לדון בב"ד ולהורות על פיהם. וזהו שכתב '''שבת אחים גם יחד ומת אחר מהם משפטו נגזר גזר.''' {{ממ|כלומר כבר מצוה זו נמנית לעיל במנין העשין שעל האח החי לייבם או לחלוץ. ובזה לא איירינן השתא הכא}}. '''שמור והבן חמש עשרה נשים פוטרות''' וכו'. {{ממ|כלומר אבל מה שבאנו כאן למנות היינו רק כללות ופרטי ודקדוקי המצוה המוטלים על הב"ד לחקור ולדרוש לדון ולהורות בהם. ומבוארים במסכת יבמות שמתחלת בחמש עשרה נשים פוטרות וכו'.}} וזהו ממש כמש"כ הבה"ג בהקדמתו שם. ובלתי ספק זהו מקור דבריו. וא"כ נתחזק בזה החשד שהטיל הרמב"ם ז"ל על הבה"ג שהוא מונה במנין הפרשיות שלו פרטי דיני המצוה ודקדוקיה. אחר שכבר מנה עיקר המצוה במנין העשין שלו או במנין הלאוין. וכמו שהבאתי דבריו ז"ל לעיל {{ממ|סי' ג'}}. ומ"מ עכ"פ גם לפ"ז מש"כ הבה"ג בהקדמה זו שכל התורה כולה תלויה בפרשה זו אין לזה שום ביאור כלל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף