עריכת הדף "ארצות החיים - ארץ יהודה/אורח חיים/כה" (פסקה)

===ג===
(ג) '''הזיזם''' ממקומם אדעתא להחזירם מיד צל"ב המחבר שפסק כן אזיל לשיטתו שעל מה שנסתפק הטור {{ממ|ב[[טור/אורח חיים/ח|סי' ח]]}} לענין אם פשט טליתו וחוזר ולובשו אם צל"ב כתב הב"י שמבואר בסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/מו/א|דף מו]]}} דרבא כל אימת דהוה עייל לבהכ"ס הוה נפיק ומשי ידי' ומברך וה"ה לגבי טלית. והד"מ שם השיב עליו שמה שברך רבא הוא משום דעייל לבהכ"ס דשם לא יכול להניח תפילין לכן הוה הפסק אבל בלא"ה לא הוה הפסק, אולם ילה"ק לדעת הר"י מאורלייניש שבתפלה ש"י מותר לכנס בה לבהכ"ס. אם איתא כדברי הד"מ הי"ל להגמ' לבאר שרבא לא ברך רק על תפש"ר דלא חזי. למיעל בה לבהכ"ס לא על תש"י. ובשלמא לשטת רש"י דאין מברך על ב' התפילין אלא א' אין נ"מ. וכן לשטת הר"ת ג"כ אין נ"מ דבין כך וכך צל"ב שתים על ש"ר אבל לשטת הרז"ה הנ"ל בס"ק הקודם יש נ"מ דאם ברך גם על ש"י ברך שתים ועל ש"ר לבד לא ברך אלא א'. אמנם למ"ש ב[[#ב|ס"ק הקודם]] מבואר בלא"ה שדעת הרז"ה הוא שאם פשט תפילין אדעתא להחזירם מיד צל"ב דהא כל עיקר מה שסח מברך שתים הוא משום שממשמש בש"י ומזיזו ממקומו ונתחייב לברך על ש"י שנית. מבואר דאם מזיז ש"י אדעתא להחזירו צל"ב ותימא על האחרונים שדחו דברי הב"י בשתי ידים ולא הערו כי יש עוזרים הרז"ה והר"ן והנ"י:

'''והיה''' נראה לומר בזה שי"ל שגם הרז"ה סובר דאם פושט עמ"ל אין צל"ב אך זה דוקא אם מזיז ברצונו עמ"ל. אבל בנידון זה הלא אנו מכריחים אותו להזיז ש"י ממקומו ולבטל הנחה הראשונה שהיתה שלא כדין ולהניחו מחדש שיתכוף תש"י לתש"ר ונידון זה לנפסק הקשר או למזיז שלא בכוונה דצל"ב שנית. ואע"ג שבארתי במ"ל {{ממ|[[ארצות החיים - המאיר לארץ/אורח חיים/כה#ק|ס"ק קוף]]}} שאם נפסק הקשר קודם שהניח תפש"ר אצל"ב שם שאני דכיון שעדיין לא הניח תפש"ר לא נגמר מצותו. אבל כאן הא סח בינתים ונגמר הנחה של יד וכה"ג פשיטא שצריך לברך שנית בנפסק הקשר כמ"ש במ"ל {{ממ|[[ארצות החיים - המאיר לארץ/אורח חיים/כה#קב|ס"ק קב]]}}:

'''אולם''' סברא זאת אינה מתישבת בעיני דלפ"ז משכחת להרז"ה שעל גוף הנחת התפילין לא יצטרך לברך ואח"כ יהי' צל"ב. והיינו אם פשטם אדעתא להחזירם שאצל"ב על ההנחה ומ"מ מצוה שבשעת הנחה לא יפסיק בין תש"י לתפש"ר משום והיו. כמו במניח בחש"מ או תפילין דר"ת דצריך להתכיף להרז"ה כמ"ש בלב הארץ {{ממ|[[ארצות החיים - לב הארץ/אורח חיים/כה#י|סעיף י']]}} ועתה אם הפסיק בשעת הנחה צריך להזיז של יד ממקומו וממילא מתחייב לברך כיון שאנו הצרכנו אותו להזיז ממקומו. וכלפי לייא על גוף ההנחה לא יברך ועל תקון ההנחה יברך גם גוף הסברא לא תעלה למה שנראה מדברי הטור שכתב {{ממ|ב[[טור/אורח חיים/ח#|סי' ח']]}} שזזו ממקומם ולא ידע שהיו שלא במקומם. משמע דאם נשמטו שלא בכוונה וידע שנשמטו אצל"ב כיון שלא הסיח דעתו דעיקר הוא משום היסח הדעת. וכ"ש בכאן שמזיז בכוונה מה בכך שאנו מכריחים אותו על כך מ"מ אינו מסיח דעת:

'''וכן''' מבואר ממ"ש הרד"א ה' ברכות שאם טעה ולבש ש"ר קודם ש"י צריך להעביר ש"ר ולהניח שנית ש"י ואח"כ ש"ר. וכבר בארתי לקמן {{ממ|סי' כ'}} שגם האבודרהם מודה דהיכא שכבר נעשה מעשה שלא כדין כמו שכבר קרא של חנוכה קודם ר"ח א"צ לחזר. רק בתפילין שאני דמצותו כל היום ובמה שיסלק ש"ר ויחזור ויניחו לא יתחייב בברכה שנית כפי הדין דפשטו עמ"ל אצל"ב. לכן ס"ל דיסלק של ראש הרי דגם בה"ג שאנו מכריחים אותו להסיר של ראש מפני שהניחו שלא כמצוה בכל זה אצל"ב.

עוד יש לדקדק ממ"ש בסוכה {{ממ|דף מ"ו}} והדר בי' רבא משמעתתי' (שאמר שם תחלה דהלכה כרבנן דתפילין אין מברך עליהם אלא שחרית) דרבא כל אימת דהוה עייל לבהכ"ס הוה נפיק ומשי ידיו ומנח תפילין ומברך וקשה אמאי לא מביא דהדר בי' רבא משמעתתי' ממ"ש במנחות {{ממ|דף ל"ו}} אביי ורבא דאמרי תרווייהו סח מברך אחת לא סח מברך שתים שלדעת הרז"ה הוא מפני שמזיז של יד ממקומו ומבואר דס"ל לרבא דצריך לברך על התפילין במזיזו ממקומו כרבי דכל אימת שמניחם מברך עליהם:

'''והנראה''' דבאמת יש להבין להרז"ה איך הצריכוהו למשמש בתש"י הא גורם ברכה שא"צ, וצ"ל כיון שמה שצריך להתכיף ש"י לש"ר הוא מדאו' דצריך הוי' אחת לשתיהן וע"י שימשמש בתש"י יתקן המצוה דאו' לא חשו חכמים ע"מ שגורם ברכה שא"צ דאע"ג שבסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מד/ב|דף מ"ד ע"ב]]}} אומר כמאן אזלא הא דתניא סח בין תל"ת עבירה הוא וחוזר עליה מעורכי המלחמה, כמאן כר' יוסי הגלילי דאמר שאפי' על איסור דרבנן חוזר מעורכי המלחמה משמע שהיא רק איסור דרבנן, ז"א דבאמת החיוב שיהי' הוי' אחת לשתיהן הוא דאו' אך אחר שמשמש בש"י והזיזו ממקומו כבר תקן המצוה כדינו ולא נשאר אצלו רק איסור דרבנן שגרם ברכה שא"צ ועפ"ז י"ל דאע"ג שגם הרז"ה סובר דאם חלצם עמ"ל אצל"ב מ"מ בכאן כיון שלא הניח הש"י כדינו ועבר על חיוב דאו' להתכיף הוי' אחת לשתיהן עד שלתקן זה הוצרך להזיז הש"י ולבטל הנחה הראשונה שהיתה שלא כמצות התורה, לכן אמרו חכמים בזה דגם ברכתו הראשונ' שברך על ש"י היתה שלא כדין ולא מהני מעשיו וצריך לברך שנית, ויש להוסיף תבלין לזה עם מ"ש הפ"מ {{ממ|סי' כ"ו}} דאם הניח ש"ר קודם שהניח ש"י י"ל בזה דאם עבד לא מהני דגם בעבר על עשה אמרינן כ"מ דא"ר לא תעביד אי עבד לא מהני כמ"ש בתמורה {{ממ|דף ד'}} והרי מקדים תרומה לבכורים עיי"ש וכן בזה שהפסיק בין ש"י לש"ר לא מהני וצל"ב שנית, ובזה מיושב מה שהקשיתי אמאי אינו מביא ראי' דרבא הדר בי' משמעתתי' ממ"ש דסח בין תל"ת מברך שתים דמזה אין ראי' די"ל דרבא לשיטתו דס"ל אי עביד לא מהני ומ"מ י"ל שגם לאביי דס"ל בכ"מ אי עביד מהני כאן כיון שברך שלא כדין תקנו חכמים שעל מה שימשמש עתה לא יועיל הברכה שברך תחלה שהיתה שלא כמצוה אל הנחה של עתה שהיא כמצוה:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>