עריכת הדף "אלשיך/תהילים/לג" (פסקה)

== ו ==

'''בדבר ה' שמים כו' ''' הנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר כתבנוהו בביאור התורה וז"ל בלא עמל ויגיעה ברא הקב"ה את העולם שנאמר בדבר ה' כו' אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ. והנה הם דברים מתמיהין היעלה על לב לייחס יגיעה כלפי מעלה. אך הנה בביאור התורה הארכנו בביאורו והכונה בקוצר מלין כי למה שמה שנברא ביום הראשון היה בדקות נמרץ ככתוב אצלנו שמה כי על כן גם שבראשית נמי מאמר הוא לא נאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ יען כי עשרה מאמרות הם עשר כחות עליונים והראשון שבכולם יתייחס למחשבה לדקותו על כן לא נאמר בו אמירה וזהו בלא עמל כו' ברא הקב"ה את השמים שנאמר בדבר ה' כו' והוא כמ"ש בב"ר כדבר ה' וכבר שמים נעשו לומר כי טרם צאת הדבור אל הפועל כבר במחשבה שמים נעשו. ולבא אל ענין אומרו בלא עמל כו' וכן אל אומרו אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם נאמר כי הלא כמו זר נחשב היות לו יתברך שייכות עם עולם גשמי לברא בו והוא רם על כל רוחניות. אך הנה בביאור התורה ביארנו כי דרך ברא יתברך העולם ע"י מאמרות הוא כי הבל פיו היוצא מלפניו משתלשל ומתעבה ומהוה מצואים מאין כאשר יורה מאמר הנביא באמרו כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי דבורו יתברך הוא העושה ומהוה כמדובר אך לא בכל הדברים בשוה כי אם בכל דבר ודבר לפי דקותו יש דבר צריך השתלשלות והתעבות רב ויש מעט והנה גם שאין לפניו יתברך יגיעה חלילה עכ"ז בערך עוצם גבוה רוחניותו מה שמתלבש על ידי התפשטות והתלבשות והשתלשלות יקרא לפי גדולתו יגיעה למה שהוא משתלשל ומתעבה הפך איכותו. ובזה נבא אל הענין אמר כי ביום הא' שלא נבראו צבא השמים והיה הכל בדקות נמרץ יש מאין המוחלט הכולל כל מה שנברא בכל ו' הימים שהיה הכל בכח במה שנברא בו יש מאין והיה הכל בדקות רב עד צאת מן הכח אל הפועל דבר יום ביומו בשאר הימים כנודע לכן כאשר ברא העולם בראשון לא הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו וזהו בלא עמל ויגיעה כו' אך בצבאם כתיב בהו וברוח פיו כל צבאם כי היה להוציא מה שהיה בכח במה שנברא בראשון והיה צריך להוציא ולשלשל והעבות אשר היה בדקות אל העשות גשם מהרוח פיו הוא הבל היוצא מפיו היה יוצא ומשתלשל ומתעבה אשר זה לגבי דידיה יתברך ליגיעה תתייחס וזה יורה בעצם נוסח אחר הנמצא בילקוט וז"ל אבל בצבא השמים יגע מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו ע"כ והוא ענין מאמרנו למבין.

'''ובזה ''' נבא אל ענין הכתוב והוא כי אחרי אומרו שאם אנו משוללי טובה בגליות אל נשית לב לאבד תקוה חלילה או לומר חלילה כי העולם קדמון לא חידשו השם יתברך או שאם בראו הניחו לחיצונים שרי מעלה כאשר כתבנו שחשב נבוכדנאצר במעשה הצלם והיא מלאכת מחשבת אנשי דור הפלגה או הוא מהוברי השמים וכסיליהם כי אם שנודה לה' ונטיב נגן על כל הטובה אשר עתיד יתברך לתת לנו חל עליו חובת סילוק היזק הסברות הריקות והרעות אשר יבא בהן יצר סמוך כאשר יראה בצרת אנשי אמת ובשלות הפושעים והנה האחת היא סברת הקדמות חלילה וזה מאשר יומרוהו למזמה לומר אי זה הדרך הלך רוח ה' לפעול בעולם הגשמי והעכור הלז על כן בא ויאמר אין זו טענה כי הלא הכל לפי מציאות הדבר הנברא וערך עביותו או דקותו כי הלא השמים שנבראו ראשונה בדקות לא הוצרך רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו טרם הגמר הדבור כי לא הוצרך השתלשלות והתפשטות הדבור אך צבאם העבים יותר הוצרך רוח פיו שהיה הבל פיו יתברך הולך ומתפשט ומתעבה ומהוה דבר יום ביומו הנה כי הכל לפי מהות ואיכות הדבר הנברא וההיקש בזה בשאר הדברים שמצבאם ולמטה שלפי עביות כל דבר הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו יתברך ועל כן לא דבר רק בשמים וצבאם ללמוד מק"ו אם לדברים קרובי האיכות היה הפרש בהתהוותם מה גם עתה בדברים עבי האיכות אצל השמים שיהיה הפרש על הדרך הנזכר באופן שעל ידי כן לא יפלא היות לו יתברך מבוא לחדש עולם גשמי כי החל בדקות מחשבה ואח''כ ממעשה יום ראשון בדקות עצום קרוב אל הרוחניות שהיה כל מה שנתהוה אחרי כן בכל שאר הימים בכח במעשה יום ראשון היה יוצא משתלשל ומתעבה יום יום דבר יום ביומו על ידי רוח פיו של כל מאמר ומאמר שהיה מושך ומהוה כל ענין שבמאמר: