עריכת הדף "
אלשיך/שמות/יד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כז == '''ויט כו' וישב הים כו'. ''' הנה אם אומרו לאיתנו הוא שחוזק המים שב למקומו. איך היו מצרים נסים לקראתו ונהפוך הוא וכמז"ל (ש"ר דף ז') על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה כי היו גלי הים נדמים לסוסיא נקבה בפני כל אחד מסוסי מצרים הנזכרים והיו מדלגים על גל המים היה מתיישב קצת. אך לא מצרים היו העושים כ"א הסוסים. ועוד שאחר שוב לאיתנו שהוא שוב המים למה חוזר ואומר וינער כו'. וגם אחר שניער אותם בים למה חוזר ואומר וישובו המים ויכסו כו'. ועוד אומרו לכל חיל פרעה כי למ"ד שבמלת לכל מיותרת ובלי הבנה. ועוד אומרו ובנ"י הלכו ביבשה כו' הרי נאמר למעלה: '''ויתכן ''' יאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו הוא רוח הקדים עזה להורות הוא ית' לעיני הכל כי לא רוח הקדים היה הקורע ומייבש הים כאשר חשבו מצרים טרם יכנסו כי הלא יראו כי באותו הרוח עצמו ישובו המים. והנה מצרים אשר היו משוקעים בטיט כאשר כתבנו על וינהגהו בכבדות שעמוד ענן לחלח הטיט תחתם בראותם עתה הרוח קדים בא אל הים היו חוזרים אחור אל היבשה ממקום שבאו לקראת הקדים באומרם כי מדי עברו משפת הים עד מקומם ייבש קרקע הים ויוכלו לנוס ולצאת חוצה כאשר בתחלה לפי דעתם שרוח הקדים היה מייבש הים ע"כ מה עשה הוא ית' בהיותם נסים חוצה לצאת מתחום הים טבעם ע"י אותו הרוח אל תוך הים בל ימצא אחד מהם משפת הים וחוצה בשוב המים על מצרים ולא ימלט איש מהם וע"י כן וישובו המים ויכסו באופן שלא נשאר בהם עד אחד משא"כ אם לא היה מנערם הוא ית' אל תוך הים שהיה גם להם נס וממלט את נפשו. ולהיות כי פרעה נשאר כקבלת רז"ל (ש"ר פ' כ"א) ע"כ אמר לכל חיל פרעה לומר שמה ששבו המים ויכסו את הרכב כו'. לא שבו בשביל הכל רק לכל חיל פרעה שהוא בשביל כל חיל פרעה. אך לא גם לפרעה עצמו כי הוא נשאר והוא אומרו עד אחד כמשז"ל עד ולא עד בכלל ולבל יאמר איש א"כ איפה מה בין פרעה לבני ישראל כי כהם כפרעה נעשה נס והוא רשע למות ולמה ישוה אותו להם הוא יתברך לז"א ובני ישראל הלכו ביבשה כו'. לומר אל תשוה האחד הנזכר לבני ישראל כי הלא ובני ישראל בלבד הלכו ביבשה בתוך הים כשהיו נשקעים המצריים. אך לא כן פרעה כי לא דרכו רגליו ביבשה ולא עוד אלא שהמים היו להם חומה שקפאו המים מימינם ומשמאלם לבל ישובו יתר המים הרעים עליהם מש"כ לפרעה כי אם היה שרוי תוך המים וכמעט נחנק כמו שכתבו ז"ל שלא עצר כח לאמר מי כמוך בכ"ף דגושה רק רפויה כמתחנק ונצטער צער גדול בים עד שחשב להשבר וא"כ הוי אומר שלא מאהבתו אותו הצילו הוא ית' כ"א למען יספר באזני העמים שמלאך רע יענה אמן ויתן עדותו ויצדקו מעשה ה' לעיני העמים: '''והנה ''' ארז"ל (ב"ר פ' ה') כי תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לפנות בוקר לאיתנו מאי לאיתנו לתנאו הראשון וקשה שלפי זה היה ראוי ליכתב לאיתנו למעלה בקריעת הים ולא עתה בשוב המים למקומ'. אך לזה נשים לב למה הוצרך תנאי. אך הוא כאשר כתבנו במקומו בב"ר כי בכל דבר קשה לשר לשנות טבעו אשר הטביע בו הוא ית': '''ובזה ''' נבא אל הענין בשום לב שעל פי דרך רז"ל לא יצדק לשון וישב שמורה שקיים תנאו פעם אחת ושב לתנאו פעם שנית והנה אשר נקרע הים ליכנס בו ישראל קיים אז תנאו ויקרע חוץ מטבעו. והנה דעת רז"ל והסמכת ר' אבהו במדרש הוא כי כששבו המים על מצרים עדין היו כל ישראל תוך הים וכן נראה מפשט הכתובים ועל כן הנה היה מקום לשר הים לחלוק לומר די לי שנקרעתי וקיימתי תנאי פעם אחת. אך עתה בשוב הים על המצריים למה אצטער שנית שיהיו ישראל והמצרים בים ושישובו המים על מצרים בצמצום ולא על מקום שישראל שם ומה גם שבשוב המים שנצבו כמו נד לפני ישראל תחלה פוגעים במחנה ישראל ויצטרך השר לשומרם בבואם בתוקפם כמשמעות לאיתנו כי גם שדרשו לתנאו פשוטו לא זז ממקומו אלא שדרשו גם על דאפקיה בלשון זה כי הנה קשה זה על השר מהקודם וטוב טוב היה יצאו ישראל לגמרי ואחרי צאתם טרם צאת המצריים מהים ישובו המים עליהם בכל מקום שנעשה יבשה כאחת. לז"א וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאי הראשון אשר קיים באשמורת בעת הקריעה כי גם עתה הוא כשב ומקיים שנית התנאי שגם בשוב כל הימים היה יבשה כל מקום שישראל שם כי השיב המים טרם צאת ישראל משם מהים ויהיה כמשז"ל ששבולת המים בא בזעף על המצריים ומצמצמין עצמן ע"י השר בהגיע אל מקום שישראל שם והמה קריבים מאד אל המצריים. כמו שארז"ל (ש"ר פ' כ"ב) כי כשגמר רגל אחרון שבישראל התחיל הראשון שבמצרים ליכנס בים ולפ"ז אומרו ומצרים נסים לקראתו אינו חוזר אל התנאי כי הוא משולל הבנה כ"א אל הים הנז' ויאמר כי היה הים שב ומתחיל להתנועע לשוב ומצרים אשר היו משתקעים בטיט קרקע הים כמפורש על וינהגהו בכבדות התחילו נסים לקראת מי הים המתחילים לבא כי טוב להם המים מהטיט כי המים ירומום וישוטו עליהם המה וסוסיהם עד צאתם אל היבשה. אז מה עשה הוא ית' נעירם וחיבטם תוך הים להתיש כחם בל יוכלו לשוט על פני המים בשובם ואח"כ וישובו המים על מצרים ולא העלום המים למעלה לשוט בם כ"א אדרבה כיסום המים וז"ש ויכסו את הרכב וכו'. ואחר אשר רמז באו' לתנאו הראשון פירש ואמר ובני ישראל הלכו ביבשה וכו'. לומר כי בהיות המצריים משתקעים היו בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים ולא יצאו ישראל מהים תחלה עד וישובו המים על כל שטח קרקעות הים כא' והמים להם חומה שבהיות המים נתכים ושבים על המצריים אשר היו כמו נד לפני ישראל והיו שבים מצידי ישראל על המצריים שאחרי ישראל ומדי עברם בצדדי ישראל היה אפשר יציפו קצת מישראל לזה אמר כי המים להם חומה שהיו מימי צדדיהם נצבים כמו נד נקפים כחומה בעת שהיו שאר המים נתכים ושבים על המצרים ואשר שבצדי ישראל היו חזקים נקפים ועומדים כחומה ולא היה זה אלא מימינם ומשמאלם אבל מה שהיו מהלכין בים רחוק מצדיהם היו הולך ונסוע ראשון ראשון והיה מתמלא מים אחריהם וכן החומות מאשר היה נשאר אחריהם בהלכתם הלך ונסוע היה נמס באופן שלא היה כחומה אלא מימינם ומשמאלם בצמצום וכל זה היתה טירחא יתירה אל השר וטוב היה לו שלא ישובו המים על מצרים עד צאת בני ישראל מתוך הים לגמרי אלא ששב לתנאו הראשון כמדובר. ובמה שכתבנו למעלה כי הוא ית' היחל להשפיל גאות השר כי ויסר את אופן מרכבותיו ואז הרגיש כי מההתחלה הזאת יבא שבר לו לגמרי אמר אנוסה מפני ישראל כו'. ובמה שכתבנו כי שרו של מצרים מצרים שמו יאמר כי אח"כ טרם ישובו המים לכסות את הרכב וכו'. המית את השר כי פקד ה' את צבא המרום תחלה. וזהו וינער ה' את מצרים מרוממותו שהיה בא על ישראל מלמעלה ניערו וחבטו אל תוך הים תחלה. וז"א וינער ה' את מצריים בתוך הים כי מצרים שמו וע"כ הוצרך להזכיר פעם שנית ולא אמר וינערם ה' בתוך הים ואחר שפקד על צבא המרום במרום תחלה אחרי כן וישובו המים כו' לכל חיל פרעה. כי עד כה דבר על השר ואח"כ מה שבאו לפקוד לכל חיל פרעה וע"י מפלת השר שהיה מקטרג על ישראל באו' משוא פנים יש בדבר הללו עע"ג והללו וכו' עתה שנסתלק המקטרג שבו המים אל הרכב וכו' ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' שאל"כ גם ישראל היו נטבעים בים כי הלא והמים להם חומה כי חמה כתיב כמשז"ל כי בחמה שפוכה היו המים באים על ישראל ורמז בהיות חמה במסורת וחומה במקרא לומר כי זה וזה היה כי לפי האמת היתה חמה ועתה נהפך לחומה בחולם כמקרא ולא כמסורת וזה לא על מה שזוכים עתה רק כמשז"ל על זכות תורה שמימינו אש דת למו ומשמאלם אלו תפילין ואפשר דרך זה הוא דעת רז"ל ע"פ ב' מאמרים אלו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף