עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כג" (פסקה)

== לא ==

'''כל מלאכה לא תעשו כו'''' . אחר דברו כל תוקף קדושת היום ואשר הוא מכפר עם בני ישראל כאמור. והלא תאמרו הלא כל זה לא יהיה רק בזמן שבית המקדש קיים. אך לא אחר החרבן שערבה כל שמחה וג"כ במה יכופרו כל רובי עונות ופשעים ועל חטאים אחר שאין מקדש ולא כ"ג ולא סדר עבודה. ולפי מיעוט ההכנה תתמעט השראה וחובת המנוחה ביום שבת קדש. כי הנה דע לך כי לא נגרע מעבודתכם ושביתתכם דבר מזאת המנוחה כי כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם שהוא אחר החרבן. וז"א בכל מושבותיכם כלו' גם בזמן מושבותיכם ולא מושבי. כי שבת שבתון הוא לכם שבת ממלאכה שבתון מאכילה כמשז"ל (הובא ברמב"ן) כלו' שע"י שביתה מאכילה יושפע בכל שפע קדושה ומנוחה כי יהיה ה' עמכם כבזמן הבית. וש"ת הלא כמו זר יחשב יועיל לנו הצו' לבדו אז כצו' ועבודה בזמן הבית. כי הנה אל תחושו על זה כי הלא ע"כ אני מקדי' לחנך אתכם בצום כפול כי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב ושתפסקו מבעוד יום. ואעלה עליכם כאלו התענית' תשיעי ועשירי באופן כי ישלים מה שתצומו גם התשיעי מה שיחסר מהעבודה שהיתה בזמן הבית. וגם מעתה תעשו כך לשישאר כך אחר החרבן. ואחר אומרו בתשעה לחדש בערב חזר ואמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם כלו' שאעלה עליכם כאלו התעניתם שני ימים במה שמערב עד ערב תשבתו שבתכם בין להשביתת המלאכה בין לשביתה מאכילה באופן לא תחסר מכם כפרה שלימה גם אחר הבית כמדובר. או יהיה. הכתובים אך בעשור כו'. שיש לשים לב. (א) אל מיעוט אך. (ב) אומרו מלת הוא שהיא מיותר. (ג) אומרו כפורים לשון רבים וייתור הה"א. (ד) הפסיקו בין יום הכפורים לועניתם באו' מקרא קדש. (ה) אומרו בעצם היום הזה בענוי במלאכה ושניהם מיותרים. (ו) אומרו כי יום כפורים הוא כי הרי נאמר ואיך הוא טעם אל העדר מלאכה. (ז) אומרו לפני ה' אלקיכם. (ח) אומרו כי כל הנפש אשר לא תעונה שיראה שהיא נתינת טעם אל האמור ואינה אלא גזירה. (ט) אומרו וכל מלאכה לא תעשו פעם שלישית. (י) אומרו שבת שבתון הוא לכם שהראוי יאמר שבתון לה' ולא ששבת ושבתון הוא לכם. (יא) אומרו ועניתם כי בתשעה לחדש שהוא הפך האמור למעלה שלא נזכר רק העשירי בלבד. (יב) מה שחוזר ואומר תשבתו שבתכם. אך יהיה ענין הכתובים מלמעלה מ"ש בסוף הדרך הקודם שתוספת הענוי מועיל לאחר החרבן. ושעור הכתובים כי למה שבסמוך עתיד לומר ענוי התשיעי שהוא התוספת מבעוד יום. אמר אך בעשור לומר הנה אך בעשור לבדה יוה"כ למה שהוא היום של שני הכפורים מספיק הוא לבדו. וז"א הוא. כי ע"כ בו בלבד מקרא קדש שהוא שפע של קדש עליון יהיה לכם לכפר מבלי ענוי תשיעי אשר הב' כפורים הם. (א) כי ועניתם את נפשותיכם שהוא הכפרה הא'. כי הוא קרבן כפרה ודאי. והב' הוא כי והקרבתם אשה לה' וכן בו לבדו הוא מקרא קדש ולא בתשיעי כי ע"כ כל מלאכה לא תעשו דוקא בעצם היום הזה. והטעם שיום זה לבדו מספיק. הלא הוא על כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' כנודע. ומה שאמרתי שביום הזה היה די עם שאני עתיד לומר שגם בתשעה לחדש תצומו שהוא התוספת היינו כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה שהוא בעשירי דוקא הוא שונכרתה הנפש ההיא. אך לא אשר לא תעונה בתשיעי וכן כל הנפש אשר תעשה מלאכה בעצם היום הזה הוא שוהאבדתי כו' אך לא על התשיעי. ועתה בא וגלה כל האמור. ואמר אמנם יש זמן שאין בו ב' כפרות כי אין מקדש להקריב אשה לה' רק שכל מלאכה לא תעשו שהוא חקת עולם לדורותיכם שהם דורות חסרים שעל כן לדרתיכם חסר שהוא בכל מושבותיכם שהוא זמן שאין מושב לה' הוא מקדש כ"א לכם ואין לכם אז אלא שבת שבתון לכם שהוא כמשז"ל והביאו הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה) שבת ממלאכה שבתון מאכילה. ושתיה. אך אין קרבנות ע"כ תחת הכפרה השניה שהיא הקרבנות אני מוסיף הענוי שהתחילו מיום תשיעי שהתוס' ענוי במקום קרבנות היום. וזהו ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב ואני מעלה עליכם כאלו מערב ועד ערב תשבתו שבתכם שהם השני שביתות מלאכה וענוי אע"פ שאין עונש כרת בענוי ולא צווי על המלאכה: 

'''או ''' יאמר אע"פ שלא הוספתי מה שבתשיעי אלא בשביל דורות החסרים עכ"ז גם אתם שאני דובר בכם בני דור שיש לכם משכן מערב עד ערב תשבתו שבתכם עם שיש לכם קרבנות וה"ה בזמן הבית שבה עבודה כמשכן: 

'''או ''' יהיה ענין הכתובים בדרך אחרת בהזכיר מאמר רבי מתיא בן חרש (יומא דף פ"ו) כי שלשה חלוקי כפרה הם ותשוב' עם כל א' מהם עבר על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו. עבר על מצות ל"ת שאין בהם כרת תשובה תולה ויה"כ מכפר עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד תשו' ויה"כ תולין ויסורין ממרקין כו'. והנה ביאור המאמר כתוב אצלנו והן לא הובא פה רק להתכת תחלת הכתובים על פיו. והוא כי אחר הזהירו יתברך על התשובה בראש השנה בפסוק הקודם באומרו יום תרועה יהיה לכם בא ואמר אל יעלה על רוחך לדבר ולומר מה לי עוד להתכפר הלא שבתי ורפא לי על כל עון ופשע וחטאה. כי דע איפ'. כי אך בעשור לחדש השביעי הזה ששבת בו דוקא הוא יום הכפורים ולא מאז שבת בא' לחדש. כי הנה תשובה תולה ויה"כ מכפר ולא כפרה אחת בלבד כי אם כפורים רבים על לאוין שאין בהם כרת לגמרי ועל שיש בהם כריתות ומיתות ב"ד ועל חלול ה' התחלת כפרה ליגמר א' ביסורין וא' ביסורין ומיתה. וז"א כפורי' לשון רבים. ואל תתמה לומר אחר שאני שב בר"ה למה לא יגמור היום ההוא. לז"א מלת הוא כלו' כי הוא בעצמו יש לו בחינת קדושה זו כי עצומו של יום מכפר מש"כ ליום זולתו שעל כן תשובת ר"ה תולה ויה"כ מכפר וזהו יום כפורים הוא. והוא כענין שכתבנו למעלה כי שבת וכל יום מימים טובים יש לו שורש קדושה למעלה כל אחד מבחינה מיוחדת לו. ובכן בחינת קדש עליון של יום זה מיוחדת שעצומו של יום יכפר. ועל בחינתו זאת מקרא קדש יהיה לכם ועל שני הכפרות צריך בו שני מיני קרבנות. (א) הוא כי ועניתם את נפשותיכם כאלו את עצמכם אתם מקריבים וגם קרבן שני והוא כי והקרבתם אשה לה'. ועל אשר אמרתי מקרא קדש כו' על כן וכל מלאכה לא תעשו ואל תתמה לומר כי הלא השבת או י"ט שלהיותם מקרא קדש יש בם שביתת מלאכה מתחבר למו עונג. אמנם שביתת ממלאכה. עם ענוי נפש לא יצדקו יחדו. כי דע איפה כי הטעם הוא כי יום כפורים הוא כו' לומר כי כל קדש עליון המשפיע ביום קדוש למטה יש לו בחינה בפני עצמה כ"א יום שבת ודומה לו בחינת שביתת מלאכה עם עונג. זה לא כן כי יום כפורים הוא ע"כ יחייב בו שביתת מלאכה. וגם שביתת אכילה. וזהו כי כו' לומר מה שאמרתי ענוי עם ביטול מלאכה הלא הוא כי יום כפורים הוא בעצמו שעצומו מכפר הוא לפני ה' אלהיכם שהוא כי בחינתו העליונה בה שתוף ב' בחינות א' של ה' שהוא רחמי' ושל דין הוא בחינת אלהיכם וזהו לפני ה' אלהיכם. ולא עוד אלא שיותר תחייב הענוי משבית' ממלאכ' כי הלא הנפש אשר לא תעונה כו' ונכרת' שמאליה היא נכרתת משורש' הדבק בקדש עליון של יום זה ינתק ויכרת יותר מהעושה בו מלאכה. ע"כ אינו אומר בה ונכרתה כ"א והאבדתי את הנפש בקום עשה אם שזה וזה מבחינת קדש י"ה הן: או יאמר הלא אמרתי לך ג' דברי' ענוי וקרבן אשה ומלאכ' והלא תאמר מה נעשה אחר החורבן שאין קרבן. הנה לפניכם ב' טענות אחד כי עצומו של יום מכפר כי יה"כ הוא שעצומו של יום מכפר. וע"כ בתרי מגו תלתא אני עושה עיקר שהם עינוי ושבית' ממלאכה. כי הלא כל הנפש אשר לא תעונ' אני אומר ונכרתה כו' וכן כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה והאבדתי כו'. אך לא אעניש כרת לבלתי עושה אשה לה' וע"כ אל תחושו על אחר החרבן כי די לכם כי כל מלאכה לא תעשו לדורותיכם שהוא אחר הבית שיש חסרון כנרמז בחסרון הווי"ן וכן העינוי כי שבת שבתון הוא לכם שהוא כמ"ש ז"ל (והביאו הרמב"ן ז"ל) שבת ממלאכ' שבתון מאכילה ואעפ"כ על העדר הקרבן אני נותן לכם תוספת אענוי כי ועניתם כו' בט' לחדש שהוא מבע"י. ושמא תאמרו א"כ בזמן שיש עבוד' לא נקדים מהט'. אל תעשו כן כ"א גם מעתה ועד עולם מערב עד ערב תשבתו שבתכם שהן השתי שביתו' כמדובר בקודם: