עריכת הדף "אלשיך/בראשית/מב" (פסקה)

== כא ==

'''ויאמרו איש כו'. ''' הנה טבע לשון אבל יורה שדוחה דבר אחד ומקיים דבר אחר זולתו מה שאין צודק בזה. ואם אמרנו שעל ראות' כי ריחם עליהם האיש אדוני ארץ שהוציאם מהסוהר ואמר ויאמנו דבריכם ולא תמותו שעל זה אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כלומר ולא האיש הזה כי הוא שאינו אחינו ריחם עלינו משא"כ אנחנו שלא ריחמנו על אחינו היה זר כי ראינו צרת נפשו בהתחננו והיא מבלי נתחנן לו היטיב לנו. ע"כ אבל אנחנו אשמים ולא הוא אך כל זה איננו שוה כלל כי הלא על כל פנים לא ינצל האיש אדוני הארץ מהיות אשם כי העליל עלילות על לא חמס ואסרם בבית הסוהר שלא כמשפט ואיך יאמרו כי הוא אינו אשם אבל אנחנו אשמים. אמנם יתכן כי מתחלה עודם אסורים בבית הסוהר על ערעור מרגלים שאחת דתה להמית והיו מטים להרג היה נראה בעיניהם כי לא אשמים היו כי אם היה על דבר אחיהם לא שפכו דם ואיך יסתכנו עליו ואם על דבר אשר ציערנו את אבינו באומרו אליו הכר נא והיה זה לנו כשפיכות דם הלא א"כ איפה איך מצטער גם הוא כי הנה לא יניחנו להוליך לו אוכל להשיב נפש. ע"כ היו תמהים באומרם אולי אבינו קבל דבת יוסף חלילה והוא באשם על כך וגם על עצמם יפלא בעיניהם בחשבם כי בלתי אשמים המה ככתוב בפרשת וישב. אך בראותם ב' דברים. {{ממ|א}} שהוציאם ממאסרם והבטיחו' שיאמנו דבריהם. {{ממ|ב}} כי אומרו להם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתוכם. אז אמרו אבל אשמים אנחנו כו'. לומר הנה עד כה היה נראה כי גם אבינו היה כאשם. כי על כן מנעו ממנו אוכל להשיב נפש אך עתה אשר צונו ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. מודים אנחנו כי אבל אשמים אנחנו ולא הוא ומאשר יצאנו מהצרה לרוחה אנו גוזרים ואומרים. כי לא היתה הצרה על דבר אבינו כי אם על אחינו. ולא משפט מות רק כי ראינו צרת תחינתו ולא שמענו כי על כן בהיות הדבר נקל באה כבר ועברה ממנו הצרה הזאת ויוציאנו לרוחה. וזהו היות טעם של מלת באה בבי"ת מלעיל והוא כי באה כבר ולא מלרע שהיה המשמעות שהביאה הווה והוא כי על כן יצאה ממסגר נפשינו. כי אם היה על דבר אבינו והיינו כמחוייבי מיתה עדיין היינו בצרה. ועל כן לא הכירו הדבר עד צאתם לרוחה אז ויען ראובן אותם לאמר כלו' כדי לאמר הם הוידוי בדרך האמתי ולא כמאמרם. כי הן אמת שאמרו כי אשמים היו. אך אמרו כי כבר נוכה העון וחלף עבר אין לאמר כך כי אם באופן יכירו רעתם וישובו מעונם. וז"א לאמר והוא באו' להם הלא אמרתי לכם כו' כי גם שלא אמרתי בפי' ולא תחטאו הכונה היתה לאמר אל תחטאו בילד למבינים והוא כי לא אמר נשליך אותו אל הבור רק השליכו למען יבינו כי רע עליו המעשה ולחטא חשב אותו. ואשר יצאתם ממאס' אינו שכבר נוכה העון אך הוא כי עד כה לא לקיתם רק על מה שדברתם קשות ועל מה שהתנכלתם אותו להמיתו ועל שהשלכתם אותו הבורה. שע"כ היו הג' דברים מה שדבר אתם קשות ומ"ש להם מרגלים אתם ומה שאסרם בבית הסהר אך מה שעשיתם אח"כ שהיה שפיכות דם או דומה לו כי ראובן לא ידע איך היה הנה עתה נדרש כי מאשר שולח בעד בנימין לדרוש ממנו. איך היה ענין הא' שאיננו הנה כאלו כבר נדרש. כי הלא עזב ענין המרגלים ודורש דמים. וזה הובאה אל מה שנעשה בשמים והתעתדו לקבל העונש. וזהו וגם דמו כו' וכמשז"ל {{ממ|ב"ר פ' ל"א}} שמרבה הגם את דם הזקן. יאמר כי על ג' דברים טעו. {{ממ|א}} הלא אמרתם כי על אביכם לא הייתם לוקים. ועל אחיכם על לא דבר חמור רק אשר ראיתם בהתחננו כו'. וגם אמרתם כי הצרה כבר באה ועברה. לא כן הוא כ"א וגם דמו כי דם שניהם עליכם וגם הוא דבר חמור שהוא שפיכות דמים וגם לא באה כבר ועברה כ"א עדין לא התחלתם. כי הנה נדרש ליפקד כמדובר. ועוד יתכן כי עודם בבית הסוהר היו אומרים בלבם כי עון המכירה היה מחייבם מיתה כי עזה כמות מכירתו לפניו יתב'. ועד ממהר אצלינו ענין י' הרוגי מלכות, ע"כ היו שותקים ומקבלים עליהם את הדין וגם מפני החרם שלא לגלות המכירה לפני הבלתי יודעה כראובן שלא ידע מה נעשה והיה כעת עמהם. אך בצאתם מאפלה לאורה אמרו לא כמחשבתנו כי אשר דמינו כי עון מיתה היה עלינו. לא כן היה כי אבל אשמים אנחנו אשמה מה בלבד. ולא על גוף המעשה כי ראוי היה לכך לדעתם כמפורש בפר' הקודמ'. על הביאו שמע שוא שהיו קוראים לבני הלחנות עבדים. גם במה שתקנו לבל ילכדו במצודת גונב איש ומכרו כמפורש שם בפסוק. כי אחינו בשרינו הוא כו'. אך אשמתינו אינה כ"א שראינו צרת נפשו בהתחננו כו' והיינו קשים מעבור על פשע ומקבל תשובתו. לכן לקינו מדה כנגד מדה והוא כי חטאנו בראיה ושמיעה. כי ראינו צרת כו' ולא חסה עליו עינינו וגם לא שמענו שלא נכנסו תחנוניו באזנינו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת בייחוד והוא על שלא שמענו תחנוניו שמענו קשות ודברי עלילות. ועל אשר ראינו כו' כנגד זה במחשכי' הושיבונו בבית הסוהר כי שם נסתמים עיניהם מלראות וזהו אחר הצרה הזאת מדה כנגד מדה. ועל עצמות המעשה אין עלינו כובד עון. ע"כ באה כבר. ועבר' ונחה שקטה תביעת המרגלים כי יאמינו דברינו. והנה ראובן תאב לדעת מה נעשה מיוסף. כי לא ידע כי לא נמצא אז אתם כי כאשר שב אל הבור היה להשיבו אל אביו וכששב אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. אין גילה את אזנו מפני הנדוי והוא לא ידע. אך ראה שהיו אומרים כי לא היתה אשמתם רק על בלתי שמוע תחינתו. ע"כ ויען ראובן אותם לאמר כלומר כדי שיאמרו ויגלו הדבר כי זאת תאותו. וזה או' לאמר והיו דבריו הלא אמרתי לו' אם מה שעשיתם אינו ש"ד. כ"א דבר אחר ועודנו חי. מתייחס לחטא קל הלא גם מזה התרתי אתכם. כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד כלומר אפי' מציאות קל כי הלא לילד יחשב בלתי ראוי ללקות כי אין עליו אשמת דבר. כי גם שאמרתי אל תשפכו דם לא היתה הכוונה כי ד"א שלא יהיה שפיכת דם תעשו רק עשיתי הקדמה לאט לכם. לאמר אח"כ אל תחטאו כלל בילד וזה אליכם לאמר כו'. כי למה שהי' אליכם. שהייתם לוהטים להורגו. לא אמרתי מיד אל תחטאו כ"א מה שהיתה הקדמה לומר אחרי כן אל תחטאו. והנה כל זה הוא אם היה חטא קל. ולא שפכתם דמו. אך מה שאני רואה לא כן הוא. כ"א שדם שפכתם כי הלא גם דמו הנה נדרש והם עמדו לא ענו מפני החרם כי עודנו עומדת שלא לגלות. או יאמר אבל אשמים כו' והוא כי כלל לימדונו רז"ל {{ממ|שם}} כי כל מקום שנא' ויאמרו איש אל אחיו הם שמעון ולוי גם ידענו כי הם היו בצרת יוסף העיקר. כמד"א ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו כו' וכן ארז"ל {{ממ|ב"ר פ' כ"א}} כי שמעון הוא שהשליכו הבורה. ע"כ אפשר כי עתה אמרו כתמהים איש אל אחיו הם שמעון ולוי אבל אשמים אנחנו ולא שאר האחין על אחינו. כי אנחנו היינו העיקר ואיך לקינו כא' כלנו. אך אין זה כ"א כי ראינו כלנו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו דרך כלל. ע"כ באה אלינו כלנו הצרה הזאת. כי כמשפט העושים הוא משפט הבלתי מוחים: ויען ראובן לשמעון ולוי המדברים ויאמר אותם לאמר כלו' אותם שהוא את יתר אחינו. יצדק מאמרכם זה לאמ' שלקו על שלא מיחו בכם כי אני כבר מחיתי כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו כי גם שאמרתי השליכי אותו כו' הכוונה היתה לאמר אל תחטאו. שע"כ לא אמרתי לא נשליך אלא שלא שמעתם שלא הבנת'. כד"א שמענו אדוני ל' הבנה. כ"כ הייתם להוטים. או יאמר ויען ראובן אותם שמעון ולוי האומרים אבל אשמים אנחנו שמטילים האשם על כלם. אני או' כי אותם ראוי לאמר ענין האשם כי הם אשר אמרו לכו ונהרגהו כי הלא בלעדי שאני נוגע לי. פן יאמרו שעל אומרו י"א ככבי' אני מצילו. אך אתם הגדולים מהשאר הלא דברתי אליכם בפרט. היה ראוי לאמר לאחרים אל תחטאו בילד. אם היו הם רוצים להרע לו הגדולים מוכיחים הקטני' וכן הוא כי אל שניהם דבר באומרו ויאמר אליהם ראובן שהוא אל איש ואחיו הנזכר ולא שמעתם והנכם היום מקבלי' הדבר. ובלכתי לא ידעתי מה עשיתם אך רואה אני כי דם על כלכם כי גם דמו הנה נדרש מכלכם. והנה בזה היו מחייבים את ראשם. אם ישמע יוסף כי יאמר שופכי דמי' אתם. וגם יש ראיה כי מרגלים אתם ע"כ אמר הכ' והם לא ידעו כי שומע יוסף כו':