עריכת הדף "אלשיך/במדבר/יג" (פסקה)

== כו ==

'''וילכו ויביאו כו'.''' ראוי לשית לב. (א) אל אומרו וילכו שהוא מיותר. ועוד שאם הוא על ההליכה לתור איך יאמר ההליכה אחר אומרו וישובו מתור הארץ. (ב) כי אחר הזכירו את משה ואת אהרן וכל העדה למה חזר ואמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה. (ג) או' ויראום וכו' כי אחר אומרם זה פריה ודאי שהראום פריה. (ד) אומרו ויספרו לו כי אחר אומרו וישיבו אותם דבר הל"ל ויספרו להם. (ה) אומרו וגם זבת כו' כי אין היותה זבת חלב תוספת על בואם שמה שיאמר וגם זבת חלב כו'. (ו) אומרו אפס כי עז כו' למה יאשמו כי אשר ראו סיפרו וכן משה רבינו ע"ה אמר ערים גדולות ובצורות בשמים וגם היות עז העם כאומרו אשר אתה ידעת כו' מי יתיצב לפני בני ענק. (ז) אומרו ויהס כלב כו' למה לא עשה כן יהושע. (ח) אומרו אל משה שהוא מיותר וידוע מאמרם ז"ל. (ט) כפל אומרו עלה נעלה וכן אומרו יכול נוכל לה. (י) אומרו והאנשים כו' כי אשר עלו עמו הוא מיותר. (יא) אומרו ויוציאו דבת כו' למה לא אמרו דבה זו טרם ידבר כלב. (יב) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת וכן אומרו אשר עברנו בה הוא מיותר וכן אומרו לתור אותה וכן מלת היא מיותרת. (יג) מה ענין אומרו שהיו אנשי מדות. (יד) אומרו ושם ראינו את הנפילים בני ענק הרי נאמר למעלה וגם ילידי הענק ראינו שם. (טו) אומרו מן הנפילים כי אחרי שראוי את הנפילים ודאי שהם מן הנפילים. (טז) אומרו וכן היינו בעיניהם כי בכלל אומרו ונהי בעינינו כחגבים הוא או יאמר ונהי בעיניהם כחגבים בלבד שהוא העיקר. ועל פי דרכנו נשית לב אל מאמר רש"י ז"ל שאמר שהיו אומרים נמלים אנו רואים בין הגפנים שהוא היפך הכתוב באומרו וכן היינו בעיניהם שהוא על חגבים הנזכר: 

'''אמנם ''' הנה גדר הליכה היה פירוד וריחוק וגדר ביאה הוא קירוב אמר וילכו ויבאו לומר כי בפירוד היתה ביאתם מתייחסת להליכה והרחקה וזהו וילכו ויבאו כי להליכה תתייחס הביאה. וזהו אל משה כו' והוא כי הנה אלה עשו בערמה והוא כי לא ערבו אל לבם להעיז פניהם לפני משה ואהרן כי בושו מהם. לפרש הדבה הרעה נגד פניהם ומה גם בפני משה שהוא העיקר. אך אש דבתם רעה היתה בוערה בם ועצור במלין לא יוכלו. לכן מה עשו חילקו מאמרם מקצת אל משה בחלוק ששתים כמספרים טובה ואגבה דברים רעים מסותרים כבלתי מובנים לרעה. אך כהתימם לדבר אל משה ייחדו אח"כ מאמר אל העם גלוי לכל דבתם רעה. וזה מאמר הכתוב וישיבו אותם דבר שהוא דבר מיוחד שהוא אל משה ואהרן הנזכר. ותשובה אל כל העדה. וזהו שחוזר ואמר ואל כל העדה. ועל כן לא כללם באומרם אותם וגם לא אמר ולכל העדה אלא ואל כל העדה כמורה היות ענין בפני עצמו. והצד השוה שבשני הכתוב היה מה שויראום את פרי הארץ. שהוא אל משה כלומר כי טובה הארץ כי טוב פריה ואל כל העדה כלומר כי כאשר אנשיה משונים כך פירותיה משונים כמ"ש ז"ל בכלל כוונתם. והיחלו בשליחות המיוחד אל משה לאמר והוא אומרו ויספרו לו כלומר לו בייחוד. ויאמרו ראה שבח הארץ פי הנה באנו אל הארץ אשר שלחתנו אתה שהיא פסולת א"י היא חברון שאמרת עלו זה בנגב לראות הפסולת תחלה. ואין צ"ל שאר מקומות הטובים מחברון כי זבת חלב ודבש המה כ"א גם זבת חלב ודבש היא הנגב ההוא וכ"ש שאר המקומות וזה פריה של הארץ אשר שלחתנו היא חברון כי משם כריתת האשכול. וז"א היא לומר כי גם היא הפסולת זבת וכו' וכ"ש השאר ואחר החילם בטובה היחילו ברעה כמתלהלה היורה זיקים בל' ערומים. ואמר אפס כי עז העם וכו' מכוונים להרוס אשר בנה מרע"ה להסיר מוראם כמספר המאורע ולא כמכוונים לנתוץ. והוא כי משה לבל יבעתו בראותם אנשים חזקים אמר להם שאדרבה זו הוראת טוב הארץ שמגדלת גבורים. ומאשר יראו מבצרים גדולים אל יחת כי זה הוראת כי נפלה אימת ישראל עליהם. וכעס הרוג יהיו לפניהם כמפורש למעלה. ועל כן להרוס בניינו אמרו אפס כי עז העם לומר מי יתן והיו חזקים ולא עזים עזי נפש כי היה לנו סימן יפה שמגדלת גבורים. אך הם עזי נפש חרשי משחית ולא ישובו מפני כל כי עז העם. ולעומת אומרו שאם היו במבצרים סימן יפה שנפל חתיתם של ישראל עלימו. לסתור זה הם אמרו שני דברים א'. מי יתן והיו במבצרים כדרך כל הארץ אך הם גדולות בצורות מאד יותר מדאי ומי יוכל להם וזה אפילו יונח שאינם בטוחים בעצמם גם נאספו אל ערי המבצר. וכ"ש כי לא מנפילת חיתתני עליהם ורכות לבם באו במבצרים ההם כי הלא וגם ילידי הענק אשר אינם יראים מכל העולם ראינו שם במבצרים ההם הנזכר. ואם כן לא מיראתם הם במבצרים. הנה כי שתים רעות המה גודל המבצרים והיותם עזים שלא ירך לבבם ולא ישובו מפני כל. ועוד כוונו להטיל ארס כמספרים המעורע באומרם עמלק יושב בארץ הנגב וכו' שהוא כארי אורב על אם הדרך בנגב ועדיין לא הטהרו מאשר היו נשוכים מאשר עשה להם עמלק בדרך ומה גם במקום קביעותו. וגם החתי והיבוסי והאמורי יושב בהר שגם הם על הדרך כאומרו למעלה ועליתם את ההר. וגם הכנעני יושב על הים ועל יד הירדן שכל אלה במקומות המעבר. והנה דבריהם אלו מרים ומאררים כי כונתם להטיל מורך בלב ישראל לבל יעלו. והנה אפשר לדון לאידך גיסא לומר הנה עמלק יושב בארץ הנגב אשר משם עלינו כאומרו עלו זה בנגב וגם החתי והיבוסי והאמורי יושב בהרי אשר עלינו בו כאומרו ועליתם את ההר וכן והכנעני יושב על הים וכו' שאת הכל עברנו עד לבא חמת ומכל אלה הצילנו ה' ולא חרץ מכל הגוים האלה את לשונו עלינו. ולכן ה' אשר הציל אותנו מעמלק ומכל אלו שעברנו עליהם הוא יציל את כל ישראל בלכתנו לכבוש אותם. והנה בשמוע כלב את הדברים האלה טרם יפרשו המרגלים כונתם שהוא להטיל מורך בלב ישראל עמד להשתיקם ולפרש הוא מאמרם זה כפירוש השני. אולי המרגלים יבושו ויודו לו ויתוקן הדבר. ועשה בחכמה שלא להורות שהבין כי רעה בלבבם ובא לנגדם. כ"א כבא אחריהם וממלא את דבריהם אולי ישיבו. וז"א עלה נעלה וכו' לומר זה פירוש מאמרם כי אם היותם כל המכשולים האלה בדרך עמלק יושב וכו' ועם כל זה עלה. כלומר הצלתנו בעליה ולא הוזקנו כן נעלה וירשנו כי מי שעשה נסים לי"ב אנשים יעשה גם עם כלנו וירשנו אותה וכאשר יכול שהיה בנו יכולת להצליח להביא פירותיה ואין דובר אלינו דבר כן נוכל לה והוא הפירוש השני שהיה יכול להתפרש במאמר המרגלים. וכלב כיון להסתיר הפירוש האמתי הרע ולפרש פירש זה מפני תיקון העולם. וז"א עלה ואומרו יכול שהוא כאשר היה עלה כן נעלה וכאשר היה יכול כן נוכל לה. ואומרו אל משה הוא כי הנה כתבנו כי המרגלים חילקו מאמרם לשניים א' אל משה ואהרן עם שהעיקר היה אל משה. ב' מה שנגלו רעתם אל העם והנה כדברם אל משה דברים היולניי יהיה יכול כלב להשתיק ולפרש פירושים לשים מר למתוק. אך במה שדברו אל ישראל שהיתה דבה רעה גלוייה ומפורסמת שם לא היה מקום לזה וז"א ויהס כלב וכו' להיות במאמרם זה אל משה כלומר מה שלא היה יכול במאמרם אל העם. או יכוין באומרו את העם אל משה. לומר ולתת התנצלות על יהושע למה לא עשה כן גם היא כי אם כלב לבדו. לז"א שני טעמים. אחד באומרו את העם והשנית באומרו אל משה. והוא כי אילו היה מתקומם הוא היה פתחון פה לומר הנה יהושע להיות שהוא המביא את ישראל כנבואת אלדד ומידד משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ ע"כ יאמרו כי לעצמו הוא דורש כי יעלה במעלה ויהיה בישורון מלך ע"כ אומר כן. ואינו חש על שום עיכוב ומה גם אם ימותו אנשים מישראל במלחמה לא ימות יהושע כי יסבבוהו כל גבורי המלחמה. ועוד טעם שני אל שתיקת יהושע והוא להיות הדבור עתה אל משה ובוש ממנו כי יראה כמתאמץ לבא למלא מקומו נצב מלך. ושעור הכתוב ויהס כלב ולא יהושע הוא להיות אל העם וגם להיות אל משה כמדובר. והנה המרגלים עשו גם המה בערמה וכאשר כלב עשה עצמו כבלתי בא לחלוק רק לפרש. כן עשו גם המה ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כלומר יפה אמר כלב ויפה דקדק בלשונו באומרו נוכל לה שהוא שנוכל לה כלומר בבחינת הארץ אם לא היה העם אך לא נוכל לעלות אל העם כו'. ולהורות רעתם כי מר כי כלב הכיר השגחתו ית' אשר הציל את המרגלים וילמוד כי ככה יעשה לכל ישראל. ואלו הרשיעו כי גם שה' העלם לא הכירו דרכיו להוציא מזה שגם המה יעלו כהם. וז"א והאנשים אשר עלו עמו כלומר עלו עמו ולא נזוקו עם כל זה פקפקו בהשגחה ואמרו לא נוכל לעלות וכו' ולא אמרו ללבבם כאשר עלינו אנחנו כן יעלו כל ישראל: