עריכת הדף "אלשיך/איוב/א" (פסקה)

== ז ==

'''ויאמר כו'.''' הלא יקשה מה זו שאלה מאין תבא הממנו יתברך יפלא מאין יבא וגם תשובתו טפלה שלא יסיים מקום שממנו בא וגם איך ימשך מתשובתו אמור לו השמת לבך כו' כאלו מבלי ישוט בכל הארץ לא ידע מעבדו איוב. אך הנה רצה הקדוש ברוך הוא להשים את השטן באיוב לבל יקטרג על עמו ישראל כמאמרם ז"ל בב"ר וז"ל רבי חנינא בריה דרבי חייא לרועה שהיה מביט בעדרו בא זאב ונזדווג לו אמר תנו לו תיש להתגרות בו רבי חנינא בר חמא אמר למלך שהיה יושב בסעודה ובא כלב אחד ונזדווג לו אמר תנו לו אבר אחד שיתגרה בו. ע"כ. וראוי לשום לב במאי קא מיפלגי בשנויי משליהם בכל פרטיהם ויתכן שלדעת כלם היה איוב בזמן יציאת מצרים וידוע מחלוקת רז"ל אם היו אז ישראל זכאים עם שלא יבצר בהם אשמת דבר מה או אם מטים להרג כמו שאמרו ז"ל שהיו בנקודה ליאבד או ליגאל בהיותם על הים כי קטרגה עליהם מדת הדין ואפשר כי גם השלמים האלה זו היא מחלוקתם כי דעת האחד שהיו ישראל חייבים ואם היה השטן מקטרג היו מסתכנים על כן גירהו על איוב שילחם בו ויניח את ישראל וזהו לרועה שהיה מביט בעדרו להצילו מחיות הטורפות וירא את הזאב בא לטרוף אשר כח ואל לו אז אמר תנו לו תיש הוא איש חזק מהאומות הנמשלים לעזים להתגרות בו ודעת הב' שלא היה פחד יספיק הקטרוג לטרוף את ישראל כזאב את המקנה כי אדרבה אז הודע מלכותו יתברך כצאת ישראל ממצרים והיה כמלך על ישראל והיה עושה להם סעודה מהמצריים כי לחמם הם מהם אשר אין בית אשר אין שם מת ומהם בים והנה מכלל אברי הסעודה שהיה ראוי לשלוח בו יד היה איוב כי הוא אחד מהנותנים עצה לפרעה וגם הוא נתן מרכבות לרדוף אחרי בני ישראל ולא היה פחד כי אם מבלבול הקטרוג. לא היה יכול להמיתם רק מערבוב השמחה כי לא יבצר מהיות בישראל אשמת דבר על כן אחד מהראויים בין כך ליאבד על הצרו לישראל בכלל המצריים מסרו לשטן שימרק אשמתו ביסורין וזהו למלך שהיה יושב בסעודה שכך היה אז מלכותו יתברך ניכר בעולם והיה עושה לישראל וראה כלב כלומר הבלתי יכול לטרוף החי כזאב רק לנבח ולערבב השמחה בלבד על כן אמר תנו לו אבר מהסעודה כמדובר ובכלל הדבר הוא כי לדעת הראשון לא היה בן עונש איוב אלא שלהיותו חזק כתיש הזה גירה בו את השטן שכל עוד שמתגרה בו יניח את ישראל ודעת השני הוא שהלא כמו זר נחשב יצר לאיוב והוא לא חטא על כן אמר שגם הוא אחד מהאשמים:

'''או''' יתכן שחולקים במחלוקת הגמרא אם ישראל היה או ע"א היה דדעת הראשון כרבי יוחנן דישראל היה ולמרק עונות עדרו יתברך ניתן לו מהעדר מי שיתגרה בו לכפר על העדר שהוא ממנו. ולדעת השני היה ע"א ועל כן ניתן לו רשות למרק אשמתו כבקודם שהיה ביציאת מצרים. ונבא אל הענין והוא כי הנה היתה כונתו יתברך למרק לתת מקום לשטן לקטרג על איוב בעבור עמו ישראל על כן שאל מאין תבא והוא כי כל מקום עבירה שם מושב השטן כענין מאמרם ז"ל על רבי מאיר ששם שלום בין שכניו שהיו מריבים תמיד ששמע את השטן אומר וי דאפקיה רבי מאיר מביתיה דההוא גברא על כן אמר מאין תבא כלומר היכן יש עבירה שקנות שם מושב להתייחס ביאתך משם והשיב משוט בארץ כו' לומר הנני שט ומתהלך בכל מקום ואין דוחה אותי כי אם מאספים אותי הביתה כי אין בית אשר אין שם עון אשר חטא ובזה היטיב אשר דבר ומהתהלך ולא אמר ומהלוך בה לומר מלטייל בה לארכה ולרחבה ואין מחריד: