עריכת הדף "אבן האזל/שבת/א" (פסקה)

== ח ==

'''כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור עליה לפי שלא נעשית מחשבתו, כיצד זרק אבן או חץ בחבירו או בבהמה כדי להורגן והלך ועקר אילן בהליכתו ולא הרג הרי זה פטור, הרי זה קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור, כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים שהוא פטור וכן כל כיוצא בזה, נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה. נתכוין ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות או שנתכוין ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונהפך הדבר וליקט הענבים בתחלה ואח"כ תאנים פטור אע"פ שליקט כל מה שחשב הואיל ולא ליקט כסדר שחשב פטור שבלא כונה עשה שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת. היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוין לכבות זו וכבה את זו להדליק זו והדליק את זו חייב שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה, הא למה הוא דומה למי שנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת, או למי שנתכוין להרוג את זה והרג את זה שהרי נעשית מלאכה שחשב לעשותה.''' 

''' השגת ''' הראב"ד היו לפניו שתי נרות וכו', א"א המחבר הזה הביא הדברים כפשטן וכאשר עיינתי בגמרא במקומן בכריתות לא מצאתים שיתקיימו כן וכו', (ויתר דברי ההשגה עיין בכ"מ).

''' בשבת ''' ע"ב ע"ב איתמר נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור לחתוך את התלוש וחתך את המחובר רבא אמר פטור אביי אמר חייב ופירש"י נתכוין להגביה את התלוש כגון דנפל סכין בערוגה ונתכוין להגביהו וחתך את המחובר, ומשמע דהא דפליגי אביי ורבא בנתכוין לחתוך את התלוש היינו לחתוך תלוש וחתך מחובר אחר ובזה פוטר רבא אבל בנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר חייב לכו"ע, והקשו התוס' שם מהא דאמר שמואל בכריתות י"ט ע"ב דהמתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומוכח התם דאפילו בנתכוין ללקוט תאנה זו וליקט תאנה אחרת פטר שמואל מטעם מלאכת מחשבת, לכן פיר"ת דהכא מיירי בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר דחתך מה שהיה מתכוין לחתוך אלא שלא היה יודע שהוא מחובר, ושמואל דפטר במתעסק משום מלאכת מחשבת היינו בנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נעשה מחשבתו.

''' ונמצא ''' לפי ד' התוס' דחלוק דין מתעסק מדין מלאכת מחשבת והוו שני דינים מיוחדים ולא שייכי אהדדי, דדין מתעסק היינו בנמצא שהוא מחובר ופוטר רבא משום דמחשבתו היה לחתוך בתלוש ויליף לה מקרא דאשר חטא בה, ומדין מלאכת מחשבת לא מיפטר כיון דנתכוין לחתוך אותה חתיכה, ומתעסק זה אינו פטור מיוחד בשבת אלא דפוטר בכל האיסורים חוץ מבחלבים ועריות דאף מתעסק חייב, אבל בשאר איסורים כגון בשחוטי חוץ דנתכוין לשחוט בהמת חולין ונמצא שהוא קדשים נמי פטור מדין מתעסק, ולפי"ז קשה במה דאמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה דהא לפי דבריהם הרי לא שייכי כלל אהדדי ומתעסק דפטור בשבת הא אינו מדין מלאכת מחשבת אלא דפוטר בכל האיסורים.

''' והנה ''' כבר הקשו כן התוס' בסנהדרין דף ס"ב ע"ב במש"כ רש"י דהא דפטור בנתכוין להגביה את התלוש משום דכתיב אשר חטא בה כדדרשינן בס"פ אכל פרט למתעסק והקשו דא"כ ל"ל לשמואל טעמא דפטור מתעסק בשבת משום מלאכת מחשבת תיפוק ליה מבה, ותירצו תי' א' דשמואל פוטר בשבת אע"פ שנהנה מטעם מלאכת מחשבת, ודברי התוס' צ"ע דמה שייך בשבת שכן נהנה הרי בשבת אין לההנאה כל עיקר לאיסור מלאכת שבת ואף אם נהנה ממלאכה אין זה מעצם האיסור ול"ד לחלבים ועריות דהתם עיקר האיסור הוא באופן שיהנה, ובשבת גם באופן דיהנה אם היה מתעסק בודאי דפטור מדין מתעסק דבשבת דעיקר האיסור הוא המלאכה ובמלאכה מתעסק הוא אין הפעולה מתיחסת אליו, ורק בחלבים ועריות דאין להפריד בין המעשה וההנאה אז גם מתעסק יתחייב דכיון שכן נהנה א"א לומר דהוי כאילו לא נעשית הפעולה, אבל בשבת דאין ההנאה עיקר בעצם האיסור והעיקר הוא כאן המלאכה א"כ בודאי פטור הוא משום מתעסק.

''' ומה ''' דתירצו עוד דמתעסק דפטר הכתוב מבה היינו כגון שנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר ומתעסק דפטר שמואל משום מלאכת מחשבת היינו בחתך מחובר אחר וכמש"כ התוס' בשבת, אכתי צריך ביאור דעכ"פ בחתך מחובר אחר לא יצא מדין מתעסק ולמה לן טעמא דמלאכת מחשבת דהא שמואל איירי במתעסק דחייב בחלבים ועריות ובזה פטור משום בה.

''' עכ"פ ''' לד' התוס' נמצא דאביי ורבא לא פליגי אשמואל דלא שייך האי מתעסק למתעסק דפוטר שמואל מדין מלאכת מחשבת, ואף אביי דסובר דבנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר חייב היינו בנמצא שהוא מחובר דנעשית מחשבתו אבל אם חתך מחובר אחר אף בנתכוין לחתוך את המחובר פטור דלא נעשית מחשבתו.

''' ובדעת ''' רש"י ע"כ צריך לומר דסובר דאביי ורבא פליגי אשמואל ולא פטרי משום מתעסק אלא בנתכוין לחתיכה דהתירא אבל בנתכוין לחתיכה דאיסורא וחתך מחובר אחר חייב ונראה דכן הוא נמי דעת הרמב"ם דפסק דנתכוין להדליק את זו והדליק את זו או נתכוין ללקט תאנה זו וליקט תאנה אחרת חייב ופסק דלא כשמואל והיינו משום דאביי ורבא פליגי אשמואל, וכן מבואר בהדיא דעת רש"י בכריתות י"ט ע"ב בד"ה אפי' ר' יהושע דכתב אע"ג דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי' במתעסק באיסור פטר, ופסק הרמב"ם כאביי ורבא, ועיין בלח"מ שכ"כ בד' הרמב"ם ולפלא שלא זכר ד' רש"י שכ' להדיא כדבריו.

''' ונראה ''' פשוט דאף דלפירש"י דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר מיירי בחתך מחובר אחר מ"מ מודה דגם בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא שהוא מחובר פטור דהא לאביי דפוטר בלהגביה את התלוש ודאי פטור אף בנמצא שהוא מחובר וחתכו דהא לא נתכוין כלל לקצירה וכן לרבא דפוטר גם בלחתוך את התלוש היינו משום דסובר דבתלוש לא הוי חתיכה, והיינו דפטורא דמתעסק הוי משום דלא נתכוין למלאכה ומתעסק בהתירא א"כ הוא הדין בנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר, והא דכתב רש"י דאביי ורבא פליגי אדשמואל וכן הרמב"ם דפסק דלא כשמואל היינו משום דבגמ' בכריתות שם אמרינן לרבא משכחת לה בנתכוין לחתוך את התלוש ולאביי בנתכוין להגביה ומוכח להדיא דדוקא בכה"ג פטרי אבל לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר חייב.

''' ולפמש"כ ''' רש"י דאין מתחלק בין מתעסק דאשר חטא בה פרט למתעסק ובין מתעסק דשמואל דמפטר מדין מלאכת מחשבת וסובר דר"א דיליף מבה פרט למתעסק ע"כ דלית ליה הא דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולדידן דאית לן מלאכת מחשבת לא ממעטינן ליה מבה אלא בה דרשינן שיודע לו איזה חטא חטא ורש"י גריס שם בסוגיא אלא מתעסק דשבת (כמצויין על הגליון), ונמצא לפי"ז דשמואל דאית ליה דבנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר פטור בשבת א"כ שפיר מצי לפרושי מתעסק בחלבים ועריות כגון חלב ושומן לפניו, אבל לאביי ורבא דסברי דבנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר גם בשבת חייב א"כ לא מצי לאוקמי בחלבים ועריות כגון חלב ושומן לפניו דבכה"ג אפי' בשבת חייב, ואף דבנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר סובר רבא דפטור מ"מ לא דמי לחלב ושומן לפניו דחתיכת תלוש לא הוי עלה שם קצירה כלל ולא נתכוין למלאכה ולקצירה, אבל אכילת שומן הוי אכילה אלא דהוי אכילת היתר וזהו שוגג, ובכריתות כתב רש"י בחלבים ועריות כגון חלב ושומן לפניו א"נ חלב וחלב לפניו משום דבאמת היינו הך ואין נ"מ בינייהו, דלשמואל דבעינן מלאכת מחשבת העיקר הוא שיעשה את מה שנתכוין לו ולא תלי בזה אי נתכוין לחיוב או לפטור דגם אם נתכוין לדבר החייב וטעה ואכל דבר אחר החייב פטור דלא נעשית מחשבתו ומחייב רק מטעמא שכן נהנה, אבל לאביי ורבא דפליגי אדשמואל וסברי דעיקר המיעוט הוא מבה דמתעסק פטור והעיקר הוא שיתכוין לעשות את מלאכת הקצירה ולא מפטר גם אם נתכוין לדבר אחר ובלבד שיהא זה מענין הדבר שעשה ולכן בנתכוין לחתוך את התלוש אין כאן כלל כונת קצירה ולכן בסנהדרין ס"ב ע"ב אוקים הגמ' להלכה אליבא דאביי ורבא סיפא דחומר שבת מבשאר מצות שבשאר מצות שוגג בלא נתכוין חייב היינו קסבר רוק הוא ובלעו, אבל כאן דפירש"י אליבא דשמואל פירש שפיר כגון חלב ושומן לפניו, ומש"כ רש"י כאן בד"ה אלא מתעסק דשבת מפרש לקמיה היינו דהגמ' מפרש להלכה אליבא דאביי ורבא, אבל מתעסק דשמואל היינו בנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר וכמו שפירש"י להדיא אח"כ בד"ה אפילו.

''' והנה ''' לפירש"י ליכא במתעסק תרי פטורי ולר"א ליכא אלא פטורא דבה ולר' יהושע ליכא אלא פטורא דמלאכת מחשבת, ולכן לדידן גם לאביי ורבא הוי פטורא דמתעסק משום מלאכת מחשבת, ולפי"ז לכאורה צ"ע הא דכתב רש"י בד"ה אפילו דאע"ג דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר לחתוך את התלוש אבל במתכוין למחובר לא ושמואל אפי' במתעסק באיסור פטור מדנקטה הש"ס למילתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו, ותמיה מנ"ל לגמ' דשמואל סבר הכי דהא לאביי ורבא ע"כ ג"כ הוי פטורא דמתעסק משום מלאכת מחשבת ומ"מ אמרינן דחייב אם נתכוין לאיסור כגון בנתכוין לחתוך מחובר, וע"כ צריך לומר דכונת רש"י דכיון דשמואל סתמא אמר מתעסק בשבת פטור מ"ט מלאכת מחשבת אסרה תורה אמרינן דכיון דסתם דבריו בעי מחשבת לגמרי שיכוין לאותה מלאכה, אבל אביי ורבא פליגי ומפרשי דלאו בכל גווני פטור.

''' ובדברינו ''' יתבארו דברי המ"מ במש"כ על הרמב"ם בנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דפטור, דעיקר הפירוש הוא דנתכוין לחתוך איזה דבר כסבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר ואפ"ה פטור, והשיג עליו הלח"מ דזהו לפי ד' התוס' אבל לשיטת הרמב"ם חייב בזה, וכ' הלח"מ בדעת המ"מ דבאמת אין כונתו לשי' הרמב"ם אלא דהוא סובר כן, אכן לפמש"כ גם הרמב"ם ורש"י סוברים דבכל גווני פטור.

''' אמנם ''' כ"ז ניחא לפירש"י והרמב"ם, אבל התוס' דסוברים דאביי ורבא לא פליגי אדשמואל אלא דאביי ורבא מיירי בחתך תלוש ונמצא שהוא מחובר דהתם ליכא למפטר משום מלאכת מחשבת וצריך בה פרט למתעסק, ושמואל מיירי בנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר דהתם פטור משום מלאכת מחשבת ומשמע דהתם לא הוי פטרינן מבה פרט למתעסק משום דעכ"פ כיון למלאכה האסורה אלא הפטור רק משום מלאכת מחשבת ונ"מ בשאר איסורין כגון בשחוטי חוץ דחייב בזה, ולדבריהם צ"ע מה דאמרינן בסוגין אלא מתעסק דשבת לרבא משכחת לה וכו', אכן הוא פשוט דהתוס' לא גרסי כמו דגרס רש"י אלא מתעסק דשבת אלא כמו שהוא בגירסא שלפנינו בגמ' ואי מתעסק דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה והיינו דהוא פירכא דלמה לן קרא דבה פרט למתעסק וע"ז משני לרבא משכחת לה וכו' והיינו דמתעסק דאביי ורבא לא פטרינן משום מלאכת מחשבת וצריכנן למיעוטא דבה פרט למתעסק, ולגירסא זו מבואר להדיא בסוגיא דאיכא תרי דיני דמתעסק וכמש"כ התוס', ואין להקשות דהא רק ר"א דריש בה פרט למתעסק אבל ר"י דדריש בה שיודע לו באיזה חטא חטא מנ"ל דפוטר מתעסק, דנראה דדוקא לד' רש"י דתרווייהו בחד גווני בין דרשא דר"א בין דרשא דשמואל א"כ שפיר נוכל לומר דשמואל לית ליה דרשא דר"א וסבר כר' יהושע ור' יהושע דלא ממעט מבה פרט למתעסק סובר כשמואל ור"א לית ליה מלאכת מחשבת, אבל לד' התוס' דהוא שני ענינים ור"א דפטר מבה פרט למתעסק לא מיירי בגוונא דשמואל אלא בגוונא דאביי ורבא דליכא למיפטר מדין מלאכת מחשבת א"כ אם נימא דר' יהושע פליג אדר"א בהא א"כ נצטרך לומר דלר"א מתעסק חייב ולר"י חייב, ולא משמע כן בכל הש"ס דיש גוונא דמתעסק חייב, וגם משמע דר"א מחמיר טפי מר"י, ועוד דאביי ורבא ע"כ אזלי לדינא דקיי"ל כר' יהושע, ולכן ע"כ נאמר דלר' יהושע תרווייהו שמעינן מאשר חטא בה בין שיודע לו באיזה חטא ובין שיכוין למעשה חטא ולא בשכיון למעשה היתר.

''' והנה ''' התוס' בשבת דף ע"ה ע"א ד"ה מתעסק הקשו על הא דאמר רבא דהצד חלזון והפוצעו דאינו חייב משום נטילת נשמה משום דמתעסק הוא אצל נטילת נשמה, והקשו דהרי בחובל הא לא בעינן מלאכת מחשבת ומקלקל בחבורה חייב משום דלא בעינן מלאכת מחשבת וה"נ מתעסק חייב וכדאמרינן בכריתות י"ט ע"ב, ולפי ד' התוס' בשבת ובסנהדרין דחלוק הוא דין מתעסק מדין מלאכת מחשבת א"כ מה לי דלא בעינן מלאכת מחשבת מ"מ הרי פטורא דמתעסק הוא לאו דוקא במלאכות שבת אלא בכל איסורים שבתורה ושפיר מפטר מדין מתעסק.

''' ונראה ''' פשוט דאף שכ' התוס' דבנתכוין לחתוך אותו דבר אלא שסבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר הוי פטורא משום מתעסק בכ"ז משכחת לה דמפטר רק משום מלאכת מחשבת בהיכי דנתכוין לאותו הדבר שעשה אלא שלא נתכוין לאותה מלאכה כגון הצד חלזון דאמרינן דמתעסק הוא אצל נטילת נשמה דליכא למיפטר התם מבה פרט למתעסק דדוקא בנתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר או נמצא מחובר שייך פטורא דהאי מתעסק כיון דלא נתכוין כלל למלאכה ואינו יודע שעושה איסורא אבל במתעסק בנטילת נשמה ודאי מתעסק באיסור הוא אלא דלא ניחא ליה ושייך לפוטרו רק משום מלאכת מחשבת וכמו מלאכה שאינה צריכה לגופה.

''' והנה ''' במש"כ לדעת הרמב"ם ורש"י בביאור ד' הגמ' דבחלבים ועריות חייב היינו בחלב ושומן לפניו אבל בשבת כה"ג פטור זהו רק לשמואל אבל לאביי ורבא דסברי דבנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר חייב א"כ אין לפרש בחלבים ועריות דהיינו חלב ושומן דכה"ג גם בשבת חייב, צ"ע דהרי אכתי לא נעשה מחשבתו ומפורש בדברי הרמב"ם בהל' ח' דכה"ג פטור ורק בנתכוין ללקט תאנה זו וליקט אחרת חייב אבל בתאנים וענבים פטור, ולפי"ז כאן בחלב ושומן דחלבים הרי הוי כתאנים וענבים דשבת ומבואר דבכה"ג פטור בשבת וא"כ שפיר אפשר לאוקים בחלב ושומן לפניו ותו לא בעינן לאוקים בסבור רוק הוא ובלעו, וצריך לומר דחלב ושומן הוי כתאנה זו וחתך תאנה אחרת דחלב אינו אלא שומן אסור אבל הוי ממין אחד ולכן מוקי הגמ' בסנהדרין בכסבור רוק הוא ובלעו דבכה"ג דלא נתכוין למלאכה כלל הוי מתעסק.

''' ומש"כ ''' הרמב"ם בפ"ב משגגות דנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כונה לחתיכתו פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה לכאורה צ"ע דהא אף בנתכוין לחתוך את התלוש פטור כמש"כ בהל' שבת, וכבר הרגיש בזה הכ"מ וכ' דכתב כן משום דהוא פשוט יותר לפטור, וזה אינו מיושב, ונראה יותר דמשום שהזכיר מקודם בחיוב דחלבים ועריות כגון שסבור שזה שבפיו רוק הוא ובלעו, ובגמ' בשבת ובסנהדרין מבואר דמדמינן לה להגביה את התלוש וחתך את המחובר לכן הזכיר שם זה וסמך על מש"כ בהל' שבת דגם בנתכוין לחתוך את התלוש פטור.

''' ויש ''' לומר עוד דבנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר משכחת לה דיתחייב בשבת כגון בנתכוין לחתוך במדה דחייב עכ"פ משום מחתך דאף שנמצא שהוא מחובר וניתוסף לו מלאכת קוצר מ"מ נראה דמחייב משום מחתך דטעות אינו פוטר מקרבן ודוקא באם לא נתכוין להמלאכה שאנו באין לחייבו אז לא הוי מלאכת מחשבת, ולכן הזכיר שם להגביה את התלוש דאז בודאי פטור, ובעיקר הדין של חתיכת מחובר דיתחייב משום קוצר סמך על מש"כ כאן דבנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור.