עריכת הדף "שער המלך/גירושין/ד" (פסקה)

== יב ==

'''וזהו ''' 

''' נוסח הגט כו' איך אנא פ' כו'.'''  כתב הרב בעל תה"ד סי' קפ"ח וז"ל ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או ב' הבאת ראיה מטופס דהרז"ך שכתב פדהצור ועמינדב תיבה א' לא דמי דאותם שמות לא אשכחן דמחלקין בתרי שיטי כמו ידידיה כדאיתא פרק ע"פ דקי"ז אליבא דרב ומסתמא ר"ל דומיא דהללויה דבתהלים דרבי חייא דהוו בב' שיטי כדפירש רש"י ורשב"ם ז"ל אמנם היה נראה דכיון דקאמר תלמודא דפליג ריב"ל בהללויה ומצינן למימר דפליג אידידיה וכריב"ל קי"ל אפי' נגד ר"י אך לגבי ר"ח לא ברירה לי כלל אי קי"ל כריב"ל ומ"מ נוכל לומר דהא דקאמר רב ידידיה נחלק לב' ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת ש"ד עכ"ל בפסקים וכתבים וראיתי למוהר"א ששון ז"ל בתשובה סימן כ"א מקהי אקהתא בתשו' הלזו חדא במ"ש לא דמי דאותם שמות לא אשכחן דמחלקינן כו' דנראה מדבריו דכיון דלא מחלקינן בב' שיטי לא מחלקינן להו בב' תיבות והא ליתא שהרי בפרק אלו טרפות דף ס"ה מסיק בהדיא דאע"ג דבתרי שיטי לא פסקינן בתרי תיבות פסקינן ותו שנראה מתוך דברי השואל שלא ראה מחלוקת רב ור"י דפרק ע"פ וכי גמרא ערוכה נעלם ממנו גם לדברי הרב המשיב קשה דאמאי לא הביא לו ראיה תיכף מסוגית הגמ' שהוא מחלוקת אם הוא תיבה אחת או לא ולמה לו ליטפל עצמו בב' שיטות עוד הקשה במ"ש מרן הב"י סי' קכ"ט וז"ל ומ"ש בשם פדהצור ועמינדב שיכתבם תיבה אחת לא ידעתי למה לא יחלק בתרי תיבות אם ירצה דלא גרע משם ידידיה שחולק לב' אם ירצה ואפשר דלרבותא נקט תיבה אחת לומר שאף על פי שנראה בב' תיבות יכתבם בתיבה אחת אם ירצה עכ"ל והקשה הרב הנזכ' וז"ל ותו יש לדקדק במ"ש לא ידעתי כו' והרי הרב הכתבים ביאר טעמו דידידיה נחלק לב' שיטות דומיא דהללויה ופדהצור לא ובזה נדחה גם כן מ"ש ואפשר דלרבו' נקטי שהרי לפי דעת הרב הכתבים פדהצור לא כתבינן בב' תיבות כיון שלא מצינו שנכתב בב' שיטי עכת"ק ונראה לע"ד ליישב הכל ולומר דכל עצמו של ספק השואל הנזכר לא בא אלא לומר אי מצינן לכתבו בתיבה אחת או בעינן דוקא בב' תיבות דס"ל להשואל דודאי הלכה כרב דפסקינן להו בב' תיבות דומיא דכדרלעומר דמסיק תלמודא פרק אלו טרפות דכתבינן להו בב' תיבות וא"נ משום דר"ח קאי כותיה כמ"ש הרב המשיג אלא דקא מספקא ליה אי מצינן לכותבו תיבה אחת ונחלק לב' דקאמר רב היינו אם ירצה או דלמא דוקא בב' קאמר ואהא מייתי ראיה מטופס דהרז"ך שכתב פדהצור בתיבה אחת וס"ל להשואל דפדהצור ודאי דמן הדין כתבינן להו בתרי תיבות דומיא דכדר לעומר ואפילו הכי קאמר דבתיבה אחת ש"ד ואהא השיב הרב הנז' דלא דמי דהתם לא אשכחן דמחלקינן להו בב' שיטי אלא בב' תיבות ומש"ה מצינן לכתבו בתיבה אחת משא"כ שם ידידי' דמחלקינן להו בתרי שיטי וה"ט משום דיש לו מובן ההפסק דר"ל ידיד ה' כמ"ש מוהריב"ל ז"ל ח"ג סימן ט' והרב הנזכר ז"ל שם בס"ד יע"ש ומשו"ה ידיד חול יה קדש כדאיתא בפרק ע"פ והילכך מצינן למימר דלא כתבינן ליה בתיבה אחת משום דבתיבה אחת אינו מובן דר"ל ידיד ה' ומ"ש עוד הרב תה"ד ומ"מ נוכל לומר כו' ה"ק ואע"ג דמטופס דהרז"ך אין ראיה כמ"ש מ"מ נוכל לאומרו בלי ראיה דכי קאמר רב נחלק לב' היינו אם ירצה אבל בתיבה אחת שפיר דמי אע"ג דמחלקינן ליה בשני שיטי. והנה מרן ז"ל בתחילת ההשקפה הבין דמ"ש הרז"ך ז"ל פדהצור ועמינדב תיבה אחת היינו לומר דלכתחלה צריך שיכתבם תיבה אחת כמו שנראה מדברי הר"ן פרק אלו טרפות וכ"כ הרב גט פשוט סימן הנז' ס"ק קל"ג יע"ש ואפי' הכי מייתי השואל ראיה שפיר דכי היכי דהתם מן הדין נחלק לב' דומיא דכדר לעומר ואפי"ה כתב הרז"ך דלכתחלה מיהא יש לכתוב בתי' א' וש"ד ה"נ גבי שם ידידיה מצינן לכתבו בתיבה אחת והיינו דק"ל למרן ז"ל וכתב לא ידעתי למה לא יכתבם בב' תיבות אפי' לכתחילה דומיא דידידיה שנחלק לב' אם ירצה ומעתה על פי האמור לק"מ מה שהקשה הרב הנזכר שהרי הרב תה"ד ז"ל ביאר טעמו דידידיה נחלק לתרי שיטות ופדהצור לא משום דמאי דחילק הרב תה"ד בין שם ידידיה לפדהצור ידידיה נחלק לתרי שיטות ופדהצור לא היינו לענין דלא מצינן לכתבו בתיבה אחת כיון שנחלק לב' שיטות משא"כ פדהצור דאינו נחלק מצינן לכתבו תיבה אחת כדכתיבנא לעיל ברם לענין דמחלקינן להו בתרי תיבות מעולם לא אמרה הרב תה"ד ז"ל כדמוכח מההיא דא"ט דקאמר התם בהדיא דאע"ג דלא מחלקינן להו בב' שיטי מחלקינן להו בתרי תיבות והיינו נמי מאי דתריץ מרן ז"ל ואפשר דלרבותא נקט תיבה אחת כו' והשתא מייתי השואל ראיה בעצם מטופס דהרז"ך זכרונו לברכה דאע"ג דנחלק לב' תיבות קאמר דבתיבה אחת שפיר דמי ואהא משיב הרב הנזכר ז"ל דלא דמי כדכתיבנא לעיל כן נראה לי נכון עוד הקשה הרב הנז' ז"ל במ"ש הרב בעל תה"ד ומסתמא הוי דומיא דהללויה דפסקינן ליה בב' שיטי שהרי בפרק א"ט אמרינן בהדיא דבתרי תיבות פסקינן בתרי שיטי לא פסקינן ותו דלדעת הרב דס"ל דשם ידידיה כתבינן בתרי שיטי א"כ התם בפרק א"ט בההיא דבת היענה תקשי אלא מעתה ידידיה דכתבינן בתרי שיטי ה"נ דתרי שמות נינהו והשתא ליכא שום תי' עכת"ד יע"ש ולע"ד לק"מ כפי מ"ש הוא ז"ל עצמו בסוף התשו' דידידיה מצינן לכתבו בב' שיטי ולא דמי לכדרלעומר דהת' אין לו מובן ההפסק משא"כ ידידיה דיש לו מובן ההפסק כדכתיב' לעיל ומש"ה לא פריך בגמ' מידידיה משום דכיון דיש לו מובן ההפסק שר"ל ידיד ה' אפי' דפסקינן להו בב' שיטי חד שמא הוא משא"כ בבת היענה דאי אמרת דבת היענה שמה וכולה חדא היא אם כן היכי פסיק להו ספרא בתרי שיטי כיון דאין לו מובן ההפסק אלא ודאי דבת היענה זו ביצת היענה ומעיקרא כי קאמר התם דמדפסיק להו בב' תיבות ש"מ דב' שמות נינהו פריך שפיר מכדר לעומר דאין לו מובן ההפסק ופסיק להו ספרא בב' תיבות גם מה שתירץ הרב ז"ל דההיא סוגיא אזלא אליבא דחזקיה וחזקיה יסבור כר"י ק' דא"כ תקשי דלר"ש דס"ל דידידיה מחלקינן להו בתרי שיטי א"כ ביצה טמאה מנ"ל דאסירה מן התורה דאי מבת היענה אימא דכך שמה וכמו כן קשה לפי תרוץ הרב בעל גט פשוט ס"ק קל"ד יע"ש: עוד הק' הרב הנזכר שהרי רבא הוא אחרון והיה נראה לפסוק כמותו ומדברי הרב המשיב נראה דלא חש למילתיה יע"ש הנה מ"ש דהלכה כרבא שהוא בתרא אפי' נגד ריב"ל כ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין ד"ז ועיין בתשו' סי' תס"ד ובשיורי כנה"ג חלק א"ח בכללי התלמוד סי' ל"ט ומה שתי' הוא זכרונו לברכה דאפשר דמדגמ' לא בעי על מילתא דרבא הללויה וידידי' לרב' מהו משמע דלא קי"ל כותי' מלבד דאשתמיט מיניה מ"ש רשב"ם דף קי"ו ד"ה רב מאי יע"ש נראה דהא ליתא דהא חזינן דבעי תלמודא אליבא דמאן דלית הלכתא כותיה דאי הלכה כרב דאמר מרחב יה אחד הם אם כן מאי קא בעי תלמודא מרחב יה לר"י מאי כיון דלא נ"מ מידי ואי הלכה כר"י דהללויה וידידי' אחד הם אם כן מאי בעי תלמודא ידידיה לרב מאי עוד הק' במ"ש מרן הב"י ז"ל סימן הנזכר וז"ל ולענין שם ידידיה כתוב בכתבי מוהר"י כו' ומ"ש בשם ידידיה לחלוק בב' תיבות נראה לי דהיינו דוקא בשיטה אחת אבל לא בב' שיטי דלא עדיף מכדרלעומר כו' והיכי קאמר נראה לי דהיינו דוקא בשיטה אחת שהרי הוא עצמו כתב ומסתמא כו' הוי דומיא דהללויה וכתבינן להו בתרי שיטי וראיתי להרב גט פשוט סי' הנזכר ס"ק קל"ד שכתב וז"ל ולע"ד נראה דכונת מרן ז"ל היא פשוטה דאע"ג דאליבא דרב ס"ל דשם ידידיה פסקינן להו בתרי שיטי מ"מ לענין הלכה מספ"ל אי הלכתא כרב או כר"י וכיון שכן אם כתב שם ידידיה בתרי תיבות ובשיטה אחת כשר לכ"ע אבל בתרי שיטי אינו כשר אליבא דר"י דלא עדיף מכדרלעומר וע"פ זה יישב דברי מרן ז"ל דכתיבנא לעיל ותמה על מרן בספר הקצר שכתב שם סעיף ל"ג שם ידידיה אם נחלק לב' תיבות כשר ומשמע מפשט דבריו דלכתחילה יכתוב בתיבה אחת אבל אם נחלק לב' תיבות בשיטה אחת בדיעבד כשר ואדרבה איפכא מסתברא דהרי רב ור"י נחלקו בשם ידידיה דר"י סבר דהוי תיבה אחת ורב סבר דנחלק לתרי תיבות ואפי' בתרי שיטות ויש ספק אי הלכה כרב או כר"י אבל בתרי תיבות בשיטה אחת כשר לכ"ע גם אליבא דר"י דומיא דכדרלעומר אבל בתיבה אחת יש צד לומר דהוא פסול אליבא דרב והרבה טרח מוהרי"א להכשירו ואם כן הכי הול"ל שם ידידיה חולקין אותו לתרי תיבות ואם כתב בתיבה אחת כשר עכ"ל ודבריו תמוהים לע"ד ואשתמיט מיניה לשון רשב"ם ורש"י ז"ל ד"ה אחת הן שכתבו וז"ל כלומר תי' אחת הן ואין התיבה נחלקת לב' עכ"ד הרי שכתבו דלר"י אין התיבה נחלקת לב' ומשמע דאם כתב בב' תיבות פסול והשתא אי מספ"ל אי הלכה כר"י או כרב איך כתב דבב' כשר הא לר"י אפילו בתרי תיבות נמי פסול והרב תה"ד לא קאמר אלא לרב דוקא ומעתה צדקו דברי מרן בשלחנו הטהור שכתב דאם נחלק לתרי תיבות כשר משום דקיימא לן כרב אבל לכתחילה צריך לכתוב בתיבה אחת דאז לכ"ע ש"ד כמ"ש הרב תה"ד ולעיקר קו' מוהר"א ששון נראה ליישב בדוחק דס"ל למרן דאע"ג דהרב תה"ד ז"ל כתב ומסתמא כו' דהוי דומיא דהללויה לא פשיטא ליה מילתא טובא כיון דמצינן למימר הא כדאיתא והא כדאיתא ושאני הללויה כיון דאינו שם הו"ל כשאר תיבות דעלמא דפסקי' להו בתרי שיטי משא"כ ידידיה כיון דהוי שם א' אם נכתב בתרי שיטי מחזי כב' שמות ומש"ה כתב הרב תה"ד לשון ומסתמא והיינו דכתב מרן ז"ל נראה לי דהיינו דוקא בב' תיבות הוא דפסיקא ליה אבל בב' שיטות לא פסיקא מילתא דא"ל דלא עדיף מכדרלעומר דאינו נחלק בתרי שיטות מיהו אי קשיא בדברי מרן הא קשיא דאיך כתב ומ"ש מוהרי"א בשם ידידיה לחלוק בתרי תיבות כו' שהרי מדברי מוהרי"א נראה דמספ"ל אי הלכה כרב כיון דקאי ר"ח כותי' או כר"י ולר"י הרי כתבנו לעיל דאם נחלק לתרי תיבות פסול וכמ"ש רש"י ורשב"ם ז"ל וכן הקשה הרב מכתב מאליהו שער ד' סימן כ"ד והנראה לע"ד דס"ל למרן דאע"ג דלר"י דאמר אחת הן אם נחלק לתרי תיבות פסול מ"מ בהא לא קי"ל כותיה דר"י כיון דחזי' לסתמא דתלמודא פ' א"ט דפריך בפשיטות אלא מעתה כדרלעומר דפסיק ליה ספרא ב' שיטי ה"נ דתרי תיבות נינהו ולר"י ודאי דכדרלעומר צריך לכתוב בתיבה אחת דאפי' בשם ידידיה דיש לו מובן ההפסק דר"ל ידיד ה' אפ"ה ס"ל לר"י דלא פסקינן להו בב' תיבות כ"ש בשם כדרלעומר דלא פסקינן ליה בתרי תיבות לר"י ומסתייע לזה מ"ש לעיל דפשיטא ליה לשמואל דפסקינן להו לתרי תיבות מכח ההיא דא"ט וכיון שכן גם מוהרי"א נראה ודאי דמודה בהא ומאי דמס' ליה למוהרי"א כיון דפליג ריב"ל בהללויה אי קי"ל כוותיה היינו לענין תרי שיטי דסליק מיניה משום דבתרי שיטי לא חזינן לתלמו' בהדיא דקאמר דפסקינן להו לב' שיטי כסברת ר"י ואהא הוא דמספ"ל לענין תרי שיטי אי הדרן לכללין דעלמא אי הלכה כריב"ל ור"י בהא ולא כתבינן לי' בתרי שיטי או כרב כיון דר"ח קאי כותי' אע"ג דבשם כדרלעומר קאמר תלמודא בהדיא דלא פסקי' בתרי שיטי התם היינו משום דאין לו מובן ההפסק והיינו דכתב מרן מ"ש בשם ידידיה כו' נראה לי דהיינו דוקא בשיטה אחת כלומר דבב' שיטי כיון דמספ"ל למוהרי"א אינו נחלק ואמרינן דלא עדיף מכדרלעומר אלא משוינן ליה לדינא דכדרלעומר דקאמר תלמודא בהדיא דאינו נחלק וא"נ מ"ש מרן ונראה לי היינו שחולק על מוהרי"א וס"ל דלא עדיף ידידיה דיש לו מובן ההפסק מכדרלעומר דקאמר תלמודא בהדיא דלא פסקינן בתרי שיטי דסוף סוף מיחזי כב' שמות וע"כ ההיא סוגיא אתיא אליבא דרב דלר"י הא קאמר אחת הן כדכתיבנא וכעין מ"ש מוהר"א ששון כנ"ל ודוק:<br>'''  טעם המלך''' 

''' ה) ''' 

''' עיין '''  בתשובת שב יעקב ח"ר סימן נ"ו גם הוא הרבה לדבר מדברי רבינו פה וכ' דתליא בפלוגתא דברי רב ור"י בסוכה ובדבריו יש לפקפק שם הרבה ועי' בתשובת מהר"י מינץ סי' ת' ובתשו' פני יהושע סי' ו' בא"ח מה שמפלפל שם בענין בית אל ועי' במס' סופרים פ"ה הל' י' ובירושלמי פ"ג דסוכה ובירושלמי במגילה פ"א ויש לפקפק בזה כמה דברים והמעיין בכל אלה ימצא סתירה בסברות הרבה ועי' בתקון סופרים ועי' תשובת הרדב"ז סי' אלף תשס"ה לענין שמות שאינן נמחקין ובס' יד מלאכי מה שהשיג עליו ומדבריהם בפלפולם אי הוי יה שם או שבח יש להעיר מדברי הרשב"ם בפ' ע"פ ומני' יש נמי להעיר על תשו' שב יעקב הנזכרת וכבר האריך גם בזה הרב ברכי יוסף סי' רע"ו:

'''ודין ''' 

''' דיהבי ליכי כו'.'''  כתב ה"ה וכתבו הרמב"ן והרשב"א דקי"ל כר"י דאמר צריך לכתוב ודין כו' ומרן הב"י סימן קכ"ו כתב וז"ל והרי"ף והרא"ש הביא בעיא זו אלמא דס"ל דבעי' ודין כיון דבעיין לא אפשיטא מספיקא בעי למכתב ודין וכן הוא דעת הרשב"א עכ"ל ואולי נאמר דמ"ש מרן וכן דעת הרשב"א לא קאי אלא למ"ש בדעת הרי"ף והרא"ש דבעינן ודין מיהו מר כטעמיה ומר כטעמי' דטעמו דהרשב"א הוא משום דקי"ל כר"י כמ"ש ה"ה וכ"כ בחדושיו וטעמו של הרי"ף משום ספק כנ"ל: