עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/ג" (פסקה)

== ה ==
ונהדר לדידן דלהך מ"ד דעודו על מצחו מרצה נראה דבעינן כל הבגדים לריצוי ציץ. ואין להביא ראיה להיפוך מהא דבקידושין דף ס"ו בעובדא דינאי המלך דקאמר הקם להם בציץ שבין עינך והקשו התוס' שם היאך הותר לו ללובשו שלא לעבודה דמיד שיש שהות לפושטו משמע דלא ניתנו ליהנות בהן ומפרש רבינו תם דציץ משום דכתיב בו והיה על מצחו תמיד משמע דמותר גם שלא בשעת עבודה אבל שארי בגדים לא הרי דס"ל לר"ת דבציץ מותר ובשארי בגדים אסור זה אינו דהתוס' כתבו זאת אליבא דמ"ד דגם באינו על מצחו מרצה ולדידי' הא ודאי לא בעינן לבישת הבגדים משום ריצוי ומ"מ כתב ר"ת דאפ"ה הציץ מותר לו ללובשו גם שלא לעבודה משום דכתיב בו על מצחו תמיד אבל למ"ד דאינו מרצה רק עודו על מצחו שפיר י"ל דגם התוס' מודים דאינו מרצה רק בהי' לבוש הבגדים ושוב אין חילוק בין ציץ לשארי בגדים אמנם מדברי התוס' דיומא דף ס"ט נוכל להוכיח להיפוך דגם שם הקשו על הך דהקם להם בציץ שבין עיניך והרי הוי שלא לעבודה וגם הוסיפו שם להקשות דהא הוי במדינה ובמדינה מבואר ביומא שם דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות וכתבו ומיהו למ"ד דאין הציץ מרצה רק עודיהו על מצחו ניחא דלדידי' יכול להניחו כל שעה כי היכא דלהוי מרצה הרי דס"ל דלהך מ"ד יכול להניח הציץ אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה דס"ל דגם כשהוא במדינה כשלובש הציץ שפיר מרצה וא"כ הא מוכח דס"ל להתוס' דגם להך מ"ד לא בעינן כל הבגדים לריצוי דהרי זה ודאי דשארי הבגדים אסור אפי' לכה"ג ללובשם במדינה דהא ביומא שם דמסיק דבמדינה לא ניתנו ליהנות ופריך ובמדינה לא ומביא שם עובדא דשמעון הצדיק שהלך עם זקני ישראל לקראת אלכסנדר מוקדון בבגדי כהונה ומשני עת לעשות לה' ומאי הקשה הא שמעון הצדיק הי' כה"ג ומוכרח דגם לכה"ג אסור במדינה ללבוש כל הבגדים ואפ"ה הא כתבו התוס' דמותר ללבוש הציץ אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה ומוכרח דס"ל דלא בעינן כל הבגדים אמנם גם זה יש לדחות ולעולם י"ל דגם התוס' מודים דבעי כל הבגדים ולפי מש"כ התוס' דלהך מ"ד מותר ללבוש אפי' במדינה כי היכי דלהוי מרצה ה"ה דכל הבגדים מותר לו ללבוש גם במדינה והא דפריך ביומא משמעון הצדיק י"ל דפריך אליבא דמ"ד דס"ל דגם באינו על מצחו מרצה ולדידי' כהן הדיוט וכה"ג שוים בשארי הבגדים ושניהם אסורים במדינה דהא לא צריך ללבוש משום ריצוי ופריך מעובדא דשמעון הצדיק דודאי דגם הך מ"ד לא יחלוק על שמעון הצדיק וכל זקני ישראל היו שם ומעשה רב והנה בירושלמי פ"ב דחגיגה איתא הובא בתוס' דחגיגה דף י"ז בד"ה אין א"ר יוסי בר' בון בשם ריב"ל בכל יום כה"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם היו שם נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך בתוך ביתו כו' ר' עקיבא בשם ריב"ל אמר לא הי' עושה כן אלא בשבתות ויו"ט אית תנויי תני הציץ מרצה על מצחו אית תנוי תני בזויות כו' מ"ד הציץ מרצה על מצחו מסייע לר' יוסי בר' בון דאמר בכל יום מתלבש כה"ג בכליו ומ"ד אפי' בזוית מסייע לר' עקיבא ולכאורה קשה דהיאך קאמר דמ"ד שאינו מרצה רק עודו על מצחו מסייע לי' לר' יוסי בר' בון והרי גם לר"ע ניחא כיון דכתבו התוס' דהציץ לכ"ע הי' מותר ללובשו אפי' במדינה וא"כ גם הך מ"ד מצי ס"ל כר"ע דלא הי' בא לבהמ"ק רק בשבתות וי"ט ובכל יום הי' לובש הציץ בביתו וגם שפיר מרצה ולכאורה יש להוכיח מזה דבעינן כל הבגדים לריצוי ציץ וגם נאמר כמש"כ בסמוך דלבישת כל הבגדים הי' אסור אפי' לכה"ג במדינה כדמוכח מהא דפריך מעובדא דשמעון הצדיק דבחוץ לא ניתנו ליהנות בהן ומש"ה הי' מוכרח לבא למקדש בכל יום משום לבישת הבגדים וכר' יוסי בר' בון אמנם באמת אין מזה ראי' כלל לעיקר דברינו דנהי דזה מוכח מהירושלמי הנ"ל דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל דלהתוס' דיומא שכתבו דיכול ללבוש הציץ בחוץ ומרצה שם הא ודאי קשה מהירושלמי הנ"ל דא"כ מצי אתיי' האי תנא גם כר"ע והי' לובשו בביתו אבל ראי' לדברינו דבעינן כל הבגדים לריצוי ג"כ ליכא דמה שמקשינן דגם לר"ע ניחא דילבשו בביתו ותירצנו דכיון דבעי כל הבגדים מש"ה א"א ללובשו בחוץ אינו מספיק כלל דהרי זה גופה טעמא בעי דאמאי יהי' אסור לכה"ג ללבוש בגדיו במדינה דבשלמא גבי כהן הדיוט דאין עליו מצות לבישת הבגדים רק משום עבודה ועבודה הא לא הוי רק במקדש ושפיר מחלק הגמר' ביומא דאע"ג דניתנו ליהנות בהן מ"מ זה לא הוי רק במקדש דהוי מקום עבודה אבל לא במדינה אבל בכה"ג לפמש"כ דלריצוי בעינן כל הבגדים אם נאמר דגם כשהוא לבוש הציץ במדינה יהי' מרצה א"כ גם במדינה יהי' מותר לו ללבוש בגדיו ומה חילוק יש בכה"ג בין מקדש למדינה וא"כ הדר קשה דמצי אתי' גם כר"ע ובע"כ ההכרח לומר דס"ל להירושלמי דלהך מ"ד דאינו מרצה רק עודו על מצחו הוי הריצוי כעין עבודה ואינו מרצה רק כשהוא במקדש ואם ילבש במדינה לא ירצה וא"כ שוב ליכא ראי' כלל דבעינן כל הבגדים לריצוי דהא בע"כ מסייע לר' בון כיון דבמדינה אינו מרצה ורק דברי התוס' דיומא שכתבו דמרצה גם במדינה וכתבו דמש"ה מותר לו ללובשו גם במדינה צע"ג לי מהך ירושלמי אמנם גם בלא ראי' נוכל לומר דהרמב"ם ס"ל דבעינן כל הבגדים לריצוי וכמו שכתבנו לעיל מילתא בסברא וגם סמכנו הדבר מסוגי' דערכין דקאמר הכל חייבין בתפילין ומש"ה מותר לכה"ג ללבוש בגדיו במקדש גם בשעה שאינו עובד שמא יתרחש טומאה להכהנים וירצה וכמו שכתבו התוס' ביומא דלהך מ"ד מותר ללבוש הציץ כי היכא דלרצי והרמב"ם ס"ל דמה"ט מותר בכל הבגדים ומש"ה נקט הרמב"ם האיסור רק באבנט ובהדיוט דכה"ג לעולם מותר דהא גם בלילה מקטירין איברים ופדרים ומהפכין בצינורא ואין הכי נמי דאם יתרחש איזה זמן שאין הכהנים עובדים וכגון בלילה וכבר הקטירו כל האברים ונתאכלו כבר יהי' אסור גם לכה"ג ללבוש הבגדים אבל הוא רחוק המציאות ומש"ה נקט בהדיוט דבכל גווני אסור שלא לעבודה והא דאמר בירושלמי דחגיגה דלמ"ד אינו מרצה רק עודו על מצחו אתי' כר' יוסי בר' בון דאמר דכל יום כה"ג לובש בגדיו ובא ומקריב התמיד דנהי דזה ניחא הא דמוכרח לבא למקדש דבחוץ אינו מרצה מ"מ אמאי צריך להקריב הקרבנות כיון שכתבנו דבשביל ריצוי ציץ לחודא מותר לו ללבוש כל בגדיו גם זה ניחא דכיון דהי' מוכרח להיות במקדש וללבוש הבגדים מש"ה ממילא הי' עובד דלמה לו להיות יושב בטל שמה והרי בע"כ צריך לומר כן לשיטת הראב"ד דס"ל דגם כהן הדיוט מותר ללבוש הבגדים שלא לעבודה א"כ הא דאמר בירושלמי שהי' עובד ע"כ צ"ל דכיון דהי' במקדש ממילא הי' עובד וכמו כן נאמר להרמב"ם ואין להקשות על זה מהא דירושלמי דמס' כלאים שהבאנו לעיל בסי' א' אות ג' דאמר אין עראי לכלאים במקדש ופריך מהא דתני' כהן שיצא לדבר עם חבירו ולא מתרץ לה דהך דיצא לדבר איירי בכה"ג דשרי דכיון דתני יצא א"כ לא איירי במקדש ושם אינו מרצה וגם לכה"ג היה אסור וגם הא דהבאנו לעיל בסי' א' אות ב' ראי' מהא דתנן ביומא דף ס"ח בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באיצטלית לבן משלו והקשינו דהרי יש לו עוד ברירה ללבוש הבגדי זהב והוכחנו מזה דאיכא איסור כלאים בבגדי כהונה גם לדברינו אלה ניחא חדא דהרי הי' קורא בהה"ב ולא הי' בעזרה ושם לא הי' מרצה כלל ועוד דהרי ביוה"כ לא הוכשרה עבודה רק בכה"ג ובשעה שהכה"ג הי' קורא בתורה לא היו הכהנים עובדין כלל ולא הי' צריך אז לריצוי ציץ וגם דהא אנן קיימינן למ"ד דס"ל דאינו מרצה רק עודו על מצחו ולדידי' הא אמרינן ביומא דף ו' דביוה"כ לא הי' צריך לריצוי ציץ כלל דאיהו ע"כ ס"ל דטומאה הותרה בציבור יעו"ש ומש"ה גם הכה"ג הי' אסור ללבוש הבגדים שלא לעבודה בשבת ויו"הכ דליכא רק קרבן ציבור: