עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==ה==

ה) ו'''שבועה. אי חשיבא דבר שיש לו מתירין''' משום שבידו לישאל. כתבתי בנדפס [[שדי חמד/כללים/ד/פד|אות פ"ד]] בשם הרב תשובה מאהבה דשבועה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכתבתי שכנראה נעלם ממנו שמדברי הרמב"ם בחמישי מהלכות נדרים דין י"ד וט"ו מתבאר דגם שבועה חשיבא יש לה מתירין ושכבר השיג הרב ערוך השלחן מדברי הרמב"ם הנ"ל על הרב בית יעקב שכתב גם כן כהרב תשובה מאהבה עיי"ש והאריך בענין זה הגאון בית שלמה בחלק א"ח סי' קי"ג אות ט' שהרב השואל תמה על הריטב"א שכתב דנדרים ושבועות מצוה לאיתשולי עלייהו ומהאי טעמא חשיבי יש לו מתירין כדאיתא בנדרים וכו' דהיכן מצא דשבועה הויא יש לו מתירין ובש"ס דנדרים לא הוזכר אלא דנדר הוי יש לו מתירין והגאון המחבר השיבו וז"ל והטיב אשר דבר דלפי מה שפסק הרמב"ם וכן דעת הרבה פוסקים והכי קיימא לן דאין נשאלין על השבועה אלא מדוחק כדכתב הרמ"א בסי' ר"ג וסי' ר"ל ודאי דשבועות לא הוי יש לו מתירין כמו תרומה וכן כתב בתשובת בית יעקב ומהתימה על הפרי מגדים שכתב בהקדמתו להלכות פסח ח"ב פרק א' אות ט"ז ובמשבצות יו"ד סי' ק"ב סק"ז דשבועה יש לו מתירין ולא בטיל וזה אינו לדידן ובלאו הכי דברי הפרי מגדים תמוהים שם וכו' וסיים אמנם כל זה שבועה אבל נזירות אף לדידן הוי יש לו מתירין וכו' והאריך עוד בענין זה עי"ש דב"ק וגם עליה דמר יש להעיר וכן על הרב השואל שלא זכרו שמדברי הרמב"ם מתבאר דגם שבועה הויא יש לו מתירין וכתבתי בנדפס שרב אחד השיג על מה שכתב הרב תשובה מאהבה שהביא הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב סק"י דשבועה לא הוי יש לו מתירין מדברי הרמב"ם הנ"ל ושבתשובה מאהבה ח"ג הודה שהאמת הוא שדברי הרמב"ם עומדים כנגדו וכו' עי"ש:

'''ועתה''' ראיתי להגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' קכ"ג שהביא מה שכתב הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב סק"י בשם הרב בית יעקב לחלק בין נדר לשבועה וכתב שנראה שחלוקים בזה הרמ"א והרש"ל דהרמ"א בסי' ק"ב ס"ג כתב דכלי שנתערבה לא מיקרי יש לו מתירין משום שצריך הוצאות משמע דאף דמחוסר מעשה ואין מצוה לעשות אפילו הכי מיקרי יש לו מתירין ושפתי כהן שם בסק"ח הביא דמוהרש"ל פליג על הרמ"א בזה וסובר דמידי דמחוסר מעשה לא מיקרי יש לו מתירין ועל כרחין סובר מוהרש"ל דנדר שאני דמצוה לאיתשולי וממילא דשבועה לא מיקרי יש לו מתירין ושלכאורה מוכרח כהרש"ל מנדרים ד' ט"ן ע"א דאם לא כן גם תרומה תהא יש לו מתירים וכתב לדחות על פי מה שכתב בפליתי סי' צ"ט ס"ק י"ב דתרומה הואיל וצריך להרים סאה אחת ואז האיסור כמאן דליתיה ולית ביה חשש משום יש לו מתירין והש"ס לרווחא דמילתא תירץ בענין אחר וכתב לפקפק בזה ותירץ באופן אחר והאריך קצת ולא הזכיר כלל מדברי הרמב"ם הנז"ל כיעי"ש והוא חידוש:

'''ויש''' לתמוה על ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו נחלה לישראל בסי' ח"י ד' ל"ז ע"א שכתב על הגאון מוהר"א תאומים בעל ספר חסד לאברהם שטעה טעות גדולה ונתחלף לו בין נדר לשבועה ושע' לפנינו וביו"ד סי' ר"ל דאין מתירין את השבועה אלא מדוחק ועיין בנקודת הכסף ה' חלה סי' שכ"ב דכתב שם דכיון דאין נשאלין על ההקדשות אלא מדוחק לא מיקרי דבר שיש לו מתירין ע"ש מכ"ש שנאמר דבר זר כזה שיהי' מקרי מצוה לאיתשולי אתמהא עכ"ל ומן האמור מתבאר שיפה אמר מר הגאון מוהר"א תאומים דגם שבועה חשיבא יש לה מתירין כמבואר בדברי הרמב"ם ואף למה שהמציא הגאון מוהר"ם שיק דהא מלתא תליא בפלוגתא כנז"ל מכל מקום אין לכתוב על מי שסובר דשבועה הויא יש לו מתירין שטעה וכו' וראיתי עוד בספרו שו"ת הד"ר בסי' כ"ט ד' ל"ו ע"א אות רכ"ו שהוסיף על נחלתו הנ"ל וז"ל בסי' ח"י דברתי משפטים עם הגאון חסל"א דר"ל דשבועה נקרא דשיל"מ וע' ס' ישרש יעקב יבמות דק"ט ע"ב שכ' שבתשו' האריך לחלוק על הפמ"ג שכ' דשבועה הוי דשיל"מ כמו נדרים ורמז לעיין בתשובת בית יעקב סי' ק"י וכבר כתבתי כן בשם הנקה"כ עכ"ל וכבר כתבתי למעלה שהרב ערוך השלחן השיג על מה שכתב הרב בית יעקב בדברי הרב תשובה מאהבה דשבועה לא הויא יש לו מתירין ובדברי הרמב"ם מבואר בהיפך ושגם הרב תשובה מאהבה בח"ג הושג על זה והודה שדברי הרמב"ם עומדים לנגדו והבאתי שכן כתב הריטב"א גם כן והגאון בית שלמה לא הפליג דעה זו רק כתב דאנן לא קיימא לן הכי ותימה על הרב יצ"ו שלא ראה דברי הרב פתחי תשובה בסי' ק"ב שהביא מה שכתב בתשובה מאהבה ח"ג הנ"ל (וכמדומה לי שמזכיר בספריו את ספר פתחי תשובה) ואין להאריך (נחזור לדברי הגאון מוהר"ם שיק הנ"ל):

'''והנה''' מתבאר מדברי קדשו שסובר בדעת הגאון רש"ל דנדרים הוי דבר שיש לו מתירין משום דמצוה לאיתשולי עלייהו כדמוכחא פשטא דשמעתתא בנדרים דף ט"ן ע"א דקונמות הוי דבר שיש לו מתירין אמנם לפי הנראה נעלם מעיני הגאון מוהר"ם שיק מה שכתב הגאון נודע ביהודה תניינא בחלק יו"ד סי' ג"ן (בד"ה מה שתמה) לדעת מוהרש"ל דלדידיה הדין נותן דנדרים לא הוי יש לו מתירין לפי שלא נאמרה חומרת יש לו מתירין אלא בדבר שאסור עתה לכל העולם לא כן נדר שאינו אסור עתה לכל אדם כי אם להנודר בכי האי גוונא לית ביה חומרת יש לו מתירין והוא שהגאון מוהרש"ל בים של שלמה פרק הערל סי' ל"ד פסק דכהן שנפלה לו תרומה בחולין שבטלה באחד ומאה והוא טמא לא אמרינן דלא יאכל דהוי יש לו מתירין שיכול לטבול דאפילו באלף לא בטיל כמו גבי בכורים ומעשר שני דלא בטילי להתיר לאכלם חוץ לירושלים דשאני הנהו דלכל העולם אינם ראוים חוץ לירושלים אבל בכי האי גוונא דלשאר כהן שרי לא קרי יש לו מתירין ואף לדידיה בטל וכדאמרינן ביבמות דף פ"ב ע"א גבי חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה בחתיכות של חולין טהורות דאינה בטלה ואמר רב אשי דטעמא הוא משום דיש לה מתירין שהתערובת הרי מותר לכהנים ומסיק הש"ס הא דרב אשי ברותא היא דלא שייך הכא יש לו מתירין דאי לכהן מישרא שרי ואי לישראל לעולם אסור ואם בכהן טמא חשיב יש לו מתירין שצריך להמתין עד שיטבול אם כן למה מסיק דדרב אשי ברותא לוקמא בכהן טמא אלא ודאי דכי האי גוונא לא הוי יש לו מתירין כיון שלא נאסר לכל אדם ועל זה הקשה הרב השואל דהרי נדרים דלא נאסר אלא להנודר וקיימא לן דחשיב יש לו מתירין והשיב הגאון נודע ביהודה דאליבא דהאי מסקנא דהא דרב אשי ברותא היא הוא דכייל לן רש"ל דכל שלא נאסר מעולם לכל אדם לא הוי יש לו מתירין אך לרב אשי ודאי מודה רש"ל דליתיה לכלליה אלא אף בכי האי גוונא איכא חומרת יש לו מתירין וסוגיא דנדרים היא לשנויי מילתיה דרבי אמי דסובר גידולי היתר מבטלים עיקר של איסור ורמינן עליה מקונמות ואיצטריכינן לשנויי דקונמות יש לו מתירין וכלומר דר' אמי קאי בשיטת רב אשי דאף דבר שלא נאסר לכל אדם הוי יש לו מתירין אבל לרבי יוחנן דסבר דגידולי היתר אין מבטלין את האיסור אין הכרח לומר דנדרים הוי יש לו מתירין דכיון שלא נאסר אלא להנודר לא הוי יש לו מתירין ואף שהפוסקים כתבו דנדרים הוי יש לו מתירין כדאמרינן בסוגיא דנדרים הנ"ל הנה מוהרש"ל יפה כחו לחלוק עליהם כי לבו כלב אריה וכו' וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש ואילו הגאון מוהר"ם שיק אף הוא ראה מה שכתב הגאון נודע ביהודה לא היה צריך לומר אליבא דהגאון רש"ל דשאני נדרים דמצוה לאיתשולי עלייהו וכו' שהרי לדעתו נדרים לא חשיבי יש לו מתירין כל עיקר ועם שדברי הגאון נודע ביהודה נראים דחוקים אך דבריו מוכרחים אליבא דרש"ל לפום כלליה שבים של שלמה בפרק הערל סי' ל"ד דכל דבר שלא נאסר לכל אדם לית ביה חומרת יש לו מתירין דהכי נמי לענין נדרים צריך לומר דלא הוי יש לו מתירין וכן בתרומה מהאי טעמא גופיה לדידיה לא הוי יש לו מתירין:

'''ואנכי''' הרואה דנמצא תנא דמסייע לסברת מוהרש"ל הנ"ל מר ניהו חד מקאמייא רבינו אשר מלוניל הביא דבריו מרן החבי"ב בכנסת הגדולה יורה דעה סי' ק"ב אות ג' (אחר שכתב דאפילו האיסור דרבנן כמוקצה וכו' לא בטיל וכו' והני מילי איסור השוה לכל כגון איסור ביצה ומוקצה אבל איסור שאינו שוה לכל אפילו דבר שיש לו מתירין בדרבנן בטל ברוב או בששים כן כתב רבינו אשר מלוניל הובאו דבריו בס' תמים דעים סי' ק"כ עכ"ל ולפום ריהטא נראה שדעתו כדעת מוהרש"ל הנ"ל אמנם צריך לעיין בגוף ספר תמים דעים לראות תנא היכא קאי דמדבריו הנ"ל משמע דרק במידי דרבנן הוא דאמר רב לחלק בין אם האיסור שוה לכל לכשאינו שוה לכל וכן מתבאר מסיגנון לשון הרב כנסת הגדולה הנ"ל ויש לומר דבאיסור תורה מודה רבינו אשר דגם בכי האי גוונא (שאין האיסור שוה לכל) חשיב יש לו מתירין כפשטא דשמעתא דנדרים ד' ט"ן הנ"ל דקאמרינן בפשיטות שאני קונמות דהוי יש לו מתירין דמשמע דלכולי עלמא דינא הכי דנדרים הוי יש לו מתירין ואין כן דעת הגאון רש"ל אלא גם באיסורים של תורה סבירא ליה דליתא לחומרת יש לו מתירין וקא דחי לסוגיא דנדרים מקמי המסקנא דק הערל דדרב אשי ברותא היא ואם כן לא מצינו חבר לסברתו:

'''הן''' אמת שראיתי להגאון פרי מגדים בסי' ק"ב בשפתי דעת סק"ב וז"ל כתב הכה"ג דבר שאינו אסור לכל לא הוה דשיל"מ ובטל תמים דעים ק"כ עכ"ל ועיינתי שם וכתב דספק מחוץ לתחום מותר דספק דרבנן שאין אסור לכל אלא לזה שהובא בשבילו בדבר שיש לו מתירין להקל והנה אנן קיימא לן בא"ח סי' שכ"ה סעיף ט' דספק חוץ לתחום אסור כהרי"ף עי"ש ובט"ז אות ז' עי"ש והרי נדרים חשיב יש לו מתירין אף שמותר לכל העולם ולא ידענא לחלק עכ"ל השפתי דעת ומדקשיא ליה על התמים דעים מנדרים דחשיבי יש לו מתירין מוכח דסבירא ליה בדעתו דלאו דוקא באיסורין דרבנן הוא דמחלק בין איסור השוה בכל לאינו שוה בכל אלא גם באיסורי תורה הדין כן ואי הכי מיסתייעא מילתיה דמוהרש"ל מדברי רבינו אשר אך לי הדל נראה שלא אמר רבינו אשר אלא במידי דרבנן:

'''ועל''' דברי הגאון נודע ביהודה הנ"ל השיב הגאון קרן אורה בסוגיא דנדרים ד' ט"ן (בד"ה ודרך אגב) דמה שכתב דלרבי ינאי הוא דאיצטריך הש"ס לשנויי דקונמות הוי יש לו מתירין דיש לומר דסובר כרב אשי דיבמות וכו' דמה יאמר לשיטת הרא"ש דלכולי עלמא איצטריך לשנויי דהוי יש לו מתירין ובלאו הכי הא מסקינן הא דרב אשי ברותא היא עכ"ל ובעניותי אין זו תשובה על הנודע ביהודה שכבר כתב שם באותה תשובה דאין להקשות על הרש"ל מדברי הפוסקים אף מדברי הראשונים כי לבו כלב אריה וחולק על הראשונים ורק אם נמצא מפורש בהש"ס שלא כדבריו הא ודאי הויא תיובתיה ואם כן אין להקשות עליו מדברי הרא"ש אם תופס הוא כשיטת הר"ן:

'''שוב''' ראיתי שהגאון ערוך השולחן ביו"ד סי' צ"ט אות ח"י (בד"ה וראיתי) הביא לשון האור זרוע שמתבאר שסובר כדינו של מוהרש"ל הנ"ל והוא דבתר דשקיל וטרי להוכיח דהיתר בהיתר בטיל מהא דיליף ר"י דמין במינו לא בטיל מדם הפר ודם השעיר וכו' ואם איתא דהיתר בהיתר לא בטיל מה ראיה מדם הפר לאיסור בהיתר וכו' כתב עוד וז"ל ועוד דנתי לפני רבינו שמחה אילו כהן טהור שנתערבה לו תרומה טהורה בחולין ואחר כך נטמא הכהן וכי אינה מותרת כיון שהיה בחולין כדי לבטל את התרומה אף על גב דבשעה שנתערבה היה מותר בחולין ובתרומה ואמר לי הן ואמרתי לו זהו ממש חמץ שנתערב קודם פסח וכו' ולזה השיב לי שאני הכא אי אפשר דליכא כהן טמא בעולם בשעה שנתערבה וכו' עכ"ל וכתב הרב ערוך השלחן נראה דסבירא ליה דכהן טמא שנתערבה תרומה טהורה בחולין לא חשיב יש לו מתירין שיכול לטבול ובדברי רש"ל שאכתוב בסי' ק"ג עכ"ל ובסי' ק"ב אות ט"ז כתב וז"ל כתב רש"ל בפרק הערל סי' ל"ד כהן טמא שנפלה לו תרומה בחולין בטלה במאה ואחד ולא חשיב יש לו מתירין שיכול לטבול וכו' וכבר כתבתי בסי' צ"ט אות י"ז שכן דעת אור זרוע עכ"ל הרי שיש להרש"ל אילן גדול לסמוך עליו בעיקר דינו ומסתמא הוא כוותיה וכטעמיה דלא חשיב יש לו מתירין כיון שלא נאסר לכל אדם וצריך להתיישב בדברי הרבנים מגן אברהם ומחצית השקל ושאר המפרשים בריש סי' שי"ח גבי מבשל בשבת במזיד ולא איסתייעא לי כעת לעיין בדב"ק זולת זה חזיתי אגב ריהטאי בספר תהלה לדוד לידידי הגאון מברדיטשוב יצ"ו בסי' שי"ח אות ה' שתמה על הרש"ל בים של שלמה הנ"ל מנדרים דהוי יש לו מתירין ולא זכר שר מתשובת הנודע ביהודה הנ"ל כיעי"ש והגאון פתחי תשובה ביו"ד סי' ט"ז סק"ב (ציינו ידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בספרו היקר מגדים חדשים בריש סי' ק"ב) על מה שכתב מרן עבר ושחט אותו ואת בנו ביום אחד מותר לאוכלם ויש מי שאוסר וכו' כתב עיין תשובת זכרון יצחק סי' ק"א שכתב דאם שחט אב ובנו ביום אחד מותר לאכול בו ביום אותו שנשחט אחרון כיון דהדבר ספק אי נוהג בזכרים כדלעיל סעיף ב' אם כן הוי ספק ספיקא שמא אינו נוהג ושמא הלכה כהאומרים דבעבר ושחט מותר בו ביום לאוכלם ואף דבדבר שיש לו מתירין לא מהני ספק ספיקא מכל מקום כיון שאין איסורו לכל העולם רק להשוחט עצמו לא דיינינן ביה דבר שיש לו מתירין כדכתב מוהרש"ל בפרק הערל סי' ל"ד עיי"ש ולעד"ן דאנן לא פסקינן כדברי מוהרש"ל הנ"ל שהרי קיימא לן לקמן בסי' ק"ב סעיף ד' דהנודר מדבר מקרי יש לו מתירין והרי גם עתה אינו אסור רק להנודר ואפילו הכי מקרי יש לו מתירין ועיין נודע ביהודה תניינא יו"ד סי' ג"ן ופרי מגדים בסי' ק"ב שפתי דעת סק"ב עכ"ל ונראה דאף למה שהבאתי סמיכת חכמים לסברת מוהרש"ל כנז"ל מכל מקום יפה אמר רב הפות"ח בתשוב"ה דאנן לא קיימא לן הכי כיון שכל הפוסקים פסקו להדיא הקונמות הוי יש לו מתירין אף שכשנאסר לא נאסר לכל אדם:

'''וגם''' בענין אי תרומה הויא יש לה מתירין שכתבתי בנדפס שם (באות פ"ב ד"ה ולענין) שמרן כסף משנה בסוף פרק חמישי מהלכות נדרים כתב דהויא יש לה מתירין ורבים תמהו עליו דבנדרים אמרינן דלא הוי יש לו מתירין הנה ראיתי עתה בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' רכ"א שהאריך לפלפל הן בדברי הכסף משנה והן בקושית הראב"ד דלישתרו הגידולין משום זה וזה גורם (אשר מפני קושיא זו הוא שהוצרך מרן לומר דתרומה הויא יש לה מתירין) דלכאורה אינו מובן מאי קשיא ליה הא גידולי תרומה דאסורין מבואר בשבת דף י"ז ע"ב שהוא מי"ח דבר שגזרו בו ביום משום חשש תקלה שמא ישהם לזריעה וכתב ליישב דהא דגידולי תרומה אסורין משמע בין אם נזרעו על ידי ישראל ובין אם זרען כהן וגזרה דשמא משהה להו נראה דשייך דוקא בכהן שישהה לטובת עצמו לזריעה אבל בישראל מסתמא לא חיישינן לשמא ישהה דהרי מצווה ועומד ליתנה לכהן וגם אמרו בירושלמי חזקה אין הגורן מתעקר עד שיתן תרומה וגם אמרו דאין ישראל נחשד להחזיק בתרומה לעצמו שהרי אם היה רוצה היה יכול לפטור בחטה אחת את כל הכרי ואם כן קשה למה אמרו בסתם גידולי תרומה תרומה ומשמע אפילו ביד ישראל כגון שנתערב לו או שזרע תרומה בשוגג ואמאי הא כשזרעה ישראל לא שייכא אצלו הגזירה זו היא קושית הראב"ד ועל זה תירץ הכסף משנה דממנ"פ (דממה נפשך) דביד ישראל אפשר לאיתשולי עלה ואף דאמרינן שם בנדרים כיון דאין מצוה לאיתשולי לא הוי דבר שיש לו מתירין נראה דבכי האי גוונא בישראל שלא קיים עדיין מצות נתינה לכהן אם כן הוא דאיכא מצוה לאיתשולי ובדאיכא מצוה לאיתשולי הוי יש לו מתירין ובזה כתב ליישב מה שהקשה הרב השואל מפסחים דף ז"ך בשאור של חולין ותרומה דאמרינן דצריך שיהא בתרומה לחודה כדי להחמיץ דאם לא כן הוי זה וזה גורם והרי להכסף משנה תרומה הויא יש לו מתירין ואם כן לא מהני זה וזה גורם ולהנ"ל ניחא דשם מיירי לאחר שנתנה לכהן ולאחר שבא ליד כהן לא הוי יש לו מתירין כדאמרינן ביבמות פ"ב אלו תורף דב"ק:

'''ועל''' מה שכתבתי בנדפס ליישב דברי מרן כסף משנה ממה שמקשים עליו דמבואר בש"ס דנדרים דתרומה לא הויא יש לו מתירין וכן כתב הוא עצמו בפרק ט"ו ממאכלות אסורות עיין בקונטריס הערות לשדי חמד חלק הכללים סי' ע' אות מה שהבאתי בשם רב אחד יצ"ו שהשיג מסוגיא דזבחים דף ע"ג ע"ב ובמה שכתבתי שם בס"ד:

'''ועל''' מה שכתבתי בנדפס בדין שבועה אי הויא דבר שיש לו מתירין כתבו לי הרבנים האחים מוהר"ר אברהם ומוהר"ר צבי יהודה מאמעלאק הלוי יצ"ו מעיר קאליש וז"ל במערכת הדל"ת הביא מעכת"ה דברי תשו' תשובה מאהבה וספר ב"י שכתבו דשבועה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין וכן מצאנו אנו בספר מהר"ם שיק (בחיו"ד סי' ק"י) שדיבר מענין זה ומסיק כדבריהם ומעכ"ת הביא דברי הר"מ ז"ל דמפורש בדבריו להיפוך מדבריהם ועל פי זה השיג מעכת"ה על מר"ן עקיב"א שכתב דכל היכא דליכא מצוה לאיתשולי לא הוי דבר שיש לו מתירין הא מדברי הר"מ מוכח דאף דליכא מצוה לאיתשולי נמי הוי דבר שיש לו מתירין דהא שבועה לא הוי מצוה לאיתשולי ואפילו הכי ס"ל להר"מ ז"ל דמקרי דבר שיש לו מתירין ע"כ תוד"ק דמעכת"ה ובענ"ד עמדנו משתומם על גדולי ישראל דאישתמיטתיה להו דברי רבינו הריטב"א בחידושיו על מס' שבועות (דף ד' ע"א) שכתב וז"ל ואם תאמר ואפילו א' למה ילקה דהא התראת ספק הוא שמא ישאל על שבועתו ומצוה נמי איכא ומהאי טעמא חשיבי איסור שבועות ונדרים דבר שיש לו מתירין כדאיתא במסכת נדרים ויש לומר דכיון דמחוסר מעשה הוא דמי יימר דמזדקקן ליה רבנן לא חשיבי התראת ספק דאי לא תימא הכי נזיר ששתה יין וכו' עכ"ל (ולכאורה תמוה לנו דבריו הקדושים דהא הריטב"א בעצמו בחידושיו על מסכת יבמות (דף פ"ח ע"א) כתב וז"ל ואם תאמר היכי אמרינן דבידי' לאיתשולי עלייהו נימא מי יימר וכו' יש לומר שכבר פירש בפרק כירה דכיון דנדרים סגי להו בג' שיודעים פתחי נדרים שפיר אמרינן דמצי לאיתשולי עלייהו דמילתא דשכיח הוא דמזדקקן ליה הדיוטות כאלו עכ"ל ויעיין שם ברשב"א ומפורש יוצא דסבירא ליה דהיכי דסגי ליה בשלשה הדיוטות לא אמרינן מי יימר וכו' ומ"ש הכא דכתב דאמרינן מי יימר וכו' ולחלק ולומר דשאני שבועה ונזירות מנדרים צ"ע ופלא שלא ראיתי מי שהרגיש בזה) ומפורש בהדיא דשבועה הוי דבר שיש לו מתירין וגם מצוה איכא לאיתשולי עליו וגם מפורש בדבריו כדברי רבינו עקיב"א דאי ליכא מצוה לא היה דבר שיש לו מתירין שכתב ומהאי טעמא וכו' מוכח דאי לאו מצוה לא הוי יש לו מתירין (אמר המחבר אפיריון נמטיינהו לתרי צנתרי דדהבא יצ"ו דדלו לן מרגניתא הנ"מ דחד מרבוואתא מר ניהו הריטב"א אשר מפורש יוצא מפה קדשו דשבועה נמי חשיבא יש לו מתירין ודמצוה לאיתשולי ועם כי לא ראיתי דברי הריטב"א עצמם כי לא שכיחי גבאי חידושי הריטב"א לשבועות הא ודאי אהימנותייהו סמיכנא שכן כתב הריטב"א ויפה העירו על גדולי ישראל שהזכרתי בנדפס שנעלם מהם דברי קדשו אמנם למאי דאתאן עלה נראה דאין מזה שום השגה על מה שכתבתי אני הדל שהרואה יראה שגם אני הדל הזכרתי דעות הסוברים דתלי הא דיש לו מתירין בדמצוה לאיתשולי וכבר רבינו עקיב"א עצמו הביא כן משמא דגמרא גבי תרומה ושכן כתבו הרא"ש והר"ן בנדרים ובכל זאת אנכי העירותי עליו שלא היה לו לתפוס בפשיטות כן דהרי הרמב"ם סובר שגם שבועה חשיבא יש לו מתירין ולפי מאי דקיימא לן בסי' ר"ג דאין נשאלין, על השבועה אלא מדוחק מוכח דגם בדאין מצוה לאיתשולי ישנה. לחומרת יש לו מתירין שאין לומר שהרמב"ם סובר דשבועה כנדרים שיש מצוה לאישתולי שאם כן לא אישתמיטו הפוסקים מלכתוב סברתו בשלחן ערוך (מחידושי הריטב"א אין תמיהה שאינם ביד כל אדם) ואי הכי לפי מה שסתמו בסי' ר"ג דשבועה אין נשאלין עליה אלא מדוחק ומתבאר מדברי הרמב"ם דגם שבועה הוי יש לה מתירין שמעינן דלא תליא חומרא דיש לו מתירין במצוה לאיתשולי ולא היה לרבינו עקיב"א לתפוס בפשיטות דתלי במצוה לאיתשולי זאת היתה הערתי בנדפס ומה הועילו חכמים בהבאתם דברי הריטב"א למה שהעירותי אני ההדיוט:

'''אמנם''' דברי הריטב"א הם לנו לעינים ליישב מאי דקשה על כמה רבנים דנקטי לחלק בין דאיכא מצוה לאיתשולי להיכא דליכא מצוה לאיתשולי שנראים דבריהם שלא כדעת הרמב"ם שהרי שבועה חשיבא לדעתו יש לה מתירין אף דאין מצוה לישאל עליה וכן הוה קשיא לי עליה דרב מוצל מאש אשר אביא להלן איה"ש במה שהקשה על הרשב"א שכתב בטעם דהקדש הוי יש לו מתירין משום שישנו בשאלה והיה לו לומר הטעם משום פדיון והרי גבי קונמות כתב משום דמצוה לאיתשולי ומבואר בש"ס דדוקא קונמות אבל תרומה דליכא מצוה לא ועל כרחין דמעשר שני והקדש משום פדיון הוא ולא משום שאלה והוה תמיה לי דמאי קשיא ליה דילמא הרשב"א סובר כהרמב"ם דגם שבועה הויא יש לה מתירין אף דלית בה מצוה לאיתשולי ואם כן הכי נמי מצי למימר בהקדש וכל זה הוא על פי שיטת כמה רבנים שהבאתי בנדפס שכתבו דליכא בשבועה מצוה לאיתשולי אך לפי דברי הריטב"א דגם בשבועה איכא מצוה לאיתשולי אם כן אין לנו הכרח שסובר הרמב"ם שכל שישנו בשאלה אף אי ליכא מצוה לאיתשולי חשיב יש לו מתירין משום דמה שמתבאר מדבריו דשבועה הויא יש לה מתירין הוא משום דאיכא מצוה לאיתשולי עלה כקונמות:

'''והנה''' הרשב"א בתורת הבית כתב בטעם דהקדש הוי יש לו מתירין משום שישנו בשאלה והגאון מוצל מאש תמה עליו והגאון חתם סופר יישב דברי הרשב"א על נכון והנני להעתיק דברי שלשת הרועים הנ"ל לזכות את הרבים ואלה דברי צדיק הראשון הרשב"א בבית רביעי שער ראשון דף ס"ו ע"ג מדפוס וויען לישראל לפ"ק (ובספר שהיה ביד הגאון חתם סופר הוא בדף ק"ג ע"א) יש לחקור ביצה של ספק שנתערבה באחרות ועדיין התרנגולת קיימת מהו לפי שאמרו בפרק אלו טרפות דשיחלא קמא משהינן להו ואי הדרא טענא אחרינא שריין ולפיכך צריך לדעת אם נדון אותה בדבר שיש לו מתירין אם לאו וכן הדין לגבינה שגבנו אותה מחלב ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין הבהמה קיימת ואולי תלד או תשהה שנים עשר חדש וכן כל כיוצא בזה ומסתברא שלא אמרו דבר שיש לו מתיר אלא בדבר שהמתיר עתיד לבא בודאי או שהוא בידו להתירו על כל פנים כיצד ביצה שנולדה ביום טוב וכיוצא בה המתיר ודאי שהרי למוצאי יום טוב מותר על כל פנים ולפיכך דין הוא שלא יבטל את האיסור הואיל ולערב יהא הכל מותר וכן הדין לחדש דעיצומו של יום מתיר ויום ששה עשר ממילא בא וכן כשהמתיר תלוי במעשה והמעשה תלוי בידו וכגון טבל ומעשר שני והקדש שכל אלו קרויין דבר שיש לו מתירין וכדתניא ר' שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו בו חכמים שיעור וטבל הרי בידו לתקנו אם יש לו פרנסה ממקום אחר וכן מעשר שני בידו לתקנו שהרי יוכל לפדותו ולאוכלו בכל מקום וכן הקדש יכול הוא לישאל דהקדש טעות אינו הקדש וכן קונמות הואיל ומצוה לאיתשולי עלייהו מדאמר רבי נתן הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה כדאיתא בנדרים פרק הנודר מן הירק דף ט"ן ע"א אבל כל דבר שאין המתיר בא בודאי וגם אינו בידו כגון ביצה וגבינה של ספק טרפה שאינן ודאי שתלד התרנגולת והבהמה ולא שתשהנה שנים עשר חדש וכן אין בידו להתירן אין זה קרוי בשום מקום דבר שיש לו מתירין ולפיכך נראה לי שהם כשאר האיסורים שאין להם מתירין ובטלים כדרך שבטלה ביצה וגבינה של ודאי טרפה עכ"ל והגאון מוצל מאש הביא דבריו בספר תורת משה להגאון חתם סופר בפרשת וישב דף ל"ד ע"ג הקשה על הרשב"א דנקט בהקדש משום שישנו בשאלה ולא כתב הטעם משום פדיון כמו במעשר שני ואילו בקונמות כתב משום דמצוה לאיתשולי וכן הוא בהדיא בנדרים ט"ן ע"א דוקא קונמות דמצוה לאיתשולי הוי יש לו מתירין אבל תרומה דליכא מצוה לא ומעשר שני והקדש משום פדיון הוא ולא משום שאלה והגאון המחבר כתב על דבריו וז"ל ולדעתי לפי מה שכתב הטורי זהב ביו"ד סי' שכ"ג דהוכיח דלא מהני פתח חרטה למיתשיל אתרומה וחלה מפני שיתערב אלא צריך חרטה ממקום אחר דאי לא תימא הכי מאי שנא תרומה דלא מקרי יש לה מתירין מקונמות והנקודת הכסף הקשה עליו הא מבואר החילוק בש"ס התם איכא מצוה ולדעתי דברי הטורי זהב נכונים בטעמם דמה בכך אי איכא מצוה או לא מכל מקום יש לו מתירין הוא אלא דהש"ס סובר כל שאין ההיתר בודאי שיבא ואין בידו לעשות לא מקרי יש לו מתירין והכא בקונמות אין זה ברור שיתחרט ושימצא לו החכם פתח ואיך יהיה זה יש לו מתירין אולי לא יתחרט לעולם ואין לומר הא קמן שיתחרט הואיל ונתערב ומפסיד על ידי זה את כל התערובת זה אינו מוכרח שמפסיד כלום אם לדידיה אסור לכולי עלמא מי נאסר ומאן לימא לן שיתחרט על ידי זה לכן אמרו בש"ס כיון דאיכא מצוה לאיתשולי זהו גופיה החרטה שעבר אדרבי נתן ולהדיא אמרינן בנדרים כ"ב ע"א לחד מאן דאמר בסיפא דר' נתן פותחים ואף למאן דאמר אין פותחין היינו משום שמא מחמת כיסופא יאמר שיתחרט אף שלא יתחרט ולעולם מבואר שמכח זה ראוי שיתן אל לבו להתחרט והוי כודאי שיבא והשתא אי סלקא דעתך דחרטה הבאה מחמת התערובת נמי מיקרי חרטה אם כן בתרומה שנתערבה בחולין והוא רוצה שתתבטל ולא יפסיד חולין שלו אם כן הא בודאי שאם לא תתבטל יתחרט מחמת זה התערובת בעצמו והוי יש לו מתירין אלא על כרחין שאין (שאנן) פתח ממקום אחר בעינן וזה אינו בודאי שיבא כיון שאין כאן מצוה לשאול עליו ודברי הטורי זהב נכונים:

'''אמנם''' מכל מקום נראה לי שאין זו ראיה ברורה דשאני תרומה שאף שהוא מצטער על הפסד הדימוע מכל מקום אפשר שלא יתחרט ולא ישאל עליה דאם כן תהדר לטבלו וכל מה שכבר נאכל מאותו הכרי הוא באיסור וגם יצטרך להטריח להמציא לו טבל אחר ולהפריש שלא מן המוקף משום הכי אינו בודאי שיבא אבל מכל מקום אם רוצה להתיר לו נדרו רשאי והשתא אתו דברי הרשב"א על אמיתתן דודאי הש"ס דקאי אזמן המקדש דהיה פדיון להקדש ומעשר שני בלאו הכי לא שייך אלא בזמן המקדש אם כן אי אפשר לומר שיש לו מתירין משום שאלה דאינו בודאי שיתחרט דמשום התערובת אינו מוכרח להתחרט דהא אפשר לפדות מעשרו והקדשו משום הכי אמרינן דההיתר הוא על ידי פדיון מה שאין כן הרשב"א מיירי בהקדש בזמן הזה דליכא מקדש וליכא גזבר ואי אפשר לפדות כי אם פירות כסות וכלים ירקבו כמבואר בע"ז דף י"ג ע"א ועיין מגן אברהם תקס"א סק"ב לכן ההיתר הוא השאלה שבודאי יתחרט על ידי התערובת הזה:

'''ומה''' שכתב הרשב"א לחלק בין כשההיתר עתיד לבא בודאי וכו' פסקו מרן בש"ע סי' ק"ב סעיף ב' בשם יש מי שאומר ותמה הגאון שפתי כהן בסק"ז למה כתבו בשם יש מי שאומר והלא דין זה כתבו רבינו הטור בשם הרשב"א וכן מוכח בפרק קמא דביצה וכו' (וביאר בכונתו הגאון פרי מגדים דאף שלפעמים כותב מרן כן היינו במה שלא נמצא אלא בפוסק אחד ל כן בזה שכתבו כן הרשב"א והטור ומוכח מהסוגיא כן) ועל הרשב"א עצמו שכתב דין זה בלשון ומסתברא כנז"ל או כמו שהעתיק מרן בבית יוסף יראה לי וכו' לא קשיא ליה מידי כמו שיראה הרואה והגאון חתם סופר בספרו תורת משה פרשת וישב דף ל"ד ע"א כתב שמקשים על הרשב"א למה תלה זה במסתברא אחרי שכן מוכח מסוגיית הש"ס וכו' וציין שפתי כהן סי' ק"ב נראה שאין כונתו לומר שהשפתי כהן הקשה כן על הרשב"א אלא כונתו שכדרך שהקשה השפתי כהן על השלחן ערוך מקשו על הרשב"א ועי"ש בתורת משה שכתב ליישב בשני פנים שאין כל כך הכרח מהש"ס ולכן הוצרך הרשב"א לתלותו במסתברא גם בקונטריס שמחה ויום טוב אשר בסוף ספר בית אהרן על הלכות גיטין להגאבד"ק קארטשין בכלל טו"ב דף ע"ו סוף ע"ד כתב ליישב קושיא זו וביאר דמהש"ס לא היה כל כך הוכחה לולא דמסתברא וכו' עי"ש דב"ק וכן הגאון ישועות יעקב כתב ליישב קושיא זו ע"ש וכן הגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סוף סי' קכ"א ועי"ש מה שהקשה הרב השואל בעיקר הדין דאם אין המתיר עתיד לבא בודאי כספק טריפה לא חשיב יש לו מתירין מדברי הרש"ל שבשפתי כהן סי' ז"ן סקמ"ח דהא דטריפה אינה חיה הוא רק רוב ואם כן אם נצריך להשהותה צריך לסמוך ארוב וכו' ומה שהשיבו על זה:

'''ודע''' שכתב הגאון ישועות יעקב בסי' ט"ו סק"ב (בד"ה והנה לכאורה) דאף שהשפתי כהן שם ובסי' ק"ב נקיט האי דינא דהרשב"א (דכל שאין ההיתר עתיד לבא בודאי לא מיקרי יש לו מתירין) לכלל מוסכם באין מי שיחלוק בזה במחילת כבודו נעלם ממנו שמרן כסף משנה בשביעי מהלכות עבודה זרה דין יו"ד העלה שהרמב"ם חולק בזה ומפני זה כתב בסי' ק"ב סברת הרשב"א בשם יש מי שאומר וכו' וכתב ידידי הגאבד"ק מאנציוב יצ"ו בספרו הבהיר משמרת שלום בדף זק"ן סוף ע"ב שמה שבחידושי רבינו עקיבא איגר הראה מקום לעיין בכסף משנה הנ"ל אפשר שכונתו לזה (נחזור לדברי הרבנים מקאליש שהזכרתי למעלה בד"ה ועל מה שכתבתי בנדפס וכו' וז"ל:

'''ומדי''' עמדנו בהאי עניינא ראינו להזכיר דבר חידוש מה שראינו בחי' תוספות רי"ד על מסכת עבודה זרה על (דף ע"ד ע"ב) במהדורא תניינתא שכתב וז"ל ועיין בפרק הערל במהד"ג שפירשתי שאין לומר דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא בדבר יבש אבל בדבר לח לא אמרינן הכי עכ"ל יעו"ש והוא דבר חידוש ולענ"ד יש לתמוה על זה מסוגיא דביצה (דף ל"ט ע"א) גבי מים ומלח דלא בטלי משום דהוי דבר שיש לו מתירין אף דהתם הוי לח יע"ש וצ"ע:

'''אמר המחבר''' חידושי תוספות רי"ד אין אצלי והמעיין בנודע ביהודה תניינא חלק יו"ד כוף סי' ג"ן יראה דאדרבא לאידך גיסא יש סברא לומר דביבש ליתא לחומרא דיש לו מתירין לפי טעמו של הר"ן שהוא משום לתא דמין במינו וכו' בצירוף מה שכתבו התוספות ביבמות דף פ"ב דלא אמר ר' יהודה במין במינו לא בטיל אלא בלח ולא ביבש ועם שהגאון נודע ביהודה כתב לדחות דיש לומר דהתוספות לא סברי כהר"ן ולא הר"ן כהתוספות ועיין מה שפלפל בזה בשו"ת ונגש הכהן לידידי הגאון אבד"ק וילקי יצ"ו בריש כלל ד' הא מיהא לומר דדוקא ביבש איתא לחומרא זו כמו זר נחשב לפום ריהטא:

'''ועל''' צד הדוחק אולי נוכל לפרש שכונתו לומר כלל זה רק להסוברים דחמץ בפסח בנותן טעם שעמדו הראשונים בזה איך יחלוק ר' יוחנן דאמר חמץ בנותן טעם (לדעת הסוברים דחמץ מיקרי יש לו מתירין) אשר מפני זה נדחקו גדולי הראשונים מהם להכריח דחמץ לא חשיב יש לו מתירין ומהם אמרו דר' יוחנן לית ליה כללא דיש לו מתירין לא בעול כלל ועוד נאמרו איזה ישובים על זה (עיין לקמן בס"ק ט') ולזה כתבו בתוספות רי"ד הנ"ל אליבא דר' יוחנן דאף דאיהו נמי סבר דדבר שיש לו מתירין לא בטיל כדאיתא בברייתא בנדרים דף ח"ן ע"א ר' מאיר אומר כל דבר שיש לו מתירין לא נתנו חכמים בו שיעור וחכמים לא פליגי עליה אלא בדבר שאין לו מתירין אבל בדבר שיש לו מתירין מודו ליה דהוי במשהו ותו דשנינו בביכורים מעשר שני ובכורים וכו' ואסורים כל שהו מלאכול בירושלים והיינו משום דהוי יש לו מתירין כמו שפירשו המפרשים והכי איתא בירושלמי ור' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה ומכל זה הקשה הגאון שער המלך בהלכות חמץ פרק א' הלכה א' על מה שכתב רבינו יונה בשיטה כתיבת יד דר' יוחנן פליג על רב אשי דאית ליה דבר שיש לו מתירין לא בטיל ואיהו סבירא ליה דבטל דאיך יתכן דר' יוחנן לית ליה האי כללא וכו' עי"ש ובמה שהאריך בזה הרב טעם המלך שם לכן התוס' רי"ד סוברים לחלק אליבא דר' יוחנן דדוקא ביבש, ביבש הוא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל אבל בלח בלח סובר ר' יוחנן דבטיל אמנם לדידן מודו דאין חילוק בין לח ליבש ובכל דבר שיש לו מתירין נקטינן דלא בטיל ועם שזה דוחק לפי הסברא שכתבתי למעלה דטפי מסתבר להחמיר בלח מביבש לא נפלאת היא לומר כן שמצאתי און לי בדברי הרב ערוך השלחן בסי' תמ"ז אות ב' והוא ששם הביא מה שכתב הרמב"ם דטעם חמץ דאסור במשהו הוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכתב על זה והא דאמר ר' יוחנן חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם ולא חשיב ליה דבר שיש לו מתירין עיין מה שתירץ הרב בית דוד בסי' ק"ע וזה לשון רבינו ישעיה תשובה היכא אמרינן דבר שיש לו מתירין לא בטיל דוקא יבש ביבש שהאיסור הוא בעין ואתה רוצה לבטלה ולאכול גוף האיסור כגון ביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה באחרות אבל דבר שאין ממשו קיים ואין שם אלא טעמו, אף דיש לו מתירין כיון דבטיל בששים וליכא טעם אין כאן איסור עכ"ל וכן כתב הרוקח בסי' רפ"ו ע"ש ומ"ש הפרי חדש בסי' ק"ב מרב אשי בפרק משילין דקרי למים שבעיסה יש לו מתירין אף דנתבטלו לא ראה מה שכתב הרוקח שם דמים יש ממשו בעיסה לא בטל ע"ש ע"כ לעניינו ועל פי זה כתב הרב ערוך השלחן ליישב דברי רבינו יונה הנ"ל ממה שתמה עליו הרב שער המלך הנ"ל עי"ש שהאריך בזה והמובן מסיגנון דברי הרב ערוך השלחן הוא דלרבינו ישעיה הוקשה לו כי קושית הרב בית דוד אמילתיה דרבי יוחנן דאמר חמץ בזמנו בנותן טעם בין במינו בין בשאינו מינו דכיון דחמץ הוא יש לו מתירין היכי בטיל במינו ולזה הוא שכתב לחלק בין יבש ללח ויוכל להיות שרבינו ישעיה שהזכיר הרב ערוך השלחן מר ניהו רבינו ישעיה די טראני בעל התוספות רי"ד ורבינו הרוקח קאי בשיטתיה כדכתב הרב ערוך השלחן וייחס לזה דעת רבינו יונה בשיטה כתיבת יד הנ"ל ומה שהקשו הרבנים יצ"ו מסוגיא דביצה גבי מים בעיסה כבר יישב הרב ערוך השלחן על פי דברי הרוקח:

'''ובמכתב''' אחר כתב לי הרב צבי יהודה מאמעלאק הנ"ל יצ"ו וז"ל באות פ"ד הביא מעכת"ה דברי רבני האחרונים דשבועה לא חשיב דבר שיש לו מתירין כיון דקיימא לן ביו"ד סי' ר"ג וסי' ר"ל דאין נשאלין עליהם אלא מדוחק אם כן לאו מצוה לאתשולי אמנם הביא לעומת זה שנעלם מהם דברי הרמב"ם בפרק ה' הלכות נדרים שכייל נדר ושבועה בהדדי דהוי דבר שיש לו מתירין והבין מעכת"ה בדעת הרמב"ם דסובר אפילו היכא דליכא מצוה אלא שישנו בשאלה חשיב יש לו מתירין ומזה תמה ארבינו עקיב"א סי' ס"ה שכתב בדיני דליכא מצוה לשאול לא הוי דבר שיש לו מתירין הא לדעת הרמב"ם לא צריך מצוה והנה במכתב הקדום הביא מר אחי הרב וכו' מוה' ר"א הלוי יצ"ו דברי הריטב"א שכתב בהדיא דשבועה הוי דבר שיל"מ ואיכא מצוה לישאל יעו"ש והנה להערת מעכת"ה לא הועיל כלום דודאי א"ל דהר"ם שכ' דשבועה הוי דבר שיל"מ סובר כהריטב"א דאיכא מצוה דהא הר"ם בסוף הל' שבועות כ' ג"כ כהש"ע דאין נשאלין על שבועה אלא מדוחק יעו"ש ואני ראיתי שכבר הובא דברי הריטב"א הנ"ל בשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' קי"ג אות ט' ח"ב אמנם כתב ג"כ דלדידן פשוט דשבועה ל"ה דשיל"מ וכנ"ל ונעלם גם ממנו דברי הרמב"ם ולפע"ד י"ל דהריטב"א אינו סותר כלל להשו"ע דהא דאין נשאלין כ' הרבה פוסקים דהוא רק חומרא בעלמא בדורות האחרונים שמזלזלין בשבועות כמו שמבואר כל זה אלא מדוחק להמעיין בדבריהם יעו"ש א"כ הריטב"א שהקשה על הגמ' שפיר כתב דאף שבועה חשיב דשיל"מ ואיכא מצוה לאיתשולי:

'''אולם''' אני לעצמי לפע"ד לא ירדתי לסוף דעתו הגדולה הן אמת שמיישב בזה דברי הרמב"ם כמשפט וכחובה עלינו אמנם אני תמה מה יענה להסוגיא דנדרים נ"ט דאמרינן בהדיא דתרומה לא חשיב דשיל"מ משום דליכא מצוה לאתשולי ומעכת"ה הזכיר שם הך סוגיא דנדרים ואפילו הכי מסיק בפשיטות דדעת הרמב"ם דלא בעי מצוה ובמה יסתור הרמב"ם לגמרא ערוכה דהיכא דליכא מצוה לא חשיב דשיל"מ ואין חולק התם על סברא זו ואף שכתב הגאון בעל כרו"פ סי' צ"ט ס"ק, י"א שהש"ס נקט האי תירוצא לרווחא דמילתא אבל לתרץ הקושיא ממתניתין דתרומות בלאו הכי הרי א"ש מ"מ עכ"פ חזינן דהברא (דסברא) הוא אמת דהיכא דליכא מצוה ל"ה דשיל"מ והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קכ"ג דברים תמוהים בזה יעו"ש ומ"ש הוא פשוט מאד:

'''והנה''' הרשב"א בתורת הבית בית רביעי שער ראשון באמת כתב גם כן בהקדש דהוי יש לו מתירין משום שיכול לישאל עליו ע"ש וזהו כדברי התפ"י (פ"י מ"ה) שהזכיר מעלתו בפ"ג ערלה מ"ג והקדש גם כן ליכא מצוה לאיתשולי אכן יעיין מעכת"ה בשו"ת מוצל מאש סי' י"ט שהניח דבר זה בצ"ע יעו"ש ומכל הפוסקים אחרונים שהזכיר רו"ם שעמדו בתמיה על הרמב"ם דשבועה ליכא מצוה לאתשולי חזינן דלא על דעת אחד לומר דבאמת דעת הרמב"ם שכל שישנו בשאלה חשיב יש לו מתירין והאיך הניח מעכת"ה כלל חדש דלא בעי מצוה לעשות אלא אי יכול לעשות אם ירצה חשיב דשיל"מ ואם יש לאל בידו הגדולה לחזק שלא יקשה כ"כ מסוגיא נדרים הנ"ל מה טוב אבל לא הוי ליה לשתוק לאשמעינן חידוש כזה וכעת עלתה במחשבתי דיש לצדד בדעת הרמב"ם משום דמדינא אף שבועה הוי מצוה אלא שהוא חומרא בעלמא בדורות אחרונים כמ"ש לעיל מש"ה חשיב דשיל"מ ולא נעלם מה שהביא רו"מ שם פלוגתת הפוסקים בזה ועיין עוד בשו"מ מהד"ת סי' קט"ז ולא נפנתי כעת לדבר זה וצ"ע עכ"ל יצ"ו: