עריכת הדף "ערך/ערבות" (פסקה)

==ערבות במצוות רשות==
נראה בזה מחלוקת הפוסקים, דהב"י כתב (או"ח רצז ס"ה) לענין ערבות בברכת בשמים:"אע"ג דאינו חובה, כיון שחכמים קבעו אותו מנהג, הווה לי' מצוה, ודמי לקידושא וברכת המוציא של מצוה". וכעין דברים אלו כתב נמי הפנ"י (ר"ה כט. סד"ה מיהו). ואף הט"ז ומג"א שחלקו על הב"י שם בסוף הסימן, מ"מ גם הם מודים לגבי המנהג דאכילת כרפס בליל הסדר, דאיכא בו ערבות ומוציאים בברכת בופה"א עליו, אע"ג שהמברך אינו אוכל. והכי מוכח עוד דעת הטור והמחבר (סי' תפד), שיכול לברך על הכרפס בלא שיאכל עמהם, ואף שאין אכילת הכרפס אלא כדי שישאלו התינוקות, וכדפסק הטור שם משם אביו הרא"ש ז"ל. וע"כ ד"מצוה" נמי איתא בערבות. ובסי' רסט התיר לקדש על היין בביהכנ"ס ולהטעימו לתינוק אף שעכשיו לא אכלי אורחים בבי כנישתא דלא בטלה התקנה. ועי' בביאוה"ל (קץ ס"ד ד"ה יטעום) שג"כ דקדק כך בדעת המחבר לענין ברכת הגפן בזימון. וע"ע בב"י (יו"ד רסה) לענין ברכת הגפן דמילה ובסי' ער"ג שכתב בב"י (ד"ה ומ"ש ואע"ג) דנקטינן כמש"כ רי"ו והרא"ש והרי"ף והטור דאף בקידוש של שחרית איכא ערבות, אע"ג שאינו אלא ברכת בופה"ג, דכיון דמשום מצות קידוש הוא מברך שפיר דמי. וכ"פ בס"ס קסז, דשרי לברך לאחרים בין קידוש דלילה ובין קידוש דיום – אע"פ שאינו טועם. ואף המרדכי שהביא הב"י שם שאין להוציא בקידוש דשחרית, הנה בבגדי ישע שעל המרדכי (ערבי פסחים סקל"א) הביא ממהרש"ל דדוקא גבי "מתענה" כ' המרדכי הכי אבל מי שאינו מתענה משמע שיכול להוציא אף שאינו שותה עמהם. ועוד דקדק בבגד"י שם (ס"ק לב) שהמרדכי כ' רק ד"שמא" הוא אם א"א להוציא בברכת הגפן דקידוש. אלא דגבי ברכת הגפן דקידוש שחרית איכא למימר דאע"ג דאינה אלא ברה"נ מ"מ חובה היא. וכן נראה משיירי כנה"ג (מו הגה"ט סק"ד) שרק ברכת הנהנין אינן בערבות.

וע"ע בס' בירור הלכה (סי' רחצ בהערות אות ד') שהאריך להביא בזה דעות לכאן ולכאן, ודקדק מלשון המנהיג דאיכא ערבות, שכתב בדיני תפילה (בהקדמה ו:-ז.): "וכן נר משיאותו לאורו מברך עליו, וכן בשמים משיריח בהם, ואפ"ה אמרו חכמים חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו וב"ב, וכן כל הברכות שהם מצוה וחובה לעשותן אע"פ שיצא מוציא". ובפנ"י הביא להג"א, דאפילו על ברכת שעשני ישראל אמרי' אע"פ שיצא מוציא, ולמה נימא שברכה זו יותר חובה משאר ברכות השבח. ועפי"ז י"ל דלמנהיג והרא"ש והג"א והמחבר ופנ"י ודאי שייך ערבות גם על מצוה ואי"צ דוקא לחובה בשביל זה.

ובאמת דמלשון הגמ' דר"ה הנ"ל ג"כ נראה דאיכא ערבות, חדא דהטעם דבברה"נ ליכא ערבות משום דאמרי' "לא ליתהני ולא ליבריך" ואיך נאמר טעם זה על מצוות אף שאינם חובה. ועוד דנקטי' התם: "כל הברכות כולן וכו' אע"פ שיצא מוציא", ותוספת ד"כולן" משמע הכל בכלל זה. ועוד יש לדקדק בזה למה אמרו כל הברכות והוו"ל למימר כל ברכת המצוות. אלא מוכח דלא רק ברהמ"צ דאפשר להוציא מדין ערבות כי אם גם שאר ברכות חוץ מברכות הנהנין שאינן על מצוה. וממילא ברכות השבח שאינם ברכות הנהנין שפיר נכללים בכלל כל הברכות כולן, ואיכא ערבות גבייהו. ושו"מ ראיה זו בפנ"י שם ובכת"ס (או"ח כז סוד"ה שו"ר). וגם מהרמב"ם (פ"א ופי"א מברכות) ראיתי מדקדקים כנ"ל, שלא הזכיר אלא ברה"נ דליתא בערבות.

והנה המאירי גם כתב בר"ה שם (סוד"ה יש דברים) ובברכות (מה סוד"ה גדולי הרבנים) דמהני ערבות על ברכת בשמים ונר דמוצש"ק, אלא שסברתו בזה היא דבשמים ונר הוו כחובה כיון שמביאם מצד תקנ"ח ולא מצד הנאתו, א"כ נראה דס"ל שכל דבר שהוא מצוה ואפי' רק מנהג כבשמים איתא בערבות, אבל לא בגלל דאיכא ערבות אמצוה ורשות אלא שכ"ז נחשב חובה. וע"ע בשו"ת מהרש"ם (ח"ה ח') שהוכיח מדבריהם גם לגבי ברכת הגפן שבחופה, דאיכא ערבות גבה. וכ"כ עוד בתשב"ץ (ח"ג סה) ובשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קט).