עריכת הדף "עמר נקא/במדבר/כו" (פסקה)

== נה ==

'''לשמות מטות אבותם ''' אלו יוצאי מצרים וכו' עד חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה קשה שהיה די שתחזור נחלתן אצל אבותיהן ויחלקו בשוה שהרי אחים הם ומגיע החצי לאחד. וי"ל שאם לא תחזור אלא לאבותיהם לא ירצו לחלק ביניהם שכל אחד מהן ירצה להנחיל לבניו את חלקו ולכך הוצרך לומר חזרה נחלתן אצל אבי אביהן שעכשיו הב' אחים מוכרחים לחלק ביניהן שהרי ירושת אביהן היא ולא יוכל כל אחד מהם להוריש את חלקו לבניו אם לא יחלק תחלה עם אחיו. ונראה דרש"י מפרש המקרא כך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות כלומר לשמות השבטים ואבותם ינחלו כלומ' אבות נוחל הארץ ינחלו ירושת בני בניהן שהמתים יורשין את החיים כדפי' רש"י:

'''מטות אבותם ''' יצאו גרים ועבדים קשה למה סרס המקרא שהרי פי' על פי הגורל קודם שיפרש מטות אבותם הקודם לו בפסוק. וי"ל שעשה זה לסמוך על פי הגורל למה שאמר למעלה משונה נחלה זו מכל נחלות שבתורה שהמתים יורשין את החיים והרי הוא כאלו כתב אח"כ ואל תתמה על זה שהרי כתי' על פי הגורל שנתחלקה כרוח הקדש שהגורל היה מדבר והקב"ה גזר להעשות כן אעפ"י שאין כך המנהג בשאר הירושות ואח"כ חזר לסדר הפסוק ופי' מטות אבותם ודקדק מזה יצאו גרים ועבדים משום דהוה סגי למכתב לשמות מטותם ינחלו. וא"ת היכי הוה שמעינן מיניה חזרה נחלתם אצל אבי אביהם שהרי דין זה יוצא לנו ממלת אבותם. וי"ל שהייתי שומע ירושה זו ממלת מטותם שהשבטים הם אבי אביהן של באי הארץ ולא היה צריך לכתוב אבותם אלא לאפוקי גרים ועבדים. עוד י"ל שממלת אבותם שמעת מיניה תרתי דין שמתים יורשין את החיים ודין להוציא גרים ועבדים דכל כי האי גונא אמרינן שקולין הן ויבואו שניהן: