עריכת הדף "עבודת המלך/עבודה זרה/ב" (פסקה)

== ה ==

'''ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו.''' עי' כ"מ ועי' השגת הראב"ד ז"ל דאע"פ כן אסור לאבד ממונו בידים מידי דהוי אמסור ועי' להרמ"ע מפאנו ז"ל הובאו דבריו במעשה רוקח הספרדי בשם כת"י וז"ל ועי' בנמוק"י פ' איזהו נשך שחילק בענין זה בין מסור למומר דבמסור, הוא דחיישינן דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא אבל במומר לע"ז ליכא למימר הכי כיון שנטמע ביניהם ע"כ, ולפי מה שביאר הכ"מ את דברי רבנו ששיעור הדברים ישראל שעבד עכו"ם הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו כענין שנמצא שמומר לעכו"ם הרי הוא מומר לכל התורה, ושיטת רבנו דבפ"א הו"ל מומר לא ידענא אם יש מקום לחילוק זה, אמנם הרב מרכבת המשנה חוכך בזה בדעת רבנו ועי' בתוס' סנהדרין ס"א א' ד"ה ריש לקיש וזבחים י' א' ד"ה ריש לקיש ותוס' חולין י"ד ד"ה השוחט וכבר האריכו בזה רבותינו טובא בשיטת רבנו ובדבריו בפי' המשנה לחולין ואכ"מ ועי' בדברי רבנו לקמן בפ"ד ה"ב אלא הרי הן כיחידין שעבדו עכו"ם וסוקלין כל מי שעבר וממונם ליורשיהן כשאר הרוגי בי"ד.

''' ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם שנאמר כל באיה וכו'.''' עי' כ"מ מה שהביא תמיהת הרמ"ך ז"ל ומ"ש על זה ועי' לח"מ ועי' יד המלך שטרח לישב סוגית הגמ' בביאור חדש לדעת רבנו, וכמדומה שדברי רבנו פשוטים, דרבנו סובר דכל באיה לא ישובון אינה נביאות, אלא דין הוא דאין מקבלין אותו בתשובה, ולא דאינו יכול לשוב, שמלבד דאיהו בעצמו כתב בהל' תשובה אבל שב מרשעותו כמ"ש הלח"מ הנה בסוגיא שם גופא אמרו ואם ישובו לא ישיגו ארחות חיים, הרי דאפשר להם שישובו, אלא שאין מקבלין אותן משום דאם עושין תשובה באמת מתים, וקרא קאמר דכל באיה לא ישובון אין מקבלין אותן בתשובה ואולי כוון לזה גם הלח"מ והוא פשוט ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו סי' מ"ה מה שכתב בזה, ודעתו דאין מקבלין אותן להחזיקן לבעלי תשובה, עי"ש מה שחיזק הדברים.

''' ואסור לספר עמהן.''' עי' כ"מ שהוא מסנהדרין ל"ח מקרא דאל תען באפיקורס ישראל, ורבנו הביא קרא דואל תקרב אל פתח ביתה והוא דרשה אחרת, ועי' לח"מ שתמה דבע"ז דרשו מקרא דואל תקרב אל פתח ביתה זו רשות או זונה, ומינות מקרא דהרחק מעליה דרכך, ורבנו כתב מקרא זה ומצאתי דרשא דואל תקרב אל פתח במינות בפסקתא זוטרתא שלח אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר ומוצא אני מר ממות את האשה זו מינות וכו' וכן אמר שלמה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, ועי' בע"ז כ"ז ב' לא ישא ויתן אדם עם המינים ועי' תוס' שם דהיינו להאריך עמהם בדברים פן ימשכוהו ועי' בר"ח שם, והנה עי' בתוס' במה שעמדו מבי אבידן דכמה אמוראי הוו אזלו להתם ועי"ש שהאריכו, ולרבנו הדברים מבוארים דדוקא באפיקורס ישראל אסור לפי מ"ש הכ"מ, ועי' שבת ע"ה בלומד דבר אחד מן המגוש וס"ל לרב דהיינו גידופי, ולפי"ז אין ראיה דדוקא ללמוד מהם אסור ולא לספר עמהם, דהרי התם אפילו במגוש עכו"ם קאי דלספר עמו מותר, ועי' בתוס' הובאה לעיל בהגהות מיימוני לא יטייל אדם עם תועים וכו' ואפילו ירא מפני לסטים ורוח רעה שנא' לא תלכו אחרי אלהים אחרים עי"ש.

''' ומחשבה של אפיקורס לעכו"ם.''' כבר הביאו מקור הדברים להא דאמרו בחולין י"ג א' שחיטת נכרי נבלה הא דמין לעכו"ם, ועי' לרבנו בפי' המשנה שם, והנה דברי רבנו תמוהים מאד דמלבד שאין הדבר ברור דסתם מין מחשבתו לעכו"ם ועי' תוס' ע"ז כ"ו ב' ד"ה איזהו דדוקא בכומר לעכו"ם אמרו כן מלבד זה תמוה דלמה נקיט לה רבנו רק הכא ולא בשאר דוכתי ועי' לעיל בפ"ו ביסודי התורה בספר תורה שכתבו מין דישרף דלשיטת רש"י ז"ל הוא משום דמחשבתו לעכו"ם ואלו רבנו נקיט התם טעמא אחרינא משום שאינו מאמין בקדושת השם, והא דישרף משום שלא להניח שם לאפיקורסים מה שהוא סתירה לכאן וכבר עמדו על זה ועי"ש מ"ש בזה, ורק כאן כתב כן רבנו ובאמת אין לו שום מקום ולא שייך כלל לדברים שהוא עוסק בהם כאן, והנה ראה זה מצאתי ברמב"ם דפוס קונשטנדינא רס"ט הנוסח בדברי רבנו כאן ואסור לספר עמהם ולחשוב עליהם תשובה כלל שנא' ואל תקרב אל פתח ביתה ומחשבה של מין לעכו"ם ובמעשה רוקח הספרדי הנוסח ומחשבה של אפיקורסות לעכו"ם והוא מחשבה של מינות (שהוחלף באפיקורס מאת הבקורת) ולפי"ז יבוארו דברי רבנו דקאי על מ"ש לעיל שאסור להפנות אחריה במחשבה וכל מחשבה שהוא גורם לאדם לעקור עיקר מדברי תורה מוזהרין אנו שלא להעלות על הלב ושלא נחשוב ונמשוך אחר הרהור הלב, וקאמר דאסור לחשוב מה להשיב להם משום שנא' ואל תקרב אל פתח ביתה ומחשבה של מינות לעכו"ם וזהו איסורו וכמ"ש בתוספתא שלא יטייל עם התועים משום שנא' לא תלכו אחרי אלהים אחרים, ומיושבים כל הדברים ואין שום סתירה בדברי רבנו.