עריכת הדף "
העמק שאלה/קנ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == {{העמקש|ה}} '''דמיחזי כי שיקרא.''' הכי אית' בגמרא וברי"ף וכ"כ הרמב"ם ה"ש פ"ג ה"ו התובע כו' שנמצא זה כמשקר כו'. ובזה תשכיל שלא כמש"כ הראב"ן והובא במרדכי פ' מרובה ובחי' א"ש אות ז' שהוא פי' משובש ח"ו. והרי שמא דרבינו וסיעתו עלה. הן אמת דבה"ג ליתא נוס' זו. מכ"מ פי' גאונים ראשונים הוא. ואע"ג שאינו מעיקר הגמרא אינו משובש. ודעת בה"ג יבואר לפנינו. והנה לפי הפשט מוכח' מלישנא בתרא דלא חיישינן בהרשאה להא דר"י. ואפי' אינו יכול להקדיש מ"מ יכול להרשות שהרי פי' טעם הא דלא כתבינן אפי' על מטלטלי דכפרי' אלא משום דמיחזי כשיקרא הא מן הדין אפשר להרשות וכן הוכיח רמב"ן שם במלחמות. והוסיף להוכיח שהרי לא מצינו נ"מ לדינא בין הני תרי לישני אלא בהא דכותבין אפי' מלוה וגזל דלא כפרי' אע"ג שא"י להקדיש ולמכור. דא"א לומר דרק בפקדון דלא כפרי' כתבינן הא אפי' לל"ק כתבינן דמצי להקדיש ג"כ כמש"כ אלא ע"כ מיירי בגזילה ומלו'. והסביר טעמו ש"ד משו' דאע"ג שא"י להקנות מכ"מ כיון שאם יגבה הקונ' יזכה בהם ולא יוכל המוכר לחזור בו כדאי' ביבמות דצ"ג א' במוכר דבר שלא בא לעולם שאינו מכור ומכ"מ אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' ומשום הכי מהני ג"כ ההרשאה בהו אע"ג שעדיין אינו בעולם. זהו תמצית דברי הרמב"ן. ואע"ג דודאי מעיקר הדין דברים קלושים הם שהרי עדיין לא זכה בהם. מכ"מ טעם כעיקר הוא להסמיך תק"ח בהרשאה. וכמש"כ בחי' ריטב"א שבועות דל"ג ב'. [והגאון בקצה"ח סי' קכ"ג האריך בזה להעמיד על קו הדין ואשתמיטתי' דברי הריטב"א וע"ע להלן] והכי דעת התו' שם בב"ק ד"ה אמטלטלי' דכפרי'. דכותבין הרשאה אפי' אמלוה דלא כפרי' לל"ב. אבל הרשב"א בחי' ב"ק ושבועות מיאן בדבר לענין מלוה. וכתב דגם לל"ב בעינן דווקא באופן שיכול להקנות מן הדין גם עד שלא בא ליד הקונה. והנ"מ בין הני תרי לישני הוא דבלישנא קמא בעינן דוקא יכול להקדיש וללישנא בתרא לא בעינן אלא יכול להקנות והנ"מ הוא מטלטלי דגזלה ולא נתיאשו הבעלים וס"ל לרשב"א דיכול להקנות אע"ג שא"י להקדיש והביא ראי' מדאי' בקידושין דמ"ז א' דלמ"ד מלוה לאו להוצאה ניתנה יכול לקדש בו את האשה ופשיטא דבמכר קנה. ור"ל דודאי א"י להקדיש משום שאינו ברשותו דבשלמא פקדון מיקרי ברשותו שהרי השאיל לו מקום לזה החפץ לטובת המפקיד. משא"כ גזל ומלוה אפי' לאו להוצאה ניתנה שהמקום אינו שאול להנגזל או המלוה. והגזלן והלוה לטובת עצמו הניחם שם. ומש"ה א"י להקדיש. ומכ"מ יכול למכור. והנה הראי' מקידושין אינו מובן. דנראה שהרשב"א מפרש הא דאי' שם המקדש במלוה מקודשת למ"ד מלוה לאו להוצאה ניתנה היינו שקידש את האשה במלוה שיש לו ביד חבירו וזיכה לה בהקנאה כדין. וה"נ הא דתני' התם ושוין במכר שזה קונה. היינו דהלוקח מזכה מלוה שלו שיש לו ביד אחר להמוכר. וא"כ שפיר הוכיח שיכול להקנות מלוה למ"ד לאו לה"נ וה"ה גזל לדידן. אבל רש"י פי' המקדש במלוה שיש לו ביד האשה עצמה וה"נ הא דתני' ושוין במכר שקנה שיש ללוקח מלוה ביד המוכר וזכה המוכר במלוה שבידו. אבל לאחר י"ל שאינו יכול להקנות כמו שא"י להקדיש כמש"כ התו' ורמב"ן בב"ק שם. וכבר דחה הגאון קצה"ח שם סק"א דברי הרשב"א. איברא לפי מה שהעליתי בעניי בשאילתא ק' אות ט"ו דלפי סוגי' דצנועין בב"ק שם דס"ט יש טעם אחר בדר' יוחנן שאינו יכול להקדיש לא משום שאינו ברשותו אלא לפי שאין הקדושה נתפסת בזה אבל להקנות יכול. ורב אשי בל"ק דאדרכתא הוא שהעלה שא"י להרשות משום דר"י. ומובן דה"ה שא"י להקנות וא"כ יש מקום לומר דלל"ב מצי להקנות ולהרשות. וזהו הנ"מ בין הני תרי לישני: עוד כתב הרשב"א נ"מ בין הני תרי לישני לענין שטר דאפשר להקנות בכתיבה ומסירה מה שאי אפשר להקדיש. וללישנא בתרא כתבינן אורכתא. וע"כ צ"ל דהרשב"א מיירי בשטר שאין בו שעבוד קרקע. דהא בשעבוד קרקע פשיטא דכתבינן אורכתא כמו על קרקע כמש"כ הרמב"ם שם ה"ז וכן הורו שאם הי' לו מלוה בין בשטר בין בעדי קנין אע"פ שכפר בה בב"ד כותבין עליו הרשאה מפני שהוא כפירת ש"ק כו'. אמנם בזה לא נתיישב אלא הא דאיכא נ"מ לדינא בין הני תרי לישני. אבל עדיין לא נתיישב קושית הרמב"ן מהא דקאמר בל"ב במטלטלי דכפרי דלהכי אין כותבין משום דמיחזי כשיקרא. ותפוק לי' דלא מצי להקדיש ולהקנות כיון דכפרי'. אלא צ"ל כתו' ורמב"ן דאפשר להרשות לנ"ב אפי' באופן דלא מצי להקנות. מיהו הרשב"א הביא שגם הרמב"ם ס"ל כוותי' שהוא כתב שאין יכולים להרשות עפ"י דין אלא פקדון. ואני אומר ודאי אמת הוא שגם הרמב"ם לא ס"ל כתו' ורמב"ן וס"ל שאין מרשין אלא מידי דיכול להקנות. מכ"מ לא ס"ל כהרשב"א דאפשר להקנות ולהרשות אפי' גזל. שהרי לא כתב שאפשר להרשות אלא פקדון דמהני גם לל"ק ולא גזלה. ובפ' כ"ב מה' מכירה ה"ט כתב דאפשר להקנות פקדון שביד חבירו אם לא כפר בו והובא בש"ע ח"מ סי' רי"א ס"ז ולמד הוא ג"כ מסוגי' דאורכתא ולישנא בתרא דדוקא אמטלטלי דכפרי' לא כתבינן הא לא כפרי' כתבינן. ומזה מוכח דיכול להקנות. אבל גזל לא הזכיר דאפשר להרשות. ולמש"כ בשאילתא ק' שם. מבואר דהרמב"ם פסק מש"ה כצנועין וכר"י משום דלפי האמת הא שא"י להקדיש לא שייך להא דצנועין ע"ש. וא"כ הא שא"י להקדיש הוא משום שאינו ברשותו וממילא א"י להקנות הרי דלא כהרשב"א. אלא ודאי בהא ס"ל להרמב"ם כתו' ורמב"ן דגזל א"י להקדיש ולהקנות. ומ"מ גם לל"ב בפקדון לחוד מיירי והכי יש ללמוד מל' בה"ג שכ' בזה"ל וכי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דוקא אמלוה אבל פקדון ברשות' דמרא קאי וכתבינן אורכתא עליו א"ד אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אפקדונא דכפרי' אבל פקדונא דלא כפרי' כתבינן עכ"ל. הרי דגם לל"ב בפקדון מיירי כמש"כ הרמב"ם. וכ"ת א"כ מאי נ"מ בין הני תרי לישני וכבר הוי בזה הראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"א ליישב לפ"ז והעלה דפליגי אי כפר ואח"כ הודה דלל"ק מהני הרשאה ולל"ב לא מהני ע"ש. אבל לענ"ד לא משמע דל"ב בא לגרע כח ההרשאה אלא להיפך דלא כתבינן אלא משום דמיחזי כשיקרא הא עפ"י דין כתבינן. להכי נראה דפליגי הני תרי לישני בנודע מהכפירה לאחר שכבר הרשה. דלל"ק דבעינן שיהא יכול להקדיש ולהקנות א"כ אפי' כפר לאחר שהרשה בטל הרשאתו. שהרי אם הקדיש אינו מוקדש שהרי בדעתו הי' לכפור כבר והרי נעשה גזילה. והכי באמת דעת הרי"ף בתשובה כמש"כ הרשב"א שם והראב"ד שם סי' ס"ב. אבל לל"ב ה"ק הא דלא תקנו חכמים הרשאה במטלטלי דכפרי' ואינו יכול להקדיש ולהקנות אינו אלא משום דמיחזי כשיקרא. אבל כל עוד דלא כפרי' בשעת ההרשאה ולא הוי שיקרא מהני הרשאה ואפי' כפר אח"כ לא בטל הרשאתו וכמש"כ הרמב"ם והראב"ד בהשגות הי"א ולזה הסכימו הפוסקים כמש"כ בחי' ריטב"א בשבועות שם. נמצא דבה"ג דלא פי' הטעם דמיחזי כשיקרא ופי' דבפקדון איירי. ורבינו ורי"ף שפירשו הטעם ולא פירשו הענין קרוב לומר שנתכוונו לד"א. רצוני דבה"ג שפי' דמיירי בפקדון וקשה א"כ מאי איכא בין הני תרי לישני. וע"פ צ"ל דנ"מ אם כפר אחר שהרשה דלל"ב מהני הרשאה וע"כ הוא משום דהא דבעינן להרשאה דבר שיכול להקנות אינו אלא משום זה הטעם דמיחזי כשיקרא. וכן רבינו והרי"ף שפירשו הטעם בל"ב דמחזי כשיקרא לא בעו למיעקר לגמרי הא דבעינן שיכול להקדיש ולהקנות דקאמר בל"ק. אלא הוסיפו לפרש הטעם ע"ז ונ"מ אי כפר אח"כ. והרמב"ם מאסף לדברי רבותיו ופי' יפה גם הטעם גם הענין. והראב"ד שם בס' ת"ד הביא בשם תשובת רה"ג הנו' אמרי נהרדעא לא כתבינן אורכתא אפקדונא דכפרי' משום דמיחזי כשיקרא. הרי מבואר הטעם והענין. וע' אות ז'.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף