עריכת הדף "
העמק שאלה/קלה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == {{העמקש|ה}} '''אלו היכא דנפל לה בירושה כו'''' וכה"ע. מדלא נקיט רבינו השאלה והפשיטות היכא שהלותה משלה ומתה מקמי דתיגבי נראה דרבינו מחלק בין בכור לירושת הבעל דאע"ג דשני אנו אין להם בראוי. וגם מלוה ראוי מיקרי בשניהם. מכ"מ לא דמו להדדי בעיקר דין ראוי'. דבבכור כתיב בכל אשר ימצא לו שיהא נמצא מוחזק בשעת מיתה. משא"כ בבעל לא אימעוט מירושת ראוי אלא ממקרא דגבעת פנחס. והתם לא הי' מעולם מוחזק אצלה. והכי למדנו למעט ירושת מלוה שנפל לה בירושה שלא הי' בידה מוחזק מעולם. משא"כ מלוה שהלותה ממון שהי' מוחזק אצלה אפי' לפני הנשואין הבעל יורש. וכמו כן חלקו הפוסקי' הכי לענין כתובה כמבואר בחמ"ח סי' ק' ס"ק י"ג וי"ט בשמו של מהרי"ו. אלא דס"ל דבירושת בעל הכל נקרא ראוי כמו לענין ירושת בכור. אבל לא כן דעת רבינו וזהו מכריע בין שיטת הר"י מיג"ש שהביא רמב"ן בחי' ב"ב שם וכ"ה דעת הרמ"ה בחי' דס"ל דמלוה אינו ראוי כלל בבעל. והוא עפ"י גירסת' בב"ק דמ"ג גבי הא דאוקים הברייתא שאין הבעל יורש את אשתו בנזיקין שהזיק אותה דמיירי בגרושה ולא משום דהוי מלוה ונקרא ראוי. ואי' לפנינו כי קאמרי הכא לרבי. פי' דס"ל לרבי דגם בכור נוטל פי שנים במלוה דמלוה הוי מוחזק. ולנוס' זו מוכח דאנן דקיי"ל כרבנן דמלוה ראוי הוא גבי בכור ה"נ בעל אינו יורש מלוה. אבל הר"י מיג"ש גריס דהכא כרבי ס"ל. פי' אע"ג דבבכור לא קיי"ל כרבי מכ"מ בירושת הבעל קיי"ל כרבי דמלוה אינו ראוי. ולפי זה אפי' נפל לה מלוה בירושה הבעל יורש. אבל רבו עליו חולקי' כאשר העיד הר"י מיג"ש בעצמו דהרי"ף רבו לא דן הכי. וכן התוס' בב"ב שם ובבכורות דף נ"ב א' ד"ה ולא האשה ורמב"ן והרא"ש וכן בתשובה המיוחסת סי' ס"ג כתבו דאם הלותה קודם שנישאת אין הבעל יורש. והכי פסק בש"ע סי' צ'. אבל רבינו נראה דדעת אחרת עמו ומחלק בין מלוה שנפל לה ולא זכתה בהם במוחזק מעולם דבזה האופן אין הבעל יורש. בין זכתה במעות במוחזק והלוותה אפי' לפני הנשואין בזה הבעל יורש. והדעת מכרעת הכי שהרי בעינן קרא למעט כופר מירושת הבעל כדאי' בב"ק דמ"ג ולא נפקא לן מהא דממעטינן ירושת בעל מראוי מהא דירושת פנחס והוא מטעם שכ' התו' ב"ב דקי"ד ד"ה מה אשה ובב"ק שם משום דנעשה החבלה מחיים ס"ד דהוא מוחזק אע"ג דלא גבתה מחיים. אלמא דיש חלוק בדבר. והשתא אפי' לאחר דממעטינן נזקין ג"כ מירושת הבעל לא נתמעט אלא כזה שלא גבתה ולא היה לה מוחזק מעולם. משא"כ מלוה שהלוותה. ומיושב בזה קו' התו' בכורות שם על הא דאר"פ בב"ב דקכ"ה הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כו' ולא קאמר ואין הבעל והבכור נוטלין במלוה. והתוס' נדחקו בישוב. אבל לדברינו ניחא דמשום דלא דמיין להדדי וכדי שלא יהא מקום לטעות דדין א' להם מש"ה לא כללינהו בהדדי. וה"נ נראה לבאר הא דאי' בבכורות שם על הא דתנן הבכור נוטל פי שנים כו' ולא האשה בכתובתה וכולם אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. ומפרש הגמרא בשבח לאתויי שבחא דממילא כו' ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבי אבא. ולכאורה ק' נימא לאתויי מלוה שהרי ע"כ משנתנו דלא כרבי. דלרבי גם שבחא דממילא הוי ראוי כמש"כ התוס' שם. אלא ע"כ משום דלגבי אשה בכתובתה לא נתמעט מלוה כמש"כ התו' שם ורמב"ן ורא"ש דכתובה וכש"כ בע"ח גובין ממלוה והיא משנה מפורשת בפ' הכותב ע"ש. ועדיין ק' נימא מלוה שלא הי' מוחזק ביד הבעל מעולם. הן אמת דנ' שיטת התו' כתובות דל"ח בד"ה יש בגר בקבר. דבע"ח גובה מלות אפי' לא הי' מוחזק מעולם ע"ש. אבל אנן קיי"ל דמלוה שלא הי' מוחזק מעולם שאין הכתובה נגבית מהם כמש"כ בחלקת מחוקק הנ"ל. אלא ע"כ משום דלא נטעה לומר דשוין דין בכור ודין כתובה במלוה. מש"ה לא מפרש הגמ' מלוה. וה"נ בהא דר"פ מתיישב הכי דלהכי לא כייל בעל ובכור בהדדי במלוה כדי שלא נטעה לומר דדין א' להם. הכלל דירושת הבעל וגבית כתובה שוין דאי נפל חוב בירושה אין הבעל יורש ואין הכתובה נגבית ואי הי' מוחזק בידם והלוו הבעל יורש והכתובה נגבית מהם. ולא תימא חדתא היא לדמות בעל לכתובת אשה ובע"ח שלא כתו' ורא"ש. לא כן הוא אלא שיטת גאוני קדמאי הוא וז"ל הרמב"ן בחי' ב"ב שם ושוב מצאתי בין תשו' הגאונים תשובה לרב עמרם גאון ז"ל בנותן מתנה לבנו לאחר מותו ומת בחיי האב ואח"כ מת האב ואומר שאין אשתו של בן גובה מהן. וכן בכותב לבתו לאחר מותו ומתה בחיי הבעל לא ירית לה בעל לההוא מתנה דכיון דלא קמו ברשותי' שעה אחת בחייהם אין הבעל נוטל בראוי אלו דברי הגאון ז"ל וכ' הרמב"ן עלה שאין לסמוך עליהן וראי' מדתני' בתוספתא דבכורו' הבכורה והיורש את אשתו והמייבם אשת אחיו נזק וח"נ ת"כ ותשלומי ד' וה' כולן אינן נוטלין בראוי כבמוחזק אבל נותן להם שדה החוזרת ביובל והשתא מה שדה החוזרת ביובל דזביני נינהו אלא דרחמנא אוקמי' אפדיון מוחזקת היא גבי מוכר ואפי' בשתי שנים שאינו יכול לפדותה משכנתא גופא דידי' לא כל שכן וע"ש עוד. וקנה רצוץ אני נגד ארז בלבנון הרמב"ן ז"ל אבל בזה לא ירד לדעת הגאון ז"ל שלא מיעט הגאון מירושת הבעל וזכית בע"ח אלא בשלא היו מוחזקים מעולם באותה מתנה וכמש"כ לענין מלוה. אלא דחלוק מלוה ממתנה דבמלוה אין נ"מ בזה שהיה מוחזק בידו לענין בכור. דלעולם אינו נוטל במלוה פי שנים ולא חלקנו אלא בירושת הבעל וגבית בע"ח. משא"כ מתנה חילוק זה הוא ג"כ בבכור. דאי החזיק שעה א' אז אפי' בכור נוטל פי שנים. ותוספתא זו שהביא רמב"ן ז"ל היא היא שהביא הגמ' בגיטין דמ"ח בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל. אלא שהוסיף הגמ' תיבת לאביו והוא מיותר ואלא למאן. אלא בא ללמדנו כפרש"י כלומר בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהן כו' ור"ל א"כ היתה מוחזקת ביד אביהן מכבר. אבל אי מכרה אבי אביהם ולא זכה אביהן בה מעודו אע"ג דהגוף קנוי לו אין הבכור נוטל פי שנים. ומעתה הוסיף הגאון דה"ה שאין הבעל יורש ואין בע"ח גובה מאות' מתנ' אא"כ הית' מוחזקת לפירות שעה א'. והיינו דברי רבינו אפרים שהביא הרמב"ן שם שדקדק מהא דאי' בב"מ דס"ז האי משכנתא באתרא דלא מסלקי בע"ח גובה הימנו ובכור נוטל פ"ש. והרי אנן סהדי דגופא דלוה ופירי דמלוה ומכ"מ כיון דלא מסלק ליה עד משלם שניה הוי ליה ההוא ארעא לגבי מלוה מוחזק ולגבי לוה ראוי. גבי כותב כל נכסיו לבנו נמי מהיום ולא"מ אע"ג דגופא לבן ופירי לאב. כיון דבן לא מסלק לי' לאביו כל כמה דאיתיה מחיים לגבי כתובה ולגבי בכור הוי לי' אותן כראוי לגבי הבן ואין אשתו גובה מהן בכתובתה ואין הבכור נוטל פי שנים כו'. והן הן דברי רב עמרם גאון כמש"כ הרמב"ן ז"ל שם וכסבור הרמב"ן דר"א ס"ל דה"ה משכנתא באתרא דל"מ מיקרי ראוי ללוה לגבי בכור וכתובה כמו בכותב כל נכסיו. והיינו שהקשה מאי גרע משכנתא משדה החוזרת ביובל כמו שהבאתי לעיל. אבל במח"כ לא ירד לדקדק בדברי ר"א למאי נקיט דיניה דכתובה בכותב נכסיו כו' לימא דהאי משכנתא לגבי הלוה ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים ואין האשה גובה בכתובתה. אלא ודאי אאל"כ משום שכבר היה מוחזק בידם ולא גרע משדה החוזרת לאביו ביובל. ורק בכותב נכסיו לבנו שלא זכה מעולם מיקרי ראוי לכ"ד ודקדק כי היכי דמשכנתא בדלא מסלקי מיקרי ראוי לגבי לוה לאותה שעה שהרי אתה עושה אותה מוחזק לגבי מלוה ואי אתה יכול לקוראה מוחזק לשני אנשים ע"כ היא ראוי ללוה כ"ז שהיא ממושכנת מזה למדנו במתנה שלא בא ליד בעל הגוף אכילת פירות מעולם מיקרי ראוי לגבי' ממש לענין כל דבר. שהרי במתנה לא היה מוחזק בידו מעולם. ולא דמי למשכנתא ושדה החוזרת לאביו ביובל שהי' מוחזק בידו מכבר. ומעתה נימא סברא זו דרע"ג ז"ל להשוות ירושת הבעל וגבית בע"ח להדדי גבי מלוה ג"כ אע"ג דלגבי בכור אינו בכלל אשר ימצא לו לעולם מכ"מ ירושת הבעל שלא נתמעט אלא מכופר ואינך דרשי. לא נתמעט מלוה שהיה מוחזק בידה שעה א' כמו לענין גביית בע"ח וכתובה. והיינו שלא אמר ר"ש שאין הבעל יורש במלוה: ואוסיף דבר. דבכתובות דפ"ה ב' איתא אע"ג דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כו' מודה שמואל במכנסת שט"ח לבעלה שא"י למחול מפני שידו כידה. והקשו התוס' מסוגיא דב"מ דף י"ט מצא שובר דכתובה אם היא מודה יחזיר לבעל. ופריך הש"ס דילמא מכרה לכתובה בטה"נ. ומשני כדשמואל. דהיא יכולה למחול בלא זה. ואכתי קשה דילמא עיילא לבעל שני. וע"ש מה שיישבו. ולענ"ד התוס' לשיטתייהו דאין הבעל יורש שום מלוה ומכ"מ קיי"ל דידו כידה. היינו בחיי' ולפירות. וא"כ שפיר הקשו שא"י למחול כתובתה לבעלה הראשון. אבל למש"כ נימא דלא אמרו שא"י למחול משום שידו כידה אלא במלוה שהבעל יורש ג"כ השט"ח. ומיירי בשט"ח שהיה מכבר מוחזק בידה. משא"כ מכנסת כתובה שדומה לכופר ולנזקין שלא היה מוחזק בידה לעולם אין הבעל יורש ואין ידו כידה משו"ה יכולה למחול. וכ"ז נכלל בדברי רבינו שדקדק וכת' מלוה שנפל לה בירושה כו' לאפוקי מלוה שהיה מוחזק בידה שעה א' ודאי הבעל יורש. אלא שראיתי שהרמב"ן ז"ל והנמוק"י תלי זייניהו ג"כ בגירס' רבינו שכ' אין הבעל נוטל במלוה בין שגבה קרקע בין שגבה מעות ובמלוה שעמו פלגי קתני מיהת אין הבעל נוטל במלוה אלמא ראוי הוא עכ"ל רמב"ן בשמו של רבינו. והיינו שכ' הרמב"ן בתשובה שם שאם הבעל היה חייב לה יורש מחצה כמו בבכור. והוא תמוה. דלא דמי לבכור דבעינן שיהא מצוי ביד האב מש"ה כשמגיע מהבכור עצמו לא מיקרי מוחזק שהרי לאב לא היה מוחזק משא"כ הכא שהבעל מוחזק. וכבר הרגיש בזה בחלקת מחוקק שם סק"ח. אבל נוסחת רבינו הוא שדחקתו להרמב"ן ז"ל. ומכ"מ אין סתירה למה שדקדקנו מדברי רבינו מלשון השאלה והצריכותא שאין מלוה מיקרי ראוי לבעל. אלא במלוה שלא זכתה בו מעולם ובהא מיירי ר"פ לגירס' זו. ובמלוה שעמו היינו שלוה מאביה. מיהו לולי דמסתפינא אומר אני דגי' מוטעת נזדמן לפני הרמב"ן ז"ל והעיקר כגי' דילן בספרו של רבינו. וכ"ה בכת"י אלא שבסיום מסיק בכת"י קא אמרינן מיהת אין הבעל נוטל כמלוה אלמא ראוי הוא. תדע דלנוסחא שהביא רמב"ן אינו מובן מה שסיים רבינו אלמא ראוי הוא למ"ל לדייק מדברי ר"פ דראוי הוא לפשוט הא דאיצטריך בשאלה מהא דבפירו' אר"פ שאין הבעל יורש מלוה. אלא ודאי ר"פ לא הזכיר בעל כלל במלוה אלא בכור. ודייק רבינו מדקאמר ר"פ שאין הבכור נוטל פ"ש אלמא ראוי הוא ואין הבעל יורש ג"כ. אבל במלוה שעמו הרי הבעל מוחזק. וה"נ לא דמי בעל לבכור בהי' מוחזק בידה שעה אחת ומטעם שכתבנו. איברא בה"ג שלהי הל' נדוי אי' בזה"ל איתתא דיריתי' ממונא כו' א"נ אית לה ממונא גבי אינש מעלמא הלוואה או שטרא ושכיבת לא ירית לה בעל מ"ט דמחסרי גוביינא הוא כו' משמע כהתוס' וסיעתייהו. דבכל מלוה לא ירית בעל: ואגב ראיתי עוד בה"ג שם הילכתא גברוותא ראוי לבאר וללבן בעזרו ית"ש וז"ל. דאית ליה הלוואה או פקדון גבי חבריה ואית לי' ברתא ואית לה בעל ופקדיה לההוא הלואה או לההוא פקדון לברתי' ושכיב הוא ושכיבת ברתי' אע"ג דלא מטא לידי' דבעל מחיים דילה ירית לה בעל לההוא ממונא דתנן האומר תנו גט זה לאשתי כו' תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאח"מ ומסקנא דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי כו'. איתתא דירתת ממונא מן בית נשא וממילא כדלא אתפקד בה כו' לא ירית לה בעל מאי טעמא דמחסרי גוביינא ולא דמי לקמייתא דקמייתא אמר רבנן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמיא אבל האי ראוי הוא ובעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק עכ"ל. למדנו רבינו דפי' ככתובין וכמסורין היינו כמו שהמלוה כבר נגבה ובא לידה. וה"ה מוחזק. ולא שהכתב מסור כמש"כ הסמ"ע סי' ר"ן סק"ג אלא שהדבר אשר צוה ליתן כמו שכבר מסורין ליד המקבל. ועיקר פי' זה תלי' בסוגי' דב"ב דקמ"ז ב' דמשני על הא שאין היורש מוחל מלוה שנתנה בצש"מ משום דעשאוה כשל תורה. ופי' המפרשים כירושה מה"ת ומש"ה אין היורש עדיף מיני' אבל הרי"ף בפ' הכותב כת' בזה"ל עשאוה כדאורייתא כמתנה דאורייתא דמטיא לי' לידי' דמקבל והיינו דאמרינן דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי עכ"ל. מבואר כפי' בה"ג. ולא כמו שהבין הש"ך ח"מ ר"ס ס"ו דהרי"ף מפרש דעשאה כיורש דאו דא"כ למ"ל דמטי לידיה דמקבל. וכי יורש כבר קבל וגבה אלא כמתנה דאורייתא והכי משמע ודאי דעת אביי שם דקל"ז א' דקאמר דמתנת ש"מ. קנה עם גמר מית' וקשה הרי ירושה אינו אלא לאחר מיתה. אלא צ"ל דבאמת כמתנה שווי' רבנן. והא דקאמר שם דקמ"ח א' הואיל ויורש יורשה וקמ"ט א' מתנת ש"מ כירושה שווי' רבנן דמשמע דהוא ירושה ה"פ לא עשו אותה מתנה אלא במקום ירושה. אבל היא עצמה מתנה וכמו שהגיע המעות לידו. וע"פ זה הדרך מבואר הסוגי' דנדרים ס"פ השותפין בההוא גברא דמקני נכסי' לברי' דאי הוי בר ברי' צורבא מרבנן לקנוי'. ופסק ר"נ דהא דאקני לברי' ע"מ שיקנה לבר ברי' מהני. ורב אשי הקשה שפיר שהרי אימת קני' לכי הוי בר ברי' צורבא מרבנן לכי הוי הדר סודרא למרי'. והקשו דהא ר"נ עצמו אית לי' בפ' האשה הכי. לענין האומר משוך פרה זו ולא תקנה עד ל' יום דלא קנה בעומדת באגם משום דלאחר ל"י כלי' המשיכה. וע' מש"כ הר"ן שם. אבל נ' טעם ר"נ דכיון שהי' צש"מ כמ"ש הר"ן שם והוי כמסורים לידו ממש. כמ"ש הר"ן בד' כ"ט ב' לענין הקדש דהוי כמסירה לידו ממש ודמי כמו שאמר מעכשיו ועדיף מקנין מעלי' דהדיוט וה"נ צוואת שכ"מ עדיף מקנין דבריא. [ועפי"ז ישבתי דעת רש"י ז"ל גיטין ד"ח ורי"ף ור"י מיג"ש שהביא הרמב"ן בחי' שם דמכר שדה סתם משדותיו לא קנה כלל. והקשו מהא דאית' בכתובות דק"ט ב' ההוא דאמ' דיקלא לברת ונתחייבו היורשים ליתן לה איזה דקל. ולמש"כ שאני צוואת ש"מ שדומה כאילו כבר זכתה בא' מדקלי' וא"י באיזה מהן. והא שהקשו עוד מהא דתנן חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם כו' ובמנחות אי' בית בביתי אני מוכר לך כו'. י"ל דבאמת לא קנה כלל אבל א"כ צריך להחזיר מעותיו וכשנותן לו איזה חצי ובית וכדומה אמר לו זה החצי והבית קח אותה. ועמ"כ נתת מעות שאתן לך א' מבתים שלי אבל אי רוצה להחזיר המעות וחוזר בו במכר באמת לא קנה מאומה] וכ"כ הרמב"ם הל' זכי' פ"י ה"ב וכאלו קנה ממון שבשטר מה"ת והגיע לידו כו'. אלא שהרמב"ם הוסיף לבאר החילוק שהמוכר מוחל ואין מחילה בצש"מ משום שמכירה מדרבנן וצש"מ כאילו מה"ת שהרי כאילו כבר בא לידו. וקלסה הראב"ד ז"ל וכ' שהכי פי' הרי"ף אלא שדברי הרמב"ם יותר טוב מדברי הרי"ף ז"ל. וכוונתו ז"ל שאפשר לפרש לדברי הרי"ף עדיין דמכירת שטרות ג"כ מה"ת כמו צש"מ. אלא שההפרש בינייהו דמכירת שטרות נהי דמה"ת קנה אבל עדיין אינו דומה כמו שכבר גבה משא"כ מתנת ש"מ שדומה כאילו גבה. ושוב אין ליורש מה למחול. אבל הרמב"ם פי' יפה דמכירת שטרות דרבנן מש"ה יכול למחול. וע"כ דעת הרי"ף ג"כ הכי שהרי בגמ' לא קאמר אלא עשאוה כשל תורה. ואי איתא דאפשר למכירת שטרות ג"כ מה"ת. א"כ חסר הישוב העיקרי בגמרא שהנ"מ בין מכירה לצוואה שהמכירה אינו אלא כשיגבה ומתנת ש"מ כאילו כבר בא לידו. בשלמא לפי' המפרשים דעשאוה כירושה מה"ת ניחא דמשום דמיירי בירושה דרבנן בא ויישב דאע"ג שאינה ירושה מה"ת עשאוה כירושה מה"ת אבל לפי' הרי"ף דעשאוה כמתנה מה"ת אכתי קשה הא מכירה ומתנה דבריא ג"כ מה"ת והכי מיבעי לי' שאני צש"מ דכמסורין דמי אלא פשיטא להש"ס דא"א למכירה ומתנה בשטרות מה"ת. אם לא שכבר גבה המעות. וכשעשאוה כשל תורה הפי' שעשאוה כמו שכבר גבו. וא"כ נכלל דברי הרי"ף בגמרא. ולמדנו בבירור שמכירת שטרות דרבנן. ולא כהש"ך שם שלא עמד על דברי הרי"ף ורמב"ם ז"ל וע' בתומים שם שגם הוא השיג על הש"ך ודקדק כמש"כ. ועדיין לא העלה עומק דעת הרי"ף בזה. וע"ע מש"כ סי' ק"נ אות י"ב בס"ד. וממוצא דבר תבין עיקר מחלוקתם של הרשב"א והרמב"ם ז"ל אי צריך שיאמר הש"מ קני לך איהו וכל שעבודי' וע"ש בהה"מ שהסביר סברות בזה ובב"י ח"מ סי' רנ"ג סל"ו בשם הר"ן. אבל לפ"ד הכל הולך לפי סוגי' זו. דהרשב"א מפרש כמסורין דמי כמש"כ הסמ"ע שהכתב מסור. וא"כ בעינן מיהא שיאמר כלישנא דשטר. אבל לפי' הרמב"ם שהמעות מסורין לידו ושוב לית דינא ולית דיינא שהרי כבר קיבל ומוחזק בידו. נחזור לענין דמתנות ש"מ ה"ה כמוחזק והבעל יורש מלוה זו. וע' בב"ש סי' ק' ס"ק י"ג שכ' דבצוואת ש"מ שצוה ליתן איזה סך הוי כמסורים לידו כו' ולא כהקצה"ח סי' רנ"ג שהשיג ע"ז. מיהו הב"ש מיירי שהמעות בידם בעין. ואולם אם אינם בעין תליא במחלוקת הראשונים כמ"ש וכד דייקת מש"כ רבינו דנפל לה בירושה. ולא כ' סתם דנפל לה מבי נשא אלא דוקא בירושה דממילא ולא ע"פ צוואה והן הן דברי בה"ג וסייעתו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף