עריכת הדף "העמק שאלה/סד" (פסקה)

== ה ==

{{העמקש|ה}} '''זכר לדבר אך לא יחשב אתם הכסף כו'.''' זה המקרא כתיב במלכים ב' כ"ד גבי יאשי' המלך. ובגמרא איתא שנאמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף ע"י לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים. והוא הכתוב גבי יואש המלך. ולכאורה גי' הגמרא מחוורת דהוא הכתוב הראשון. מיהו יש להבין במש"א שאין ראי' לדבר. ופרש"י משום שעושי המלאכה היו מרובים וא"א לעמוד על החשבון וכדאיתא בשבועות בעה"ב טרוד בפועליו כו'. והתוספות כתבו דראי' גמורה אינה דשאני התם שהיו צדיקים גמורים. ולפי פרש"י מחוור יותר הכתוב דיואש דכתיב לתת לעושי המלאכה משמע דזהו הטעם שלא יחשבו משום שהיה צריכין ליתן לפועלים משא"כ במקרא דיאשי' כתיב ולא יחשב וגו' כי באמונה הם עושים משמע כפי' התוס' דמשום אמונתם לא חשבו. והיינו שהביא רבינו קרא דיאשיהו ללמד הטעם כמש"כ התו'. והכי משמע במ"ר פ' פקודי ולא יחשבו זה דורו של יואש שהי' עושין באמונה. משמע דהוא עיקר הטעם ונ"מ לדינא דהא ודאי דהא דנפקא לן שאין מחשבין על גבאי צדקה ממקרא זה בעינן שיהא עכ"פ מעין הטעם הכתוב שם. דהיינו לפי' התוספות בעינן שיהיה בחזקת כשרות מיהא וכמבואר בהגהת רמ"א יו"ד סימן רנ"ז ס"ב וכ"ז בגבאים כשרים. אלא דמכ"מ אינו אלא זכר לדבר. דבדורו של יואש ויאשיהו היו צדיקים גמורים. ומאן חשוב וספון כדורות הראשונים. אבל מכל מקום נראה לי זכר לדבר דבמי שהוא בחזקת כשרות אין מחשבין עמו משא"כ לפרש"י בעינן שיהא מיהא טיפול מרובה בעניים מרובים וכדומה. ומכל מקום לא דמי למלאכת בהמ"ק דנפישא טובא. אבל מעין זה הטעם בעינן מיהא ובלא טיפול מרובה והחשבון קל צריך לעשות חשבון: