עריכת הדף "דבר אברהם/ב/ז" (פסקה)

==ה==

ה) '''אמנם''' בעיקר הדבר שתפסנו למעלה בפשיטות דלא נקרא מקומו טמא אלא כשהטומאה מונחת תחתיו אבל כשנוגעת בו מן הצד או כשהטומאה מונחת על גבו אין זה מקום טמא, שעל יסוד זה תפסנו בהבנת דברי התוס' ב"ק במה שכתבו שהאפר נפסל בנגיעת הטומאה דכוונתם לקבלת טומאה כפשוטה ע"י מגע הטומאה ולא משום מקומו טמא, עדיין יש לפקפק. דאף דבמתני' דקלל מבואר לכאורה להדיא דדוקא כשהוא מונח על גבי הטומאה מקרי מקומו טמא אבל אם נגע בו שרץ מן הצד אין זה מקום טמא וכתב הר"ש דה"ה כשהשרץ מונח על גביו, בכ"ז עדיין יש מקום לחקור בזה אם אמנם ענין מקום טמא הוא רק כשהטומאה תחתיו, דעיקר הקפידה הוא רק על המקום שהוא נח ונישא ונשען עליו וזהו רק מקום הנחתו למטה שהוא בסיס להנחתו, משא"כ כשהטומאה נוגעת בו מן הצד או מונחת על גביו שאין הטומאה נעשית בסיס להנחת האפר, ומשו"ה אפילו כשהשרץ נוגע גם בגוף האפר ולא רק בקלל נמי אין כאן פסול דמקומו טמא אלא מגע טומאה בעלמא הוא דהוי. או דילמא דגם שטח האויר שהאפר נמצא בו בכל כמותו מכל צדדיו בגבהו וברחבו מקרי נמי מקומו שמונח בו וגם בכל השטח הזה בעינן שיהא טהור, ולכן אם נוגעת בו טומאה אפילו מן הצד י"ל דמקרי נמי מקום הנגיעה לכה"פ מקום טמא, אלא שאם הוא מונח על גבי הטומאה נמצא דמקומו של כל הצבור של האפר טמא דאע"ג דרק חלק התחתון של הצבור נוגע בטומאה מ"מ גם חלק העליון נח על הטומאה והיא נעשית בסים לו והוי מקומו, ואם נוגעת בו רק מן הצד מקרי רק מקום הנגיעה מקים טמא ואם אינו מונח בכלי שאין פרידות האפר מצטרפות נפסל רק מקנח האפר הנוגע, בטומאה דאותו מקצת דינו כקלל לגבי החלקים שמבפנים, ואם מונח בכלי שמצרפו [מדאורייתא או מדרבנן יעוי' בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/יט/א|דף י"ט.]]}} ובתוס' שם] או אלמלי הי' האפר גוש אחד הי' נידון כל האפר כמקומו טמא ונפסל משום דאין מקומו טהור מכל צדדיו. והא דתנן במתניתין דנגע מן הצד טהור לאו היינו טעמא דמן הצד לא משווי למקום הנגיעה כמקום טמא, אלא משום דהתם מיירי כשהאפר מינח בקלל והשרץ אינו נוגע בגוף האפר אלא בקלל של חרם שאינו מיטמא מגבי ומשו"ה הוי מקום האפר טהור דהא בכל שטח האויר שהאפר נמצא בו אין דבר טמא דמקום עובי הקלל שהוא טהור מפסיק בינו לטומאה, ומ"מ כשהשרץ מונח תחת הקלל הוי מקומי טמא אע"פ שאיני מגיע לאפר ומקום עובי הקלל הטהור מפסיק בינו לבין האפר משום דכיון שהוא מונח תחתיו ונעשה בסיסו ממילא חשיב שהאפר נמי נח ונשען עליו והוי מקומו כמש"ל, אבל אם השרץ מגיע לגוף האפר אז אפילו מן הצד הרי זה מקום טמא במקום הנגיעה מיהא. ואם נתפוס בדרך זו האחרונה כבר נפתח לנו פתח לפרש דברי התוס' בדרך אחרת דמה דפסלו לאפר בנגיעת הטומאה נמי משום מקים טמא הוא והכי מקשו דאי לאפסולי היא עצמה למ"ל לר"ש למימר מפני שהיא כאוכל הרי גם האפר נפסל בנגיעת הטומאה כמו שנפסל במעשה שהי', דהיינו דכמו דבמעשה שהי' נפסל משום מקומו טמא ה"נ מקום הנגיעה טמא, וה"נ בשר דלא גרע מאפר יפסל כולו ע"י נגיעת הטומאה אפילו מן הצד משום האי טעמא גופי' דבשר גוש אחד הוא, ולא איירי כלל התוס' מזה אם האפר בר קבלת טומאה הוא או לא וקושייתנו מעיקרא ליתא: