עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כא" (פסקה)

== טז ==

'''וידבר ה' כו' דבר אל אהרן כו'''' . ראוי להעיר כי מאומרו דבר אל אהרן לאמר יראה כי ידבר אל אהרן לבד לאמר אהרן אח"כ לזרעו מה שיאמר משה אליו. אך כהתימו הענין אומר וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. (ב) כי אחרי אומרו לא יקרב להקריב כו' למה חזר פעם שנית לומר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. (ג)כי מלת כי תורה כבא לתת טעם ואינו אלא חוזר האזהרה בעצמו ואומר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב וכו'. (ה) אומרו אח"כ מום בו כי הרי נאמר אשר בו מום. (ו) מה שחזר ואמר פעם רביעית את לחם אלהיו לא יגש להקריב. (ז) שחוזר ואומר אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו. (ח) אומרו אני ה' מקדשכם כי אחרי אומרו שהם מקדשיו ית' ידוע הוא כי הוא ית' מקדשם כי אין בלתו. (ט) אומרו וידבר משה וכו'. כי בני ישראל מה להם בענין זה כי אינו רק לכהנים. והן אמת כי קצת הערות אלו אינן לפי מאמר רז"ל (בבכורות פ' אלו מומין ובת"כ) שלמדו קצת דברים לגבי הדין. אך לפי גדולת תורתנו לא יעדר עוד חזון דרך דרש: 

'''אמנם ''' הנה בענין יש דבר נוגע אל אהרן יזהר את זרעו. ויש דבר ראוי ליאמר גם דרך כלל גם אל כללות עם בנ"י. ומהדבר המיוחד אל אהרן אל הראוי גם אל הכולל יש הפסק בנתים בהזכירו שמות המומין. והוא כי על הנוגע אל אהרן היחל ואמר דבר אל אהרן לאמר. כלומר מה שמיוחד לאהרן בלבד לאמר לו איש מזרעך וכו' אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב וכו' עם היותו צדיק עד גדר הקרא ה' אלהיו וזהו להקריב לחם אלהיו. והטעם הוא כי הנה זה דרך העולם כי כל איש אשר בו מום לא יקרב כלומר שום קריבה לשרת לפני מלך וא"כ איפה כ"ש ללחם אלהי עולם והוא ע"ד (במלאכי א׳:ח׳) הקריבהו נא לפחתך. וז"א לא יקרב סתם ולא אמר להקריב כי על סתם הקרבה לפני מלך ידבר. והנה זה הוא על הנוגע אל אהרן לאמר וכהתימו להזכיר המומין. אח"כ חזר ואמר עוד ענין נוגע גם אל כללות ישראל. והוא כי ממוצא דבר ישקוט לב עם בני ישראל מלהרהר ולומר האם כל עם בני ישראל כעם ככהן האם יש בלתי נקראים בנים למקום ואם כן איפה למה נגרע לבלתי הקריב קרבן מנחה לאבינו שבשמים כאחינו הכהנים על ידנו כאשר בזמן היתר הבמות שלא היו טעונות כהן ולמה גם אחרי כן לא יקח מידנו עולה ומנחה. ע"כ שב מענין לענין באותו ענין ואמר דברים יביט וישכילו כי לא להם לגשת להקריב מק"ו. והוא אומרו כל איש וכו'. לומר הנה כל איש אשר בו מום עם היותו מזרע אהרן הכהן עם כל זה לא יגש להקריב עם שאינו כי את אשי ה' שאינו רק לינתן באש קדוש בלבד עם היותו צדיק וישר עד הקרא אלהיו עכ"ז את לחם אלהיו לא יגש להקריב. עם היות שחשוב הוא לפניו ית' ומתכא דרחמנא קאכיל כי הנה לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל עכ"ז ממעטו הוא ית' מליגש כי אך אל הפרכת לא יבא כו' ולא יחלל את מקדשי. כלומר ומה גם אתה כל איש ישראל שאפי' מזרע אהרן איננו שלא יהיה ראוי להקריב. וש"ת והלא בבמות יחיד היה ה' מתחלה מקבל מיד איש ישראל. לז"א כי אני ה' מקדשם. לומר הנה אלה להיות ראויים אל מקדשי ואל הפרוכת הנזכר אני ה' מקדשם. משא"כ במת יחיד שלא מאת ה' היה הדבר כי לא מקדש ה' היה מאתו ית' כבמת צבור או המנוחה והנחלה ע"כ כל אישי ישראל ראויים להקריב בה. וכהתימו יתברך לדבר שני החלקים הנוגע לאהרן ליאמר לו. וגם החלק השני הנוגע גם לישראל כלו. אמר כי כן עשה משה כי וידבר משה אל אהרן ואל בניו הנוגע אליו וגם אל בנ"י הנוגע אליהם הוא החלק השני כמדובר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}