עריכת הדף "אלשיך/דברים/ז" (פסקה)

== יב ==

'''והיה עקב תשמעון כו'.''' ראוי לשים לב. (א) מה ענין או' והי' כי אין תיבה זו צודקת רק על הויה המתחדשת כענין והי' כי יראו אותך המצרי' יתחדש כי יאמרו אשתו זאת אך לא על שכר שמיעת מצוה וא"כ איפה היה ראוי יאמר עקב תשמעון כו' ושמר ה' לך כו'. (ב) או' עקב כו' שיור' כי טוב לעבוד את ה' ע"מ לקבל פרס והוא אשר לא כמא' התנא והן על זה פקחו עיניהם רז"ל ועל שנותו משכר ללשון עקב ואמרו שהוא על מה שאדם דש בעקבו ויש מרז"ל אמרו שהוא על הטוב הבא באחרונה כעקב שבסוף האדם ויהי' דעתם דעצה טובה קמ"ל שלא נשמע את דברי התורה לקבל עלי' טובות העה"ז כי והי' עקב שהוא על טוב הבא בסוף הוא אושר הרוחני תשמעון ועכ"ז גם טובות בעה"ז לא יחסר לך כי הנה ואהבך וברכך והרבך ובירך כו'. ויצדק במאמרם זה אומרו והי' שהוא שלא יבצר מהיות טובה בסוף הנקרא עקב וע"כ על זאת תשמעון. וכן במה שידענו מרז"ל כי כל מקום שנאמר והי' היא שמחה וזה יאמר כי הנה שמחה תהי' בעקב הוא בסוף שהוא שמחת עולם ועליו תשמעון כמדובר. אך בזה לא עלתה ארוכת הקושי עד תומו כי עדיין יראה כי לא מנעתנו התורה רק שלא נעבוד ע"מ לקבל טובות העה"ז אך טוב הוא שאת ה' נעבוד ע"מ לקבל טובותיו בעוה"ב. אך אין ספק כי טוב משניהם יראה לעבוד את ה" שלא ע"מ דבר רק לעשות רצונו מאהבה שלמה לעשות נחת רוח ליוצרו עם שלא יבצר כי הוא יעשה את שלו כי נאמן הוא בעל מלאכתנו ישתבח לעד. (ג) אומר תשמעון ושמרתם לשון רבים ואחרי כן אמר ושמר לשון יחיד. (ד) אומר את המשפטים אלה עזב גם חקים ומצות ותפש משפטים בלבד מה שלא עשה כן בפרק הקודמ' כי תמיד הזכיר מעמד שלשתן. (ה) אומר האלה שהוא מיותר כי מי לא ידע כי על משפטי ה' ידבר ומה גם כי לא הוזכרו פה משפטים בייחוד שיצדק עליהם מלת האלה. (ו) כי אחר היותו עתיד לומר ושמרתם ועשיתם מה צורך היה לומר תשמעון והלא בכלל מאתים מנה. (ז) אומר ושמר שנראה כמוסיף על הטובה אחרת כמשמעות הוי' והלא זאת היא הראשונה ואם כן מהראוי יאמר ישמור לך את הברית כו' שיהיה הענין עקב תשמעון כו' ושמר לך כו'. (ח) אומר אשר נשבע כו' איך יתכן יותן במתן שכר מצותינו מה שנשבע לאבותינו כבר והרי נשבע ועומד על מעשה אבותינו וגם שנאמר שהוא לא יאחר לקיים שבועתו לדור אחר גם זה אין צריך הבטחה כי למה ימנע טוב האבות לבנים ההולכים בתמים שומעים ושומרים ועושים מצות ה'. (ט) אומר ואהבך כו' וכי כל אשר אמר עד כה האם בהעדר אהבה הי'. (י) כי בכלל אומר וברכך הוא אומר והרבך וכן בכלל אומר והרבך הוא ובירך פרי בטנך כו'. (יא) כי בכלל אומר ופרי אדמתך הוא דגנך תירושך ויצהרך כו'. (יב) אומר על האדמה כי אחר שהוא ית' הבטיחנו באדמה ההיא לתתה לנו בודאי שעל האדמה ההיא נתברך ולא בגלות בארצות אויבינו. (יג) אומר והסיר ה' ממך כו' האם בקום עשה הוא ייטיב לנו מכ"ש הוא שיסתלק נזקינו ושלא ישים עלינו כל מדוי מצרים הרעים. (יד) אומר ברוך תהיה מכל העמים אם הוא שהעמים יברכו אותנו מה יתן ומה יוסיף לנו מה שנתברך מפי ב"ו. ואם הוא כי ברכתנו מאתו ית' תהיה יתירה על אשר יתברכו הגוים מה יתרון הוא שיצטרך הוא ית' לברך את עמו ישראל עושי רצונו יותר מכל העמים עוברי רצונו. (טו) אומר לא יהי' בך עקר איך מתקשר ומייחס זה אל היותינו ברוכים מכל העמים. (טז) כי הלא זה דבר מועט מכל ברכות טוב הנאמרות באמת כי הראשונות הם טובות קנייניות וזו שלילת רעה. (יז) אומר ואכלת את כל העמים כו' איך מתקשר זה אל הקודם. (יח) אומר כי מוקש הוא לך כי הראוי יאמר כי מוקשים הם לך לשון רבים על כל רבים עמים הנאמרים באמת. (יט) כי הנה יראה מזה כי עקב ושכר המצות הם טובות העוה"ז והוא לא כן חלילה כי אם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא וכמאמר פסוק שבסוף פרשה הקודמת היום לעשותם שהוא כמז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם: 

'''אמנם''' הנה המצות יתחלקו לסוגים רבים. יש מצו' ויש חוקים ויש משפטים. וכן במיני הטובו' יש ג' חלקים יש טובו' העולם הזה ויש טובות העה"ב ויש פירות המצות בעולם הזה. והנה פסוק שבסוף פרשה הקודמת צונו לעשות שלשה סוגי מצות באומר ושמרת את המצוה את החקים ואת המשפטים ועל שלשתם אמר היום לעשותם שהוא שלא יקוו שכרם בעה"ז כ"א היום לעשותם אך מחר לקבל שכרם. והנה על אלה יתחמץ לבב אנוש באמת באמור היתכן ששום שכר מצוה לא יהיה לאדם בעולם הזה לפחות להחזיק לב כל עושי טוב בראותם השגחת שכר מה בעולם הזה. עוד ב' יתחמץ לבבו בראות כי השוה הוא ית' את המשפטים עם המצות וחקים ולא עוד אלא שהזכירן באחרונה באומר ושמרת את המצוה והחקים ואת המשפטים והלא הדעת נוטה כי העושה המשפטים אשר הדעת מחייבים מאומה אין לו שכר בעמלם כי איככה נחזיק טובה לעושי משפטי הישרות המחוייבות לפי השכל גם שלא היתה התורה מצוה אותנו לעשותם. ע"כ על ב' אלה בא ויאמר והיה עקב כו' לומר העולה על רוחכם כי אין שום שכר בעה"ז לא כן הוא. כי הלא יש בחינה אחת של שכר מצות שישנו בעה"ז שבהם יכיר אשר דעה קנה השגחתו ית' לשלם שכר טוב והוא מאמר התנא באומר שכר מצוה מצוה והוא כי העושה מצוה אחת מזכין לו שיעשה אחרת לטוב לו כי מצוה גוררת מצוה ורב טוב לבית ישראל הגמול הלז שמפליגין לו באושרו בעה"ב ובזה החי יתן אל לבו בראותו שאחר עשותו מצוה אחת תזדמן לו לעשות כיוצא בה כי אין זה כי אם כאשר ה' אתו מאיר לו אור אושר טובו אשר מכין לו בעוה"ב ונותן לו במה שיופלג אושרו שם. וזהו והיה עקב לומר גם שאמרתי היום לעשותם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא הנה והיה עקב כי גם יהיה עקב ושכר פה והוא כי שכר מצוה מצוה. והענין ללמד לאדם דעת בל ימעטו בעיניו שמיעת אזניו אל דברי התורה כי על ידה יזכה לשמור ולעשות כי עקב תשמעון את מצות ה' בשכר מצות השמיעה תזכו כי ושמרתם ועשיתם אותם שאקרב אתכם לידי זכות ואסלק כל מעכב ואאזור אתכם להביא השמיעה לידי שמירה. והוא דבר גדול למכיר ערכי. ואגב אורחיה לימדנו כאומר אותם כי ממש עשיה של הויה ומציאות קיים הוא עושה בעשות המצוה והוא כי ממש יוצר אור ובורא מלאך מאיכות המצוה וזהו ועשיתם אותם כי את המצות ממש הוא עושה. ועל הב' והיא במה יזכה העושה משפטים והוא דבר שבלי מצות התורה היה עושה אותם האדם מדעתו ע"כ אמר את המשפטים האלה והוא כי אין צ"ל חקים ומצות כי אם אפילו משפטים שהדעת מחייבים יש לכם בהם כל האושר הגדול אשר אומר אליכם. ושמא תאמר הלא מבלי מצות התורה היה האדם עושה אותם כי הם הישרות להתנהג בהם לתווך שלום במשפטי צדק לז"א האלה לומר מה שהוא ית' מחזיק טובה לעושה משפטיו הוא להיותם באלה. והיא כי היה יכול לומר איש הירצה ה' במשפטיו כ"א להיישיר בהם את הבריות בל יבלע איש את רעהו ואם כן איפה מה לו ית' אם נתנהג במשפטי תורתו או ביתר משפטי דתות נמוסיות העשויות ע"י חכמי הגוים בשום שכל והבין דרך ישכון אור הנהנה והישרה להתנהג בהם בני האדם כי גם בהם איש על מקומו יבא בשלום ע"כ באה תורת ה' תמימה ותאמר מה שיש לו ית' להחזיק לכם טובה הוא כי תשמעון את המשפטים האלה ולא תאמר וכי גם בזולת אלה תהיה הישרת והנהגת בני האדם עולה יפה. וע"כ יען תניחו משפטים זולת אלו ותשמעון את אלה בייחוד ע"כ שכרכם הרבה מאד. וש"ת עדיין אנו צריכים לדעת מה יתן ומה יוסיף יהיו אלה ולא זולתם ומה בין דין לדין אחר כי גם בזולת אלה משפט שלום יהיה לעם והישרה טובה למתנהגים בהם על כן אמר ושמרתם ועשיתם אותם והוא מה שכתבנו פרשת משפטים כי משפטי העמים בדיניהם אין בהם סוד או איכות קדושה בלתי אם מציאות הישרה. אך משפטיו ית' כלם קדושים כלם עושים בהתקיימם אורות שרפי קדש בכל מצוה ומצוה שאדם עושה בעה"ז ויוצר אור ובורא מלאך קדוש בעולם העליון כנודע וז"א ועשיתם אותם כי אותם ממש אתם עושים ובוראים בקיים אותם. מה שאין כן בקיים משפטי נמוסי העמים. ואמר עוד הלא אמרתי לך כי תהיה לך שכר מצוה מצוה שעקב מה שתשמעון יהיה שושמרתם ועשיתם אותם והנה עוד ב' יעשה לך ה' והוא כי ושמר ה' אלהיך לך כו' והוא כי לא בלבד שכר מצותיך בהאי עלמא ליכא כי אם גם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להיטיב לזרעם לא יאכילך אותם בעה"ז כי אם ושמר ה' אלהיך אותם שיהיה לך לעתיד ע"ד מז"ל על מה שבירך יצחק ליעקב שלא נתקיימו ושמורות לע"ל. וא"ת א"כ מה נאכל בעוה"ז הלא היא פירות מעשיך כי ואהבך כו' והוא כי כל מה שאטיב לך לא יהיה למען אשר אהבתי את אבותיך רק ואהבך כו'. כי אשמור לך אהבת אבותיך ואשר נשבעתי להם. ואעשה עמך אהבה חדשה מצד עצמך שעל ידה וברכך כו' שהוא פירות מעשיך בעולם הזה כאשר יבא ביאורו בס"ד: 

'''עוד''' לימדנו לימוד גדול הלא הוא מעין מאמרנו על פסוק ועבדתם את ה' כו' וברך את לחמך כו' והוא כי המלך בצוותו את אלף מעבדיו יעשה לו עבודה כענין לבנות לו עיר או מגדל כי לא ישים על לב אם יתחברו יחד כלם לבנותו או יבנה אותו אחד אחד. וזאת שנית יעשה כי בעת ישלם שכרו לא יבחין לתת לזה יותר מזה אשר פעל ועשה יותר משיעור חבירו כי אם זה דרכו שאם דרך משל יהיה שכר האלף איש אלף זהובים ישוה מדותיו והוא א' לכל אחד. אך הוא ית' לא כן לא בדבר האחד ולא בב'. והוא כי בצוותו ית' את כל עם בנ"י יעשה מצותיו לא ישוה בעיניו מועטים העושים את המצוה למרובים העושים כמשז"ל על פסוק ורדפו מכה חמשה כו' באופן שאינו דומה אחד העושה את המצוה לב' וכן על דרך זה גם לא יהיו בהדרגה שאין שכר השנים כפלים על האחד ולא הד' כפלים על השנים כ"א שאם ישוער שכר הא' מנה השכר השנים יהיה י' מנה ועד"ז עד אין קץ באופן שרצון המלך הקדוש ית' הוא שנעשה מצותיו רבים ביחד וז"א תשמעון ישמרתם ועשיתם. אך בשלמו שכרם לא יאמר דרך כלל שאם מאה איש עשו את המצוה ושכרם דרך משל מאה מנה לא יתן שעור זה בין כלם שיגיע מנה לכל אחד כי אם כל אחד יקבל שכרו בפני עצמו לא ראי זה כראי זה שאפילו ששים רבוא יעשה מצוה כאחד אין איש מהם נוטל חלק כחלק חבירו והיא כי הנה פלס ומאזני משפט לה' ושוקל בפלס מעשה כל איש ואיש לומר זה היה פנוי מעסקיו וזה הניח עסקיו בשביל המצוה ויהיה זולתו שהניח יותר מחבירו ויש הרבה פסיעות לעשותם מחברו וכן זה בחור וזה זקן וכבד או זה היה לו איזו פניה וזה עשה לשמה. וכן בפניות יש הפרשים לפי בחינותיהם. וכן בעושים לשמה זה עביד בשמחה וזה שלא בשמחה. ולעושים בשמחת לבב זה עשה בשמחה מעוטה וזה בשמחה יתירה ממנו ויהיה שלישי יותר על השני. וההיקש בזה על ענין הזריזות כי כל אחד לפי אשר הוסיף בזריזות יוסיפו לו שכרו ועל דרך זה בחינות לאל דעות ה' אין מספר. וע"כ גם שחפצו ית' להתקבץ מרובים לעשות יחד את המצוה על כל זה לא ישלם שכרם כי אם אחד אחד לתת לאיש כפי בחינתו. והוא מאמרנו על פ' ועבדתם את ה' כו' לומר ועבדתם רבים כאחת אך בשכר ובירך את לחמך לשין יחיד שלא תשוה ברכת לחם ראובן לשל שמעון כאמור. וזה אמר פה אל המעשה תשמעון ושמרתם ועשיתם אך בשכר ושמר ה' אלהיך לך כו' ואהבך וברכך כו' הכל בלשון יחיד כי אין שכרם שוה רק לאיש כמעשהו כמדובר. ובדרך זה יתיישב גם קושי או' שבועת האבות לשכר הבנים כי אין הענין רק להודיע שכ"א יותן לו ממנה לפי ערך מעשיו. והנה במדרש רבה מהו את הברית ואת החסד א"ר חייא ג' מדות טובות יש ביד ישראל ואלו הן ביישנים רחמנים גומלי חסדים. ביישנים מנין שנא' בעבור תהיה יראתו על פניכם. רחמנים מנין שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך. גומלי חסדים מנין שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ע"כ. וראוי לשים לב. (א) מה הוקשה לו באומר מהו את הברית ואת החסד. (ב) אומר ג' מדות טובות למה נתייחדו אלו לישראל מזולתן. (ג) כי הראיה שמביא מבעבור תהיה יראתו כו' אין נראה שהיא על מדת ביישנות. (ד) הראיה שמביא על רחמנים כי אינו אומר שם כי אם שה' ירחמנו אך לא שאנו רחמנים. (ה) אומרו גומלי חסדים מפסוק את הברית ואת החסד כי אינו אומר שם אלא שישמור לנו ברית וחסד אבותינו. אך הנה דרך כלל טרם בא אל ביאר הראויות אחשבה. כי נתייחדו מדות אלו לישראל בנחלת אבות שלשה משלשה אבות. ג"ח מחסד לאברהם. ביישנים מיצחק כמשז"ל שאמר לאביו שישחט אותו מיד פן יקלקל השחיטה והיה בוש מקונו וגם בוש מלהשיב לאביו באמור אליו השה לעולה בני. ומדת רחמים מיעקב כאומר ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים. ומהראוי היה יזכיר תחלה ג"ח ולא ביישנים אלא שהזכירן על סדר המקראות שהביא מהם ראיה. ונבא אל דברי המאמר והוא כי הנה הוקשה לו בכתוב אומר את הברית ואת החסד מה ריבה האת כי הנה באת הברית אפשר ריבה גם ברית אשר כרת לשבטים כמ"ש ז"ל במדבר רבה שגם לשבטים כרת ברית אך אומר את החסד מה ריבה האת. וזה אמר מהו את הברית ואת החסד ע"כ מאמר רבי חייא מהג' מדות שביד ישראל כו' והוא כי ביישנים לומד מאומר על פניכם כי איך תצדק מורא על הפנים אם לא עד"ז. ועוד שנית מאומרו לבלתי תחטאו והוא ענין חז"ל באו' כי אמרו ישראל רצוננו לראות את מלכנו ואמרו רז"ל וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שהיו עתידים לעשות עגל בחורב אמר אם לא אתראה להם יהיה להם פתחון פה כו' וזה יהיה ענין הכתוב באומרו דבר אתה עמנו כו' אמר הנה מאז היה ראוי לא יתראה לכם ה' אלא שאדבר אני עמכם אך לבעבור נסות אתכם אם תמנעו מעשות על כן בא האלהים ליראות ולדבר בכם שלא יהיה לכם פתחון פה. והנה אומרו ובעבור תהיה יראתו על פניכם יראה מיותר אך הוא לומר זולת הטעם הנסיון כמדובר גם טעם שני והוא על בושת פניכם כי תבושו ממנו ית' שראיתם אותו בהיותו על הארץ כבודו ית' ויראתם מפני אשו הגדולה ואיך לא תבושו להמיר כבודו בפניו זהו ובעבור תהיה יראתו שיראתם מגדולתו על פניכם להיות בושת פנים לכם לבלתי בא לידי שום חטא כי מדת הבושת פנים מגינה מלבא לידי חטא וזהו לבלתי תחטאו. ועל מדת רחמים הביא מונתן לך רחמים כו' והוא שאם אומרו ונתן לך רחמים הוא שירחם היינו ורחמך וגם אומרו ונתן הוא לשון בלתי צודק אך הוא ונתן לך ה' מדת רחמים שתרחם על זולתך כדי שבשכר אשר תרחם ורחמך ה'. ועל כן על גומלי חסדים הביא מפסוק ואת החסד שהוא על ריבוי האת אך הוא לרבות גם את מדת חסד אשר לישראל שגם זכות זה ישמור הוא ית' לקרן קיימת לעתיד ויתן הפירות עתה שהוא ואהבך וברכך: