עריכת הדף "אלשיך/בראשית/מב" (פסקה)

== יב ==

'''ויאמר אליהם כו'. ''' כשומעו והא' איננו אמר הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם והוא בשום לב אל אומרו וידבר אתם קשות שהוא דבור של קושי ואח"כ בלשון אמירה שהוא חיבה ונחת אמר להם מרגלים אתם באומרו ויאמר וזה כוון בשמעו האחד איננו לומר עתה שאמרתם כי אבדתם א' ובאתם לבקשו עתה תבינו מה שקודם אומר לכם מרגלים אתם דברתי קשות נראה על לא דבר וא"כ בהזכיר הדבר הרע מרגלים אתם היה בנחת ובשצף קצף. אך הוא כי לא נעלמו ממני מעשיכם ועל מה שעשיתם קודם בואכם פה שהוא מה שאמרתם עתה כי אבדתם אח כי מידכם היתה זאת לו ומה גם לרז"ל {{ממ|שם}} שבפירוש אמר להם בגביע אני רואה כי מכרתם אותו לערבי אחד כי זה יותר רע ויותר אמתי מעין היותכם עתה מרגלים כי זה ספק וזה אומרו הוא אשר דברתי אליכם כו' לו' שאמרתם והא' איננו תבינו כי הוא אשר דברתי אליכם קשות שהוא לשון דבור כדי לאמר אח"כ בלשון אמירה ונחת מרגלים אתם כי נהפוך היא הראוי כי בהזכיר היותכם מרגלים היה ראוי ליאמר ברוגז משא"כ מקודם אך הוא כי תחלה רגזתי על מה שהיה בקרבי מאשר עשיתם תחלה לאחד שאיננו ואח"כ בענין היותכם עתה מרגלים לא דברתי ברוגז כל כך כי קל הוא החשד הזה מענין אחיכם שאמת היה הדבר: 

'''או ''' יאמר עתה שאמרתם והאחד איננו שאבוד מעולם הוא הנני חוזר אל תביעותי כי הוא אשר דברתי מרגלים אתם כי הלא אם כשר היה לא הייתם מבקשים אותו בשוק של זונות בייחוד וממנו אקח ראיה ללמוד עליכם כי כמוהו כמוכם. והנה דרך המלכים להכות ביסורין רעים את הנחשדים למרגלים וכן ראוי לעשות אך אתם קשים מלהודות. אך בזאת תבחנו בבא אחיכם הקטון כי הוא בשצף קצף ייסורין קלים יגיד לי מה מעשיכם ומה עשיתם לאחד שאיננו באופן כי הבחנת כשרנתכם אם כנים או מרגלים אתם תלויה בבא אחיכם הקטון כי נער ורך הוא לסבול ייסורין ועל פי הגדתו ממעשיכם אשכילה אם כנים אתם והנה מהראוי היה חי פרעה אם תצאו מזה אפילו אחד מכם עד בא אחיכם הקטון הנה ע"י שליח מזולתכם פן תיעצהו בדרך עצות שקריות שלא יגלה רעתכם ובזאת תבחנו עצמכם בעצם כי הוא יגיד מעשיכם אך הנני מוותר לכם שלא אעכב את כלכם כי אם שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם וגם שאותו האחד יוכל ליעץ אותו לא יהיה כל כך בעצם כמו בהיות כולכם עמו כי איננו דומה עצת כלכם לעצת אחד כי לא תהיה כל כך חזקה שלא אבחין מתוך הדברים אם אמתים או מועצות שקר המה. וגם שלא תבחנו עצמכם בעצם כאשר אם לא היה הולך איש מכם הנה לפחות ויבחנו דבריכם האמת אתכם כלומר בפנימיותכם ע"י האומר והשערה וחקירה שכלית יבחנו הדברים אם אמתיים או שקריים הם וזהו של מעלה אמר בזאת תבחנו שייחס הבחנה אל עצמם ועתה אמר ויבחנו דבריכם שיחס ההבחנה אל הדברים ועל פי דרכו הורה להם רחמנות שלא אמר אאסור אתכם רק האסרו כלומר מדעתכם וגם לא נתנם במאסר אלא אספם אל מקום שמור כאומרו ויאסוף אותם אל משמר וגם לא אמר אשלח מכם א' רק שלחו מכם על פי בחירתם. והנה כשמעם המר להם עד מות כי אמרו בלבם אם יבא הקטון כי יחקור אותו כלנו מתים כי הלא בשאלו מאתו מה מעשיהם של אלו ומאותו הא' שאמרו והאחד איננו ובאו לבקשו בשוק של זונות מה טיבו של האחד ואיך נאבד ומה היה לו כי הלא יענה ויאמר לא ידעתי מה היה לו כ"א שאם צדיק תמים היה וישלחהו אביו לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן ולא שב כ"א שאחיו אלה באו אל אביהם ובידם כתנות אחיהם טבולה בדם ודקו רה במדקרות חרב ויאמרו אל אביהם הכר נא הכתונת בנך היא אם לא ויכירה ושם ישבנו גם בכינו ויתאבלנו עליו. והנה על פי הדברים האלה אז יחרץ האיש אדוני הארץ לאמר הנה כי אנשי דמים אתם כי את אחיכם הרגתם ונתחייבתם את ראשיכם ומה גם למאמרם ז"ל כי מלך מצרים היה אז מושל בארץ כנען כי ע"כ אמרו ז"ל {{ממ|ב"ר פ' ע"ה}} על פסוק באנו אל אחיך וגם הולך לקראתך שאמרו שהיה רוצה ללכת מצרימה ליקח עליו מכס ארץ כנען להאחז עם יעקב בדברים. וגם יתפשם בדברי שקר כ"א אמרו אל אביו כי מת איך עתה יאמרו איננו ומבקשים אותו ועוד יוסיף להחזיק במאמר וכי מרגלים הם וא' דתם להמית ע"כ מאנו לעשות הדבר כי רע עליהם המעשה אז ויאסוף אותם אל משמר כו' עד יום הג' ויאמר אליהם זאת עשו וחיו לו' רואה אני כי בני מות אתם כי ע"כ מאנתם יבא אחיכם הקטון פן אחקור אותו ע"כ למען תחיו אוותר אתכם ולא אחקור דבר כי הלא את האל"ים אני ירא כלומר ולא אתם כי אני חס עליכם ואתם לא חסתם והויתור כי אחיכם א' בלבד יאסר בבית משמרכם כו' ואת אחיכם הקטון תביאו אלי ויאמנו דבריכם כי לא אחקור ואדרוש אותו להבחין דבריכם כ"א ויאמנו דבריכם. כי מיד אאמין אתכם כי אומר שכשאשר היה צדק ואמת אשר אמרתם כי יש לכם אח הקטון עם אביכם כן גם כל יתר אמריכם אמת וההטבה הזאת לא שאחשוב שכך הוא האמת רק כדי שלא תמותו אם אחקור. כי תגל רעתכם ואני חפץ בחייכם וזהו ויאמנו דבריכם ולא תמותו. ואז שמח ועל העדר שאלה לקטן ויעשו כן: