עריכת הדף "אלשיך/בראשית/לז" (פסקה)

== יח ==

'''ויראו אותו מרחוק וגו'. ''' הנה דרך השלם כי גם שישטום את שונאו בהיותו רחוק כאשר יקרב אליו והוא נגד פניו ישוב מחרון אפו ולא יכבד כל כך כאשר טרם יקרב אליו אמרה תורה כי כדבר הזה קרה למו כי בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו בהסכמת כלם. אך כאשר קרב אליהם עוד מעט אל המיתו לא נשאו נפש רובם רק שנים מהם. וזהו ויאמרו איש אל אחיו וגו' לכו ונהרגהו. אך כאשר בא יוסף אל אחיו בעצם אז ויפשיטו וגו' אך לא אחד בהם חפץ המיתו: 

'''והנה ''' אר"זל {{ממ|ב"ר פ' פ"ה}} ויתנכלו אותו להמיתו שהשיסו בו את הכלבים שימיתוהו ואחשבה ע"פ דרכם כי הלא השלמים ההם את ה' היו יראים ולא ערבו אל לבם לשלוח יד בצדיק יסוד עולם אך התחכמו לו לגרות עליו את הכלבים באומר בזאת יבחן אם צדיק וישר הוא ולא חטא על הנפש בהביאו דבה רעה כי עשה למען יוכיחנו אבינו או אם נאץ האיש הזה את ה'. כ"א שן בהמות תשולח בו אז יודע כי לא צדיק הוא ובעונו ימות וידנו אל תהי בו ואם לא נדעה. ולהפך יותר בזכותם אחשבה כי לא נעלם מהם מאמרם ז"ל {{ממ|ש"ר פ' ל"א}} על פסוק לא תשא שמע שוא מכאן שהמוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא ויעשו לו כן ויתכן כי הם אמרו שלשה דברים. {{ממ|א}} הנה דרך כלל הוציא שמע שוא וראוי להשליכו לכלבים ולא נחטא כי גמול ידיו יעשה לו וידינו אל תהי בו. {{ממ|ב}} כי הלא הא' שבדבות הלא הוא על שנחשדנו על ידו אבר מן החי. והנה מדה כנגד מדה יאכלוהו חי. {{ממ|ג}} נשא פנינו אל יעקב אבינו באמור אליו ידינו לא שפכה את הדם הזה כי אם הכלבים עזי נפש לזר חשבוהו והיה בא לישא שה מהעדר ואכלוהו ויכלוהו והו' יבין לאשורו כי אין זה כ"א חרב הביאו את דבתם רעה אך לא נעשתה עצתם כי ויהי ה' את יוסף ומוראו וחתיתו נפל עליהם כי צדיק וישר הוא ולא חרץ כלב עליו את לשונו. אכן שמעון ולוי כי לבם כלב הארי לא נתקררה דעתם. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו' ועתה וגו'. והו' כי אמרו לא בצדקתו מלט נפשו כי אם להיותו בעל החלומות שעתידין להתקיים כי קיימ' ליה שעת' ועל כן לא המיתוהו. אך לא יבצר כי בן מות הוא כענין ר' יוחנן {{ממ|תענית דף כ"א}} דעל דהוה קיימ' לה שעתא לא שדא מלאכ' ביה גוד'. וזהו הנה בעל החלומות הלזה בא. שאם לא כן לא היה בא לפנינו מתחת ידי כלבי צאננו לכן ועתה וגו'. ונראה מה יסכונו לו חלומותיו כי בחיריים אנחנו ולא יבצר ממנו כל אשר נחפוץ לעשות. ובמה שכתבנו מרז"ל במס' ברכות {{ממ|דף נ"ז}} כי גבריאל המלאך נקרא בעל החלום אפשר כי שמעון ולוי שלמים היו ראו את גבריאל. וגם יוסף כי לא משו הג' מלאכים מלהיות עמו כבני לויה. ואמרו אל נתמה אם נצול מהכלבים כי הנה בעל החלומות הוא גבריאל הלזה בא עמו ומתלוה אליו כמאמרם ז"ל כי הוא האיש אשר מצאו תועה בשדה. שיראה מרז"ל כי לא הניחוהו המלאכים. כי זה לשון רז"ל {{ממ|ב"ר פ' פ"ד}} ג' מלאכים נזדווגו לו שהו' כי נתחברו והיו עמו לשומרו והנה לא יוכל להציל רק ממשוללי בחירה. אך לא מידינו. כנודע כי בעלי בחירה אין מוחה בידם כמבואר אצלנו בספר חבצלת השרון ויוצדק בזה אומרו בעל החלומות כי הוא בעליו ממש. כי נמשכים החלומות הצודקים והאמתיים ממנו. לכן ועתה לכו ונהרגהו כי אנו בעלי בחירה ונראה מה יהיו חלומותיו: או יאמר בעל החלומות על יוסף. ויקר' כה ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חמה. כי הוקשה למו איך יכנה את ה' בדופי כזה שהו' בעל חמה חלילה. ואמרו בב"ר שהו' להפך לו' שאינו כב"ו שהחימה מושלת עליו לעשות יותר מטבעו כי תבער בו. ולא יאמר די עוד חמתו באפו אך הוא ית' אינו כך אך הוא בעל החימ' ואדון עליה לקצר ולהארי' ולמונעה כרצונו. ועד"ז יהיה אומר פה הנה בעל החלומות שהו' בעל ושליט בם ולא חלם אותו מעצמו אלמל' היו רעיוניו למשול בנו. וע"כ על משכבי' סליקו ואמר הלזה בא לו' האם ע"ז בטח לבו כי לא נוכלו לו. כי שעה עומדת לו למשול בנו ואמרו ועתה לכו ונהרגהו לו' אין ספק. שאם נניחהו ויחי' יעלה לגדול' ומשול ימשול בנו. ולא יבצר שהשב ישיב לנו את אשר גמלנו אותו. ויהרגנו על אשר התנכלו אותו להמיתו. א"כ אחר שהו' בעל החלומות מעותד למשול בנו ולשלם גמולנו בראשנו. לכן טוב טוב הוא כי ועתה שהו' בידנו שנשכים להורגו טרם ימיתנו הוא וז"א ועתה וגו'. ע"ד הבא להורגך השכם והורגו. ולשלא ירגיש אבינו נאמר לפניו דבר. יאמין לשמועתנו והו' חיה רעה אכלתהו. כי בזה יאמנו דברינו כי יאמר כי הוא מדה כנגד מדה הוא הוציא דבה כי אחיו היו אוכלים אבר מן החי. על כן נאכל כמות שהו' חי ויתן אל לבו כי מה' יצא הדבר. ולא אמרו חיה רעה הרגתהו רק אכלתהו שהוא אכיל' בעודנו חי כנגד דבת אכילתם מן החי. ואומרם רעה כנגד דבתם רעה ונראה מה יהיו חלומותיו נגד בחירתנו: