עריכת הדף "אלשיך/במדבר/יא" (פסקה)

== יח ==

'''ואל העם תאמר התקדשו וכו'.''' ראוי לשים לב. (א) למה איחר הדבר עד יום מחר. (ב) אומרו באזני ה' שהוא מיותר כי אין דבר נעלם ממנו ית'. (ג) אומרו לאמר כהיי אינו לאמר לזולת. (ד) למה יצא הקצף כ"כ לחייבם מיתה שאם על תאות עריות מחשבה בלבד היתה ואין הקב"ה מצרפה למעשה. ואם על שאלת הבשר אין נראהכ"כ קשה שלא יספיק עונש אחר. שיסר ייסרם ולמות לא יתנם. (ה) למה חזר ואמר ותבכו לפניו לאמר למה וכו'. (ו) במאמר משה שש מאות אלף וכו' האם סיכל חלילה כי יד ה' לא תקצר וכן כל מה שהאריך לשון הצאן ובקר וכו'. אך הנה זה דרכו ית' ברוב רסדיו להניח פתח תשובה טרם מכה וז"א התקדשו למחר אולי בטרם בקר ישובו אליו ית' ואל אל יקראו יחד ויצילו ממות נפשם ואמר הנה למען תראו ההשגחה הנה ואכלתם בשר והן אמת כי בכיתם באזני ה' כלו' כי מה שבכיתם שהוא על העריות כאומרו בוכה למשפחותיו הלא לא אעניש על זה כי אין זה רק באזני ה' ולא באזני העם כי לא דברתם זה בפירוש ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. רק במה שהיה לאמר בפירוש שהוא מי יאכילנו בשר שעל זה שהיה בו דבור על כן ונתן וכו' לא יום אחד וכו' וז"א לאמר שהוא בשביל האמירה. והיה הענין ב' דברים. א' שהייתם מהרהרים ביכלתו ית' כמאמר המשורר אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר וז"א מי יאכילנו כלומר היש מי יאכילנו בשר. ועוד שנית שאמרתם כי טוב לנו במצרים וכו' שהוא אומרם זכרנו את הדגה וכו' וזה עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא שתקוצו בזו המתו יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם והיה לכם לזרא. ושמא תאמרו האם על אמור מי יאכילנו או אומרם כי טוב לנו במצרים אין זו מאיסה כי היות היישוב טוב ממדבר אין רע כי לא אמרנו על א"י. ואפילו היה על הארץ אין זה גדר מאיסה. לז"א ותבכו לפניו לאמר למה וכו' לומר לפניו ית' שהכל גלוי לפניו כי יראה ללבב שמה שאמרתם זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים כונת האמירה היא לאמר למה זה יצאנו ממצרים שתוהים על היציאה אשר הוציאם ה' ממצרים וז"א פה למה זה וכו' ולא אמר כי טוב לנו במצרים כאמור למעלה. 

'''או''' אפשר כיון באומרם כי בכיתם וכו' לומר כי הנה דרך המתאוה דבר ומבקש מאדוניו או אביו. כי ישאל תחלה ואם לא יותן לו אז יבכה בראותו כי תוחלתו נכזבה אך הבוכה טרם ישאל הוא כי מתחלה גמר בלבו כי אזלת יד מבוקשו כי אין לאל יד אדוניו לתתו לו על כן טרם יענה הוא בוכה. וזהו כי בכיתם לאמר וכו' כי מתחלה בכיתם ואח"כ לאמר וכו' הפך דרכו של עולם כי זה הוראת קוטן אמנה חלילה. ואין להשיב כי מגודל התאוה לא עצרתם כח ולא יכולתם להתאפק מלבכות טרם האמירה אך עודכם מאמינים יוכל אל לערך שלחן במדבר. שאם כן לא היה לכם להחליט ולומר כי טוב לנו במצרים וזהו כי טוב לנו וכו' והשאר כדלעיל. או יכוין באומרו לאמר כלומר אלו שאלתם בשר ותאמרו תנה לנו בשר ולא הוספתם דברים רעים אין רע אך כי בכיתם וכו' לאמר עם שאלת הבשר מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרים: 

'''או ''' יאמר בשום לב אל אמירת המשורר באומרו אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר היתכן כי דור דעה לא האמינו ביכולת ה'. ועל פי דרכנו נבאר אומרו כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר כי איך שינה משה מאמרם כי לא אמרו רק מי יאכילנו בשר. אך הנה באומרם מי יאכילנו סובל שני פירושים. או מי יתן לנו רועה שיאכילנו בשר כי זה משה האיש לא יוכל. או כלפי מעלה היוכל אל וכו'. והנה משה טרח לקיים הפירוש הראשון ואמר חבל לעבדך שלא שמת כל צרכם עלי כי מה שיבכו לא עליך ה' שהוא הפירוש השני כי אם עלי הוא לאמר תנה לנו בשר כי עלי אמרו מי יאכילני. אך הוא ית' גילה האמת שהיא הפירוש השני כמאמר המשורר אמרו היוכל אל נערך שלחן במדבר. וז"א ואל העם תאמר וכו' כי בכיתם באזני ה' לאמר מי יאכילנו לא בכיתם באזני משה כמדברים אליו אם יוכל תת בשר כי אם באזני ה' לאמר לו מי יאכילנו כמסתפקים ביכלתו חלילה. והענין כי אומרו בלבם הנה כי רם ה' ושפל יראה הוא העולם בערכו להשגיח ולהשפיע בו בדברי חומריים מאתו ובידו אך הכל לפי הענין ולפי המקום. והוא אשר ידענו מחכמי האמת מה בין א"י ליתר מקומות כי א"י מסתופף בצלו ית' כי היא נוכח ארץ העליונה ואין נגדה למעלה חצונים מצד הטומאה כאשר בחוץ לארץ. נוסף על המדבר השמה כי שם חלקת תוקף החיצונים מכל יתר חוץ לארץ. ונבא אל הענין. אמרו בלבם הנה בארץ ישראל שהמקום קדוש גם דברים עכורי הגשמות כבשר ודומה לו ישפיע על ידו ית' כי לא יעצרנו הגשם אשר לה כי קדושה היא כמדובר. אך במדבר שהמקום עכור מאד ומיוחד לתוקף. החיצונים גם שמן ובאר כי רוחניים הם כנודע הלחם לחם אבירים והמים מבארה של מרים שלהיותם רוחניים היו הולכים עמהם בכל מסעיהם. אך בשר גשמי במדבר אשר שם עכירות החיצונים לא יהיה לו ית' בעצמו מביא לתתו שם על ידו אם לא על יד השרים החיצונים כי שם ביתם. וזה אומרם היוכל אל כלומר הקדוש לערך שולחן במדבר שהוא בשר גשמי במדבר המוכן לחלאת עכירות החיצונים וזה המשך מאמר זכרנו את הדגה וכו' שהם דברים גשמיים בעצם כי אותם נאכל במצרים כי שם מקום טומאה ונאכלם מיד השר מה שאין כן במדבר מאתו ית' רק דברים רוחניים. ועל כן קצף היא ית' קצף באומרו הלא ידעו כל יוצאי מצרים כי לא יעצרנו הגשם להפליא לעשות הכי חפצו. וזהו אומרו ית' כי בכיתם באזני ה' וכו' ולא באזני משה לאמר לו מי יאכילנו כמדובר והראיה כי עלי כוונתם ולא על משה כי הלא סוף דבריכם היה כי טוב לנו במצרים הנה כי עלי שהוצאתי אתכם ממצרים כונתכם. והיא כי עין בעין ראו ומה גם על הים כי הוא ית' המוציא אותם ועל כן לא יום אחד וכו' עד חדש ימים. מה שאין כח לשר משרי מעלה להתמדת רבוי הזה ועל כן ראויה להם המיתה יאמר שיהיה לכם לזרא. וראוי לשים לב כי אם אומרו לזרא הוא לשון זכר האל"ף מיותרת ואם היא לשון נקבה היה ראוי תהיה ה"א ולא אל"ף. אך כיון הלא אמרתם היוכל אל הנה תראו שיוכל הוא ולא זר כאשר חשבתם כי על יד שר כי זר הוא היה ראוי לבא הבשר כפי המקום. והנה ע"פ ההשגחה תראו כי כח אל אמת הוא ויהפך לכם לזר להמיתכם וזה ראיה באומרו לזרא שבו אותיות אל זר לומר כי נהפך להם אל אמת לזר שלא ירחם עליהם. וגם היות חדש ימים מיום מחר שיתחילו לאכול עם היות הזה של התראה עולה כמספר אל וזהו עד חדש ימים. והיה לכם לזרא כי תראו יתהפך לכם האל לזר כמדובר: