עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/ד" (פסקה)

==ה==

[ה] '''ביד ימינו וכו'.'''  כן תירץ הב"ח על קושיא שהקשה דברי הזוהר אהדדי דלענין נטילת הכלי יטול בימין תחילה ושפיכות המים יהא מהשמאל להימין. אבל במגדל דוד הקשה על תירוץ זה והסכים לתירוץ ראשון של בית יוסף דלענין נטילת ידים לאכילה ישפוך מיד ימין על שמאל כיון שכבר הם טהורים ואינו נוטל אלא משום תוספת קדושה וסיים שכן ראה מגדולי רבותינו שהיו נוהגין כן. וכן היה הוא נוהג, עד כאן. וצריך עיון דבשולחן ערוך של מהר"י לוריא כתב בנטילת ידים לאכילה דצריך ב' פעמים לערות על יד ימין ואחר כך ב' פעמים על שמאל ואחר כך ישפשף ב' ידיו יחד, עד כאן, וידוע שנמשך אחר הזוהר. ויותר תמיהני דבזוהר חדש דף מ' במגילת רות כתב להדיא בנטילת ידים לאכילה ישפוך תחילה משמאל לימין. וצריך עיון ועיין בתשובת באר עשק סימן ק"ד. וכתב רמ"א דף שכ"ה דאם אחר מערה על ידיו יערה מימין לימין, עד כאן, וטעם דימין שהוא רחמים. עוד כתב דמיד כשעולה עמוד השחר נסתלק הרוח רעה ולא עד אור הבוקר ממש או עד הנץ החמה, עד כאן. וזכר לדבר נראה לי מש"ס זבחים דף י"ט קידש ידיו ורגליו מכיור בלילה צריך לקדש ביום שהלינה פוסלת בקידוש ופירש רש"י ועמוד השחר הוא העושה לינה. ולפי זה אפשר נמי דאם נטל מקרות הגבר אין צריך לרחוץ עוד כדאמרינן שם דף כ' דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסיל הלינה עיין שם אלא דיש לחלק. כתב מהר"י לוריא צריך לפשוט הכפות של ידים בעת הברכה ורמז לקבלת טהרה, ויטלם עד הפרק, עד כאן. וכן כתב הרמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה. עוד כתב דהיה נוהג בשחרית ליטול הימנית בידו השמאלית ואחר כך ידו השמאלית בידו הימנית וכך היה עושה ג' פעמים. ולא היה נוטל ג' פעמים רצופים הימנית וג' פעמים רצופים השמאלית, עד כאן. אבל בכנסת הגדולה כתב בשם סדר היום זה לשונו וישפוך מן השמאל לימין ג' פעמים ואחר כך יתן הכלי ליד הימין וישפוך על השמאל ג' פעמים עד כאן לשונו, מבואר דנוטלין ג' פעמים רצופים וזה מסתבר יותר דאילו כשנוטל בסירוגין ישנו כמה חששות אחד כשיאחוז הכלי במקום המלוחלח ממים שאחז כבר בידו הלחה ועוד דכשנוטל הכלי לשפוך עליו שניה אז יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק וירדו כי אז צריך להוריד ידו כדי לשפוך על חברתה. כתב בסדר היום צריך שיהיו כל העשרה אצבעות למעלה, ולא כמי שאומר שראוי להשפילם למטה ולערות עליהם מלמעלה מצד הזרוע. כתב כנסת הגדולה בשם סדר היום שיברך על נטילת ידים קודם הניגוב, ואם כשנטל ידיו ראה בעצמו שצריך לנקביו לא יברך על נטילת ידים אלא אחר שיצא מבית הכסא שלא להרבות בברכות עד כאן. ולכאורה קשה הא בלאו הכי אין לברך כדלקמן סימן צ"ב בתפילה. ואפשר לחלק בין תפילה לברכה ודלא כסברת מגן אברהם. ונראה דסדר היום כתב זה למאן דאמר דמברכין בכל פעם שעשה צרכיו על נטילת ידים. אבל לדידן דקיימא לן בסימן ז' דאין מברכין אלא אשר יצר אם כן יש לקיים דין זה באשר יצר. אבל ברכת נטילת ידים יש לברך תיכף כי אין צריך לברך אחר כך: