עריכת הדף "
אור שמח/תרומות/י
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כו == '''הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד שהחומש שחייב בו משום תרומה יוצא בו ידי גזילו כו' אינו חייב אלא בחומש של קודש לבד.''' ''' הנה ''' צריך ביאור איך איכא בגזל חומש ונ"ל כגון שתבעו בב"ד ונשבע ואח"כ הודה חייב בתשלומי חומש ואשם וע"ז אמר רבינו דאין צריך לשלם רק חומש של תרומה לא חומש של גזילה, אמנם לפ"ז צריך לפרש דברי הירושלמי מחל ואכל אח"כ, פירוש שמצד ממון כהן אין כאן רק שאכל תרומה שאסורה לזרים מי מחייב לשלם בחומש לשבט דזה ידעינן מתוספתא דבע"ח שגבה תרומה בחובו כו' ואכל משלם קרן וחומש מחולין מתוקנים לחבר והחבר נותן להם דמיהן, אך אם משלם חומש ע"ז אמר דפליגי בזה ר' יוחנן ורשב"ל דח"א משלם לשבט וח"א משלם לעצמו והמה פליגי בגזל מאבי אמו כהן ואח"כ אכל ומת אבי אמו דבזה אם משלם לשבט אין הכהנים מחזירין לו כלל דמים אף דמי הקרן משום דכי אכיל לאו דידיה אכל ודאחריני אכל ונתחייב בתשלומין ודוגמא דא הכא משלם חומש לשבט אבל הקרן ודאי יחזירו לו דמים, ומתיב רשב"ל לר"י והא תנינן הגונב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשים וקרן וישלם שלשה, ונראה פירושו דכיון דתנא לטפויי חומשין אתי ניתני בגוונא דמשלם שלשה חומשין והוא בגזל מחבירו תרומת הקדש שחייב באחריותן וכפר ונשבע דחייב לר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן ממונו הוי, וא"כ חייב שלש חומשין חומש לחבירו מטעם גזל וחומש משום אכילת תרומה וחומש משום הקדש דמעל ואיכא שלשה חומשין. וע"כ דבאכל מאבי אמו ומת אח"כ והוא יורשו דמשלם לעצמו, ולכן לא מצי למיתני, והוא על פי ששנינו בירושלמי שבועות פרק כל הנשבעין ה"א ר' הונא אמר אם בשנשבע הביא עדים היתה עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה, והוא כמו דאמר בתלמודין ב"ק {{ממ|דף ק"ו}} ולקח בעליו כיון שלקח השבועה תו לא ישלם, וא"כ כיון דלרב הונא דלא מיפרך בירושלמי כיון שנשבע על כפירתו תו אח"כ אם באו עדים שעומדת היתה באיבוסה פטור מלשלם רק כי הודה אח"כ מתחייב בתשלומי קרן וחומש משום כפרה וכמו דאמרו שם בתלמודין הודה לא קא אמינא, א"כ כי גזל ונשבע ואח"כ אכל התרומת הקדש תו הוי כגזל מאבי אמו כהן ומת אבי אמו והוא היורש שכאן ג"כ אם אכל לאח"כ הרי שלו אכל ואם קודם ג"כ נפטר מלשלם ותו חומש של תרומה ישלם לעצמו וא"כ ליכא חיוב תשלום חומש דתרומה לשבט ותו לא יהי' רק שני חומשין לכן תני בגונב תרומת הקדש דאיכא חומש לשבט וחומש לגזבר דקדשים שחייב באחריותן וע"י שבועה לא ירויח מידי דסוף סוף לא יהי' רק שני חומשין חומש דגזל וחומש דהקדש דחומש דתרומה כבר זכה שהקרן נעשה שלו רק כי הודה מתחיל חיוב חדש משום כפרת השבועה, אבל לר' יוחנן קשיא דבכה"ג יתחייב שלש חומשין, ומשני שבמה שמשלם חומש לשבט תו נפטר מחומש דגזילה, וזה נכון. אבל דחוק לומר דיוקי כר' שמעון דקדשים שחייב באחריותן ממון הוי וחייב קרן וחומש, ועוד דבירושלמי בשבועות אמר על הא דרמי על רב הונא ממשנה שם ומשני דרב הונא לא אמר רק בנשבע ואח"כ אכלו, וטעמא משום דמעיקרא קודם הכפירה היה שומר וברשות בעלים קאי הפקדון והיה מצי להקדישו ולמוכרו ואין על השומר חיוב כלום ולכן כי כפר ונשבע ע"י זה נעשה גנב וגזלן ובזה בא חיובו להשבה ונתחייב באונסין ע"ז אמרינן כיון דנשבע לשקר פטור מלשלם, ודוגמא להך דאמר בפרק בן סו"מ בדמים קנינהו ה"נ מתחייב לשמים מחמת שנשבע לשקר לא בא עליו חיוב אחר, אבל באכלו ואח"כ נשבע דבעת אכילה נתחייב בתשלומין והוי גזלן תו השבועה לשקר אינו פוטרו מחיובו הקודם, וזה דלא כבבלי דאמר, דרב הונא במלוה ג"כ אמר שנפטר מן החיוב שהיה עליו ואדרבא איפכא אמר מסתברא מילתא דר"ה במלוה אבל לא בפקדון יעו"ש, א"כ הא מצי למיתני בגזל אחד תרומת הקדש שחייב באחריותן ונשבע ואכל דבזה לא קנה ליה כיון שחיובו היה משעת הגזילה וכבר נתחייב מקודם הוי כמו דאכל השומר ואח"כ נשבע שכבר נתחייב קודם השבועה, ולומר דירושלמי קאי כאן לפי מה שהבין בדרב הונא הבבלי דבכל גווני פוטר ושלו אכיל דחיק טובא: ''' לכן ''' נראה בפשיטות, דבאמת ליכא לאשכוחי חיוב שלש חומשין דאם היה הקדש כשתבעו הבעלים וכפר בו בב"ד תו אין חיוב תשלום חומש בזה דאני קורא בעמיתו וכיחש ולא להקדש ומשנה דילן מיירי באופן דהוא להקדש כמו דתני דאין כופל בהקדש משום דלרעהו ולא להקדש וזה או דמיירי באינו חייב באחריותו או דסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ודלא כר"ש, ואם מיירי בגזל מהבעלים וכפר ונשבע ואח"כ הקדיש הבעלים הלא הבעלים לא מצי להקדיש שאינו ברשותו וכדאמרו בפרק מרובה ובירושלמי בכורים פ"א ה"ב ר' אימי בשם ר' יוחנן אפילו הבעלים שתרם אין תרומתו תרומה ומכש"כ כאן דאם נשבע הרי כתב רבינו פ"ז מהלכות גזילה שחייב לרדוף אחר הבעלים מפני שכבר נשבע וכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינן באין עוד לתובעו, ובנתייאש כו"ע אף צנועין סברי דהבעלים לא מצי להקדיש, רק איכא לאשכוחי בכה"ג כגון שגזל את אבי אמו כהן וכפר ונשבע ואח"כ מת אבי אמו והוא היורש ואח"כ הקדיש הוא את התרומה או שגזל את אחר וכפר ונשבע ונתן לו אח"כ במתנה דלהגזלן עצמו מצי ליתן או כיון שכפר ונשבע הרי נתייאשו הבעלים כמוש"כ רבינו, ואם הקדיש אח"כ גזלן להתרומה הלא נקנה לההקדש ביאוש ושינוי השם, וביארו רבים דקנייתו והקדישו באין כאחד ונקנה להגזלן ומהגזלן נקדש, דאל"ה ע"ז גופא אני דן מי שינה השם כיון דלאו דגנב הוא, ולפ"ז יהא בע"ח דגזלן גובה מן ההקדש אם הי' אפותיקי דהקדש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד כיון דמעיקרא נקנה להגזלן שיהי' בידו חל שינוי השם ומידו קני הקדש, א"כ בכולהו גווני אמר בירושלמי פ"ק דמעשרות א"ר אבין אף מידי בעלים לא יצא מאחר שאמרו לו פדה ראשון, ובירושלמי פרק מרובה ה"ד בעי אם פודה מגזבר הקדש אם הוי כמקח לקבוע ואמר ר"ל דמדלא חייב על הקדש תשלומי ד' וה' משום מכירה כמה דאת אמר המקדיש אינו כמוכר ודכוותיה הפודה אינו כלוקח יעו"ש, א"כ מיחשב לענין תרומה לגבי השבט כאילו הוא שלו כיון דהוא המקדיש ומידי בעלים לא יצא ועדיין הוא ברשותו, ונמצא דמלבד דאכיל הקדש אכיל תרומת עצמו לענין דין תרומה והוי כאכל תרומה של עצמו וליכא רק שני חומשין לר"ל חומש דנשבע לשקר וחומש דהקדש אבל חומש דתרומה לא יהיב ודוק, ולכן לר' יוחנן דאוכל של עצמו משלם חומש לכהנים א"כ יקשה ליתני בכה"ג דאיכא שלשה חומשין, וע"ז משני שפיר דחומש דתרומה יפטור חומש דשבועה [וכמו דמצאנו דכופל פוטר מחומש דשבועה דממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש] זה ביאורו לשיטת רבינו שסתם הרבה ואחריו מרן בכס"מ ודוק: ''' אולם ''' שיטת הראב"ד דצ"ל וישלם שתי קרנים, פירוש דמצד ההקדש משלם קרן להקדש, והפירוש לדעתי דגונב הקדש הלא נתחלל ההקדש ומעל ומשלם קרן וחומש להקדש דבמזיד ליכא דין מעילה וא"כ בשעת הגניבה נתחייב בחומש להקדש וקרן ונפיק לחולין ונעשה שלו ותו כי אכיל שלו אכיל ויתחייב לשלם קרן לשבט מן החולין, וזה צ"ע לדעתי דהא כי אכיל שלו תוספתא הוא דמשלם קרן מן החולין לכהן והכהן יהיב דמיו לו הך תוספתא דאשה שגבתה בחובה, ואולי לא הוי סבר ר"ל להך תוספתא וצ"ע, גם התירוץ דונתן לכהן את הקודש לא מחוור לפי מה שפרשתי, ואם נאמר דמיירי באופן דלא מעל ולא יצא לחולין בשעת הגזילה כגון שהיה אז מזיד וכיו"ב ג"כ יקשה דישלם עוד קרן וע"כ משום דקרנא לא שייך לכהנים רק להקדש דכבר שילם להקדש קרן שלהם והוי כמו שאכל של עצמו, אך יקשה דלדידיה מאי ניחא דאמאי תני חומש הא משלם לעצמו ואי משום דצריך להפריש מן החולין ונעשו ע"י זה תרומה וכמו דמפרש ירושלמי לקמן דבהא דלא בעי למיתביה לכהן כו"ע מודו דההפרשה מקדשתן א"כ גם הקרן צריך להפריש ונותנו שתי קרנים ושני חומשים ולדידיה גופא מאי ניחא וצ"ע כעת. ובאמת מתוספתא משמע דנותן קרן וחומש מן החולין ונעשין הן תרומה ונותן הקרן להקדש שמחזיר כמו שגזל מן הקדש והחומש מן החולין נותן אל השבט ואח"כ משלם חומש מדמי תרומה לגזבר ונמצא דהוי ממש כמו שאמר ריו"ח משלם לשבט: ''' ודע ''' דבכזית ואין בו שוה פרוטה משלם קרן וחומש לתרומה מן החולין ולהקדש רק הקרן ובקרן אחד שמפריש מן החולין אותו מחזירו לגזבר וכהתוספתא, ולקמן פליגי דח"א אינו משלם שני חומשין רק באין בו שוה פרוטה לכהן, וביש בו שוה פרוטה שלהקדש אף אם יש בו כזית ולכן סגי אם מפריש קרן וחומש מן החולין ונותן אח"כ להקדש אותו קרן ואותו חומש ודלא כהתוספתא, וא"כ א"ש שיטת הראב"ד דשפיר אמר דלדידי דמשלם לעצמו א"ש דלא משלם רק קרן וחומש חדא וזה מן החולין ואח"כ נותנן לגזבר, והא דתני שני חומשין היינו לצדדין אם אין בו שוה פרוטה משלם עבור כזית חומש לכהן, והקרן דבהקדש חייב ע"ז כמו ששנינו בפרק הזהב {{ממ|דף נ"ה}} לרבות פחות מפרוטה להישבון יעו"ש מפריש קרן מן החולין ומחזירו לגזבר, אבל לדידך דמשלם לשבט הלא צריך לשלם עוד קרן וחומש לכהנים אע"ג דשילם להקדש לא גרע משל עצמו ומשני שפיר וא"ש גם לשיטת הראב"ד מה שהנחתי בצ"ע. וזה ברור דרבי ינאי דאמר לצדדין היא מתניתין סבר דאין משלם רק חומש אחד וסברי ר' יוחנן ור' זעירא דלמקום שהקרן מהלך שם חומש מהלך, וכהנא פליג וסבר כהתוספתא ורבינו פסק כר"י דלא כהתוספתא רק דלמקום שהקרן מהלך שם משלם החומש ומשלם להקדש שני חומשין. ודא אפשר שאם בשעת הגזילה היה שוה חמשה זוזים ובשעת אכילת התרומה היה שוה ד' זוז דסגי דהחומש שמשלם בזה נסתלק ממנו גם חיוב הקרן שהלא יכול לשלם החומש לכל מי שירצה כמבואר במשנה, ובשלמו החומש לבעלים נפטר מן הגזל וכמו שנפטר בתשלומי החומש דתרומה גם מן חומש דמחוייב על שבועתו דהוא לבעלים ואולי גם זה נכלל בדברי רבינו הסתומים ודוק: ''' ודע ''' דלא שייך כאן הך פלפול דהגוזל בנשבע לו אם מצי מחיל לנפשיה, דשאני תמן דבר מחילה הוא מאחריני כדתנן מחל לו על הקרן כו' ועיי"ש בסוגיא {{ממ|דף ק"ט}}, ואף למה דאמר בירושלמי בהלכה זו אם רצה הכהן למחול אינו מוחל בשלא הפריש הפריש ואח"כ {{ממ|אכל}} תפלוגתא דרבי וראב"ש כו' דברור להמעיין דצ"ל הפריש ואח"כ [מחל] דאם מוחל אחר ההפרשה תליא בפלוגתא דרבי וראב"ש דאם ההפרשה מקדשתו הרי שוב יכול למחול דממונא בעי למיתב לבעלים ומצי למחול, אבל למ"ד דרק נתינה מקדשתו א"כ לא שייך דיהי' מצי למחול כיון דצריך להפריש מן החולין ויתקדשו בקדושת תרומה, הרי חזינן דיש בזה ענין לבד הגזל דעל הגזל ממון בעלמא בעי לשלומי ועדיין לא נתקדשו בתרומה, יעוין תוספות פרק אלו נערות {{ממ|דף ל'}} ד"ה זר שאכל תרומה שחקרו אם הכפרה תלויה בהפרשה ואם מצי למחול יעו"ש ולפי דברינו הוא מפורש בירושלמי ודוק וא"כ בגזל תרומה מאבי אמו כהן ונעשה יורש אח"כ כשמפריש יהי' של עצמו, ז"א דהתשלומין לכהן כתיב וכ"ז דלא משלם לכהן לא סגי ליה, ואטו מי נעשה כהן כמו דשם בהגוזל נעשה הוא בעצמו הבעלים שבמכוון צריך להחזיר לו אבל כאן הלא מעיקר תשלומין הקפידה תורה ונתן לכהן ואדרבא בבת ישראל שאכלה תרומה וניסת אח"כ לכהן אמר כן במשנה דמשלמת קרן וחומש לעצמה יעו"ש וז"ב: ''' ומה ''' דפירשו בתוספות שם דלכן לא שייך בתשלומי שוגג קם ליה בדרבא מיניה משום דתשלומי תרומה כפרה הן, מתבאר כן מהך דאמר ירושלמי כאן אף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש יתרו בו וילקה ויביא חומש יעו"ש והא אין אדם לוקה ומשלם וע"כ ליכא למימר דא"כ שגגת מלקות ג"כ ליפטרי וע"כ דגלי קרא דכאן משלם דהא לר"י קאי ור' יוחנן סבר חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין, וא"כ הא דמצאנו דחייבה בתשלומין א"ש היכי דהוי שוגג אבל באתרו בו איך א"ש, ודחוק לומר דאליבא דר"מ דלוקה ומשלם פריך דהוי ליה למיפרך מזיד בתרומה ולא אתרו ביה כיון דאין זה נוגע אל השאלה, וע"כ דחיוב דכפרה לא שייך קלבד"מ וכמו דמשני בדומה על קרבן ריש פרק ז' יצא דבר שהוא מסור לשמים ודוק: ''' ובהא ''' דמשני הירושלמי על ר"ל דמפריש קרן וחומש ומשלם לעצמו למאן דאמר דההפרשה אינה מקדשת דכל מקום דלא בעי למיתביה לכהן ההפרשה מקדשתו יעו"ש, א"ש הך דמקשו תוס' ביבמות על בני התערובות מכהן ועבד דמעכבין חרמי כהנים לעצמן הא המה קודש כ"ז דלא באו ליד כהן כדאמר בכורות {{ממ|דף ל"ב}}, ולפ"ז א"ש כיון דלא בעי למיתביה לכהן תו הוי כמאן דבאו ליד כהן והוסר קדושתם וממון הדיוט הוי, דדוקא אם צריכין החרמים לבוא ליד כהן בזה כ"ז דלא באו לידו הוי הקדש, אך באם רק מחמת ספק לא בעי למיתביה לכהן אם שייך בזה סברת ירושלמי דהראיה מפטר חמור לר"א איתא גם אם מספק א"צ ליתן לכהן בזה האריכו האחרונים וזכו בחלקם עיין עליהם, ודוק בכ"ז מה שעלה לנו בענין סתום בס"ד: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף