עריכת הדף "אבן האזל/נזקי ממון/ב" (פסקה)

== ט ==

'''תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו, אם היו בתוכו תבלין וכיוצא בהן שהושיט ראשו כדי לאכלן, על התבלין משלם נזק שלם ועל הכלי משלם חצי נזק כחצי נזק צרורות שכך הוא דרכו, ואם הי' הכלי ריקן הרי זה משונה ומשלם חצי נזק ככל הקנסות.''' 

''' בהשגת הראב"ד: ''' זה טעות הוא דהא צרורות ע"י שינוי הוא ובעיא היא אם יש שינוי לרביע נזק או לא עכ"ל.

''' עיין ''' במ"מ שכתב וז"ל שאעפ"י שמסופק לנו אם יש שינוי לצרורות דוקא בשיש שינוי בגוף המעשה כגון התזת צרורות ע"י ביעוט אבל כשאין שינוי בגוף המעשה כגון תקיעת התרנגול אע"פ שאין דרכו להכניס ראשו לאויר הכלי אין זה שינוי בצרורות אלא תולדה דקרן הוא עכ"ל, ועם כל ביאורו עדיין אינו מיושב כלל דמה הועיל שהוא תולדה דקרן, בקרן גופא ע"י צרורות בודאי תליא בהך אבעיא אי יש שינוי לצרורות לרביע נזק, והיינו שהצרורות משלמים חצי דינם או להיפך שהקרן אינו משלם אלא חצי ממה שמשלם מועד, וא"כ צרורות דקרן אינו משלם אלא רביע נזק, והנראה בביאור דברי הרמב"ם דבאמת גבי תקיעת התרנגול יש בכאן שני דברים, התקיעה בעצמה היא אורחי' ורק מה שהכניס ראשו זה לאו אורחי', והיינו שההיזק בעצמו נעשה על ידי תולדה דרגל רק הדרך להגיע למעשה ההיזק זהו ע"י תולדה דקרן, נמצא דלא נוכל כאן לומר דההיזק נעשה ע"י תולדה דקרן דהא נעשה ע"י רגל ממש, רק לענין חיוב הבעלים נוכל לומר דכיון דאי אפשר לההיזק להיות בלתי ע"י שינוי א"כ לא נוכל לחייב את הבעלים בנזק שלם, דהא נעשה ע"י ששינה התרנגול והכניס ראשו, ונמצא דלגבי שמירת הבעלים הוי קרן ושייך בזה סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולא הי' עומד התרנגול לעשות זה ההיזק.

''' ועתה ''' נוכל לומר דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן יש שינוי לצרורות לרביע נזק, אלא כשהשנוי בגוף מעשה ההיזק ונמצא דגוף ההיזק הוא קרן ובזה אמרינן דכיון דצרורות דרגל הוא חצי נזק צריך להיות צרורות דקרן רביע נזק, אבל היכי דעיקר ההיזק נעשה ע"י רגל, ודין צרורות דרגל הוא חצי נזק, ורק דהבהמה הגיעה למעשה ההיזק ע"י קרן ובשביל זה א"א לחייב להבעלים בנזק שלם, בזה אין אנו עושין מחצי נזק רביע נזק, דהיינו חצי תשלום משום דבעיקר נעשה ההיזק ע"י רגל, וחייב חצי נזק ואי משום שמירת הבעלים הלא אין אנו מחייבים יותר מחצי נזק, ולכן בין מצד שמירת הבעלים הוי חצי נזק בין מצד עיקר ההיזק הוי חצי נזק ואין אנו מצרפים שני הדינים לעשות רביע נזק, והנה אחר שאמרתי זה מכבר יצא לאור ס' אור שמח ומצאתי שכונתי ב"ה לדעתו הרחבה, אכן הגאון אור שמח הוסיף לתלות זה במחלוקת הרא"ש ורש"י לענין כלבא דאכל אימרי דהרא"ש כתב דלא נקרא משונה אלא פחת שפחתה מיתה, אבל מה שאכל אח"כ הנבלה זהו דרכו ולשי' רש"י דפי' גבי סתם דלתות חתורות דלא נימא דהוי משונה מוכיח הרא"ש מזה דרש"י אינו סובר כשיטתו, אלא דכיון דתחלת המעשה הי' בשינוי אף דלסוף הוי אורחי' חשיב משונה, ולכן כ' האור שמח דלשיטת הרא"ש בכה"ג לא חשיב משונה כלל, ורק דהרמב"ם סובר כרש"י, אכן לדעתי יש חילוק גדול בין הא דכלבא דאכל אימרי או סתם דלתות חתורות להא דתרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית דהתם אחר שעשה השנוי דהיינו אחר שהמית האימרא או אחר שחתר הוא עושה כדרכו, אבל הכא בשעת התקיעה בשעת מעשה הוא השינוי, ולולי השינוי לא היה מחזיק ראשו בהכלי זכוכית וגם הרא"ש יודה דיש כאן שינוי בדין חיוב ההיזק מצד שמירת הבעלים אלא דמצד מעשה ההיזק אין כאן שינוי וכנ"ל. שבתי וראיתי דדברי האור שמח נכונים דסובר דאם היינו אומרים דזה בעצמו הוא שינוי מה שמחזיק ראשו בכלי בזמן שתוקע והיינו דלא רק הכנסת ראשו הוא שינוי אלא כל רגע שמחזיק ראשו, א"כ הוי כמו שעצם מעשה ההיזק הוא בשינוי, ולא נוכל לחלק מדין יש שינוי לצרורות, וע"כ אם באנו לחלק משם היינו צריכים לומר דבהחזקת הראש באותה רגע שהוצרך לתקוע אין כאן שינוי, דמכיון שהכניס ראשו בשינוי והוצרך לתקוע אין רגילות באותה רגע להוציא ראשו, ואז נוכל לחלק מדין שינוי לצרורות משום דכאן עיקר ההיזק אינו בשינוי ורק סיבת ההיזק הי' בשינוי, ולכן שפיר כתב דלהרא"ש לא נוכל לומר כן דלפי"ז לא הוי שינוי כלל, ולהרא"ש מוכרח לומר דעיקר החזקת הראש הוא בשינוי ולפי"ז אין מקום לחלק וכנ"ל:

<small> -השמטות ומלואים-</small>

''' במש"כ ''' לעיל במש"כ הרמב"ם תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו וכו' ואם היה הכלי ריקן הרי זה משונה ומשלם חצי נזק ככל הקנסות, והשיג ע"ז הראב"ד דהא בגמ' בעי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק, וכתבתי דלא אמרו יש שינוי לצרורות לרביע נזק אלא כשמעשה ההיזק היה ע"י שינוי, אבל כאן דמעשה ההיזק נעשה ע"י רגל ורק דהדרך שעל ידה הגיע לההיזק היה ע"י תולדה דקרן, א"כ איברא דנזק שלם לא מחייבינן ליה ומשום דכיון דאינו יכול לבוא לההיזק אלא ע"י שינוי הוי לגבי שמירת בעלים בחזקת שימור, אבל לעשות צירוף מזה לדין שינוי בצרורות ולחייבו רק ברביע נזק זה אין מצרפין, ואי משום דלגבי שמירת בעלים הוי משונה הא אין אנו מחייבין אותו יותר מח"נ, והבאתי מדברי האור שמח שכ' ג"כ כדברינו והוסיף לתלות זה במחלוקת הרא"ש ורש"י לענין כלבא דאכל אימרי דכתב הרא"ש דלא הוי משונה אלא הפחת שפחתו מיתה, אבל מה שאכל אח"כ הנבלה זהו דרכו, ולשיטת רש"י דפי' גבי סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דלא נימא דהוי משונה מוכיח הרא"ש דרש"י סובר דהיכי שתחלת המעשה היה ע"י שינוי אף דלבסוף הוי אורחיה חשוב משונה וא"כ לשיטת הרא"ש בכה"ג הוי אורחיה, וכתבתי בזה לחלק דבכלבא דאכל אימרי א"כ אחר שהמית אותו היינו ממש כדרכו, אבל הכא בשעת מעשה הוא השינוי ולולא זאת לא היה מחזיק ראשו בהכלי זכוכית וגם הרא"ש יודה כאן דהוי שינוי ע"ש בדברינו.

''' ולכאורה ''' דברי תמוהים דהא גם לדברי האור שמח מפורש בגמ' דבדליכא ביזרני הוי משונה וקשה לדברי הרא"ש דסובר דהיכי דלבסוף הוי אורחיה דיניה כאורחיה, וע"כ דלהרא"ש נאמר דעיקר החזקת ראשו הוי משונה ולא רק ההכנסה לתוך הכלי, וא"כ מה דתולה זה במחלוקת רש"י והרא"ש היינו בזה גופא אם נפרש דהכנסת ראשו הוי משונה אבל בשעת תקיעה כבר ליכא שנוי רק שבא ע"י שנוי וזה אפשר לפרש לרש"י אבל להרא"ש א"א לפרש כן, וע"כ דגם החזקת ראשו בשעת התקיעה הוי משונה והאור שמח סובר דהסברא שלא יהיה נקרא צרורות דקרן הוא דוקא כשבשעת ההיזק ליכא שינוי וזה א"א לומר להרא"ש, אלא דמ"מ יש לומר כמו שכתבתי דכיון דבעיקר ההיזק ליכא שינוי והיינו דמעשה התקיעה אף דהחזקת ראשו הוי שינוי לא נקרא צרורות דקרן רק שמעשה ההיזק בא ע"י סבת שינוי והיינו החזקת ראשו וכתבתי מזה שם בהשמטות ע"ש.

''' והנה ''' בעיקר דברי הרא"ש העירני הרש"ק שי' במש"כ אבל דמי הנבלה משלם בחה"נ, ואם ברה"ר משלם מה שנהנה, דלמה הזכיר מה שנהנה דלכאורה זה אינו תלוי במה שכתב דהוי אורחיה, ואמרתי בזה עפ"י דברי התוס' ב"ק דף ק"א שכתבו דהנאה דהכא אינה באה ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו, ומוכח דרק משום מעשה בהמתו חייב מה שנהנית, וי"ל דבשנוי אינו חייב, ויש להוסיף דעיקר טעם דברי התוס' דמה שבהמתו אוכלת ברה"ר ודרכה בכך ניחא לבעלים והוי כמו שזכו מתחלה בשעת אכילת הבהמה ולכן זה דוקא במה דאורחא בכך ולא בשנוי.