עריכת הדף "
אבן האזל/מאכלות אסורות/טו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לג == '''אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבלה או בהמה טמאה בתנור אחד ואע"פ שאין נוגעין זה בזה, ואם צלאן ה"ז מותר, ואפילו היתה האסורה שמנה הרבה והמותרת רזה שהריח אינו אוסר ואינו אוסר אלא טעמו של איסור.''' ''' הכ"מ ''' הביא פלוגתא דרב ולוי ופסק הרמב"ם כלוי דשרי, וכ"כ הרי"ף דהלכה כלוי דרבא דאמר בבת תיהא ריחא לאו מילתא, ור"ל דאמר בפת חמה וחבית פתוחה כו"ע לא פליגי דאסור דריחא מילתא ולא קיי"ל כותי', ועוד דהא דתניא אין צולין ב' פסחים כאחד כלוי דוקא, ועוד דרב ע"כ אזיל לשיטתו דסבר מין במינו לא בטל, והא דפת שאפאה עם הצלי דאסור לאכלה בכותח היינו משום דלוי לא שרי לכתחילה, ואי שרית הוי כמו לכתחילה, ועוד דהוי כישל"מ, והקשה הר"ן א) דהא כתב הרי"ף בעצמו דרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית יין שייך לדין זה, והתם במין בשא"מ. ב) ומש"כ דלוי לא שרי לכתחלה קשה מהא דרבא דבת תיהא ומברייתא דאין צולין ב' פסחים מוכח דמותר אפי' לכתחילה. ג) ומש"כ בטעמא דפת שאפאה עם הצלי משום דישל"מ קשה דהא בהא דרבא בבת תיהא אנו דנין על הריח בעצמו, וכיון דהריח בעצמו מותר מה שייך לאסור משום ישל"מ. ''' ונראה ''' דפלוגתא דריחא מילתא בהא דבת תיהא כתב הר"ן דלמ"ד מילתא היא אסור משום אכילה ממש, ולכאורה קשה דריח אינו נכנס במקום אכילה וליכא אכילה במעיו אלא אברי הנשימה נהנין מזה, וצריך לומר דאי ריחא מילתא נחשב כמו אכילה א"כ נאמר דמה שנכנס לאברי הנשימה ג"כ מקרי אכילה דהא לא כתיב בקרא דוקא אכילה במעיו וכמו דשתי' בכלל אכילה כן נימא דריח בכלל אכילה, אבל זהו רק אם ריחא מילתא הוא אבל אם ריחא לאו מילתא היא לא מקרי אכילה, והמשהו הנכנס באברי הנשימה לא חשיב מידי ואינו אוסר כלום, אבל דומיא דהכי באכילה דהיינו שחוטה שצלאה עם הנבלה אפי' אי נימא לאו מילתא הוא מ"מ כיון דאוכל הבשר שיש בו ריח הנבלה אינו מותר לכתחילה דלא יהא ריח הנבלה אלא כשאר דברים מן הנבלה שאינם בני אכילה דפטור עליהם ומ"מ אסור, ה"נ ריח הנבלה אסור לאכול אותו, ונמצא דאם נימא מילתא היא הוי כמו אכילה ממש וממילא לא איכפת לן אף דאינו נכנס במעיו, אבל אי לאו מילתא לא הוי כמו אכילה ומ"מ אם אוכלה הוי כמו שאוכל כל מה דלאו בר אכילה מן הנבלה דפטור אבל אסור. ''' ומה ''' שכ' הרי"ף דרב ע"כ אזיל לשיטתו דסבר מין במינו אסור משום דסובר דאפי' למ"ד מילתא היא לא עדיף ממשהו, והקשה הר"ן דהא ברודה פת חמה הוי מין בשא"מ, יש לומר דהיכי דהוי מבשא"מ הוי כמו גדר עביד לטעמא כיון דמרגישין הריח והוי טעם כעיקר, אבל במין במינו אף שבכחושה מרגיש ריח של שמן קצת אבל אינו מורגש כלל בטעם דטעם הבשר אחד הוא ואינו מורגש שזהו בשביל טעם הנבלה. ''' ובמש"כ ''' מיושב מה שהקשה הר"ן במש"כ הרי"ף דפת שאפאה עם הצלי דאסור משום ישל"מ דהא בבת תיהא אנו דנין על הריח בעצמו, ולפמש"כ מיושב דהתם בלא אכילה אבל באכילה אסור. ''' ומה ''' שהקשה מברייתא דפסחים דמוכח דבלא תערובות גופים הוי מותר לצלות ב' פסחים כאחד, נראה דכיון דעכ"פ לא הוי אלא משהו דאפי' למ"ד ריחא מילתא היא, כתב הרי"ף דלא הוי משהו, ולכן כמו שכתב הרשב"א דבכלי שדרכו להשתמש בשפע מותר להשתמש כשנבלע איסור מועט ולא אמרינן בזה אין מבטלין איסור לכתחילה כיון דאין כונתו לבטל, ה"נ בפסח כיון שדחוק לו המקום וצריך לצלות שני פסחים בתנור אחד הוי כמו דרכו להשתמש בשפע, אבל בפת שאפאה עם הצלי כיון דאפשר לאכול בבשר הוי לכתחילה לאכלה בחלב אכן לדברי הרי"ף יהי' חידוש גדול לדינא דאם נתערב חלב במים לא יהיה מותר לבשלו עם בשר דהוי לכתחילה, וזה לבד מה דחידש הרי"ף דהוי ישל"מ דבזה חולק עליו הר"ן בנדרים דנ"ב דבמין בשא"מ ל"א ישל"מ, וזה כבר העיר הגרעק"א בהגהות ליו"ד סי' צ"ט במה דכתב הש"ך דבתו"ח מבואר דמותר לכתחלה, אך לבד זה יש כאן חידוש לומר דזה הוי לכתחילה. ''' אכן ''' יש לומר דטעמו של התו"ח דמתיר לכתחילה לבשל עם חלב הוא משום דכבר נתבטל ואין כאן חלב כלל, אבל בריח כיון דהריח מורגש לכן אף למ"ד לאו מילתא לא אמרינן דיכול לאסור משום דין טעם כעיקר מ"מ כיון דסובר הרי"ף דעכ"פ לכתחילה אסור דלא גרע ממה דלאו בר אכילה דאסור לאכלו ורק דבדיעבד נתבטל דכיון דלאו מילתא הוא לא חשיב לאסור מ"מ ל"ד למבשא"מ דהתם כיון דליכא נו"ט כבר נתבטל לגמרי והוי כמי שאינו אבל הכא הריח לפנינו אלא דכיון דלאו מילתא הוא לא חשיב כמו טעם כעיקר לאסור, וחילוק סברת הרי"ף בשני התירוצים דבתי' ראשון סובר דסברת לכתחילה לחוד סגי דאם אוכל בחלב הוי כמו שמערב לכתחילה ולכתחילה אסור, ובתי' ב' סבר דכיון דעכ"פ כבר נתערב הריח בהפת אי לאו סברא דישל"מ הי' צ"ל מותר לאכול הפת עם חלב דהא רצונו לאכול הפת ולא הוי לכתחילה על הריח, ולכן חידש הסברא דישל"מ לומר דמשום זה לא בטל כלל, והריח הוי כאילו בעיני' ולא נתבטל, אבל לא שייך להא דאיתא בירושלמי הביאו הר"ן שם וכן כתב הרמב"ם בהלכה י"ב דישל"מ במבשא"מ מותר (חסר).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף