עריכת הדף "אבן האזל/גירושין/ו" (פסקה)

== יא ==

'''שליח האשה שבא לקבל גט מן הבעל, ואמר לו שליח קבלה אני, ואומר לו הבעל הילך גט זה כמו שאמרה כלומר איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה, הרי אתה כמו שאמרה והביא את הגט, ואמרה לו לא שליח קבלה שמתיך אלא שליח הבאה, אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה. אמר שליח לבעל שליח הבאה אני ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה והביא את הגט ואמרה לו שליח לקבלה שמתיך כיון שהגיע גט לידה מגורשת שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה והוא אומר לבעל להבאה בלבד.''' 

''' כלומר ''' איני עוקר שליחותך, הנה דברי הרמב"ם תמוהים מאד במה שכתב איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי אתה כמו שאמרה, דהא בגמ' איבע"ל אי אדבורא דידה קסמיך או אדבורא דידי' קסמיך וכיון דהוא ספק בגמ' איך פירש הרמב"ם בודאי באופן דאדבורא דידה קא סמיך, וביותר תמוה דהא מבואר בגמ' דהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי דאי אדבורא דידה סמיך משהגיע גט לידו מגורשת, וא"כ למה כתב הרמב"ם דמשהגיע גט לידה מגורשת, והנה הלח"מ הקשה כבר דכיון דהוי ספק בגמ' אי אדבורא דידה סמיך או אדבורא דידי' הי' צריך לכתוב שאם לא הגיע גט אלא לידו הוי ספק מגורשת, ובאמת דלפי המבואר מדבריו דמפרש בודאי דאדבורא דידה סמיך א"כ צ"ל ודאי מגורשת, ובעיקר מה שכתב הלח"מ לפרש דברי הרמב"ם דגם דעתו כן שאם לא הגיע הגט אלא לידו הוי ספק מגורשת, לא משמע כן דבודאי הי' להרמב"ם לכתוב כן כיון דהספק מפורש בגמ'.

''' ונראה ''' דהרמב"ם סובר דמה דאמר בגמ' דאי אדבורא דידה קא סמיך משהגיע גט לידו מגורשת היינו מקמי דאסיק רב אשי דמכאן אין ראי' משום דעקר שליחותיה, ורב אשי אמר דאי הוי אמר רב נחמן דמשהגיע גט לידו מגורשת הוי מוכח דאדבורא דידה קא סמיך, וע"כ הוי אמרינן דאף דהשליח אמר הבא לי גיטי ולא התקבל מ"מ כיון דהבעל אמר הילך כמו שאמרה ואמרינן דכונתו דסומך על דברי אשתו, וכיון שהשליח קבל ממנו הגט אמרינן דקבל על דעת זה שנתן לו ולכן נעשה שליח לקבלה, ולפ"ז גם בהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הי' צ"ל דמשהגיע גט לידה מגורשת, ולא שייך לומר דהא עקר שליח לשליחותי', כיון דאנו אומרים דהשליח כשקבל הגט הסכים לדברי הבעל שאמר לו הילך כמו שאמרה, אלא דרב אשי סתר סברא זו ואמר דאין ראי' מכאן דאדבורא דידיה קא סמיך משום דאפי' אם הבעל רצה ליתן לו כמו שאמרה האשה, אבל השליח הא עקר לשליחותי' ולא הסכים לדברי האשה, ולכן לפ"ז גם בהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי לא נימא דאי אדבורא דידה סמיך צ"ל דמשהגיע גט לידו מגורשת, דעכ"פ השליח הא אמר הבא לי גיטי, ואף דלא אמרינן בזה דעקר שליח לשליחותא, אבל גרע אותה וכמו שכתב הרמב"ם, ולפנינו נבאר החילוק בין זה לזה, ולכן שפיר נוכל לומר דהרמב"ם סובר דהמסקנא הוא דבודאי אדבורא דידה סמיך וכמו שכתב כלומר וכו' וטעמו משום דפשטות הדברים מלשון הילך כמו שאמרה ודאי הוא דאדבורא דידה סמיך, אלא דהגמ' הוי בעי להוכיח כן מדאמר רב נחמן דאפי' משהגיע גט לידה אינה מגורשת, אבל כיון דדחי רב אשי, א"כ בודאי מפרשינן כפשטא דאדבורא דידה סמיך.

''' והנה ''' עיקר דינא דהתם דאמרינן דעקר שליח לשליחותיה צריך ביאור דבשלמא לשיטת רש"י ושאר ראשונים דשליח הבאה היינו שליח להולכה שפיר מבואר דכיון דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא, א"כ לא קבל שליחות הבעל להוליך הגט, ושליח לקבלה לא נעשה מהאשה, ובודאי דגם משהגיע גט לידה אינה מגורשת, אבל לשיטת הרמב"ם דשליח הבאה הוא ג"כ שלוחה של האשה אלא שהאשה יכולה לעשות שליח לקבל את הגט שלא תתגרש אלא כשיגיע הגט לידה, וכמו שבארו הרשב"א והר"ן ועי' מה שכתבנו בהל' ד' א"כ מה איכפת לן במה שאמר השליח שהוא שליח לקבלה, כיון דעכ"פ במה שעשתה האשה אותה לשליח הבאה, כבר נעשה בזה ידו כידה לענין קבלת הגט, אלא שאם היתה עושית אותו לשליח קבלה היתה מתגרשת תיכף, ועכשיו אינה יכולה להתגרש תיכף בקבלתו, אבל עכ"פ כשיגיע גט לידה אמאי אינה מגורשת, דהא במה שמתגרשת כשיגיע לידה א"צ לזה דיני שליחות, ואין לומר דכיון דהיא עשתה אותו שליח הבאה והוא אינו רוצה להיות אלא שליח קבלה הוי כמו שאינו רוצה להיות שליח כלל, דזה לא מסתבר, דא"כ למה הלך כלל אל הבעל ואמר לו שאשתך אמרה התקבל לי גיטי ונטל ממנו הגט, וע"כ שהוא חשב דאפשר שיהי' שליח קבלה, ועל אופן זה קבל הגט, וא"כ מה איכפת לן שהשליחות לא נתקיימה אלא למחצה, והיינו שיהיה ידו כידה לענין קבלת הגט ולא שתתגרש מעכשיו.

''' עוד ''' קשה במה שכתב הרמב"ם בהלכה י"ב גבי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי דפסק הרמב"ם דמשהגיע גט לידה מגורשת וכתב בטעמא שהרי לא עקר השליחות אלא גרע אותה, וזהו לשיטתו דבין לקבלה בין להבאה הוא שליח האשה, דלפרש"י בודאי הוא עקירת שליחותה של האשה, ורש"י בב"מ הקשה זה דאמאי לא אמרינן בזה דעקר שליחותיה, ותירץ דכיון דניחא ליה בהבאה כ"ש דניחא ליה בקבלה, אבל מדברי הרמב"ם מוכח דאינו סובר דכיון דנח"ל בהבאה כ"ש דניחא ליה בקבלה, ומ"מ לא אמרינן דעכ"פ לא ניחא ליה בשליחות קבלה אלא בשליחות הבאה והיא לא עשתה אותו שליח הבאה ולא הוי שליח כלל, אלא דאמרינן דהוא ענין אחד ורק שגרע מהשליחות, והיינו ששליחות הבאה הוא רק חלק משליחות קבלה, וא"כ למה אמרינן דאם אמר שליח קבלה אני הוי עקירה משליחות הבאה, ואמאי לא נימא דיש בכלל מאתים מנה ובכלל שליחות קבלה יש שליחות הבאה.

''' ונראה ''' דגדר שליח הבאה דאמרינן שנעשה שליח שיהי' ידו כידה רק לענין קבלת הגט ולא תתגרש בקבלתו עד שיגיע הגט לידה, דלכאורה נימא שאח"כ כשיגיע הגט לידה באיזה אופן שיהי', ואפי' אם יזרוק השליח הגט והאשה תקח אותו מע"ג קרקע גם אז תהי' מגורשת, כיון שכבר נתקיים ונתן בידה בקבלת הגט אבל מסוגיא זו מוכח דאינו כן, אלא דהשליח צריך שיהי' כידה כל הזמן ושיבוא הגט מידו לידה, וטעמא דאף דמחלקינן מעשה הנתינה לידה עם דין הגירושין או עם קנין הגט, ומטעם זה סוברים הרשב"א והר"ן דאפי' נתינה לפקדון מהני, מ"מ כיון שבשעת גירושין עכ"פ צריך שיהי' הגט בידה, לכן צריך נמי שלא יהי' הפסק בין נתינת הבעל הגט להאשה או לחצרה, ובין שעת הגירושין ושעת קנינה את הגט, ולכן אם הופסק על ידי ביטול הרשות, שיצא הגט מיד האשה או מרשותה לא מהני מה שתקח אח"כ את הגט בעצמה, ואפי' אם נימא שאם הניחו השליח הבאה בין קבלתו לנתינתו איזה זמן במקום מיוחד ואפי' לא יהי' חצרו ג"כ מהני זהו משום דעכ"פ לא נתבטלה משום זה קבלתו וברשותו הוא, אבל אם זרק הגט באופן דלא ניחא ליה שיהיה ברשותו אז לא מהני מה שתקבלו האשה בעצמה, ולפ"ז מבואר דהיכי שאמרה האשה הבא לי גיטי ושליח אומר שאמרה התקבל כיון דאינו רוצה להיות שליח להבאה אלא שליח לקבלה, א"כ תיכף אחר שקבל הגט כבר אין ידו כידה ולא מהני מה שיבוא הגט אח"כ מידו ליד האשה, ושליח לקבלה לא עשתה אותו.

''' אלא ''' דלפי זה צריך ביאור דא"כ כשהאשה אמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר שאמרה הביא לי גיטי אמאי מתגרשת כשתגיע גט לידה, דהא האשה לא עשתה אותו לשליח הבאה.

''' ונראה ''' דהנה דין זה דאשה קונית את הגט אינה צריכה כונה לקנין דהוא קונית אותו אפילו בעל כרחה, וכן אין הבעל צריך להקנות לה וממילא קנתה את הגט ע"י הנתינה, ואף דהקצוה"ח סי' ר' כתב דמשום זה מהני גיטו וידו באין כאחד משום דלא בעינן בגט תורת זכי' כיון דמהני אפי' בע"כ, אך מהא דחזינן דבחצרה שאינה עומדת בצדה מהני לענין דין נתינה, ואינה מתגרשת בזה משום דלא קנתה הגט, מוכח דבעינן לדין קנין בגט, אלא שבגט הוא חדוש דע"י הנתינה היא קונית הגט ומתגרשת כאחד, ומשו"ה מהני בזה דין גיטו וידו באין כאחד, ויסוד הדברים מבוארים בירושלמי בתרומות פרק ד' ובגיטין פרק ו' דאיתא התם אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, ומשני תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה, ופי' הגר"א דבמתנה לא מהני שליח לקבלה, וכונתו דאף שאפשר לזכות לחברו ע"י אחר זהו מדעת הנותן שהוא מזכה לו בפירוש, אבל שליח לקבלה והוא נותן בסתם לא מהני ודוקא בגט מהני משום שהתורה זיכתה לה בגיטה.

''' ולפ"ז ''' נראה דאף שכתבנו בהל' ד' דגדר שליח הבאה לדעת הרמב"ם היינו שעושית את השליח בגדר חצרה בלא עומדת בצדה, וכמש"כ כן להדיא הרשב"א שהבאתי דבריו מ"מ כשהאשה עשתה אותו לשליח קבלה וקבל השליחות ועכשיו בא להבעל ואמר שליח הבאה אני, אין כונת השליח אלא לענין זה שלא תתגרש ע"י קבלתו, וכיון דבאמת סגי בזה כשיתן לו הבעל ע"מ שלא תתגרש בקבלתו, וכמו באומר לא תתגרשי אלא לאחר ל', ואם יתן לו הבעל בפירוש שתתגרש מעכשיו בודאי על אופן זה ביטל שליחותו, דהא אומר בפירוש שליח הבאה אני, לכן אמרינן דאין בזה עקירה בעיקר אופן קבלתו את הגט מכפי ששלחה לו האשה, אלא שלא תתגרש בקבלתו, וכיון שאין השליח צריך לכאן לזכות בגט, וממילא קונה אותו האשה כיון שהוא מקבלו ובאמת הוא שליח לקבלה, וכיון שעכ"פ ודאי רוצה השליח שכשיבוא הגט ליד האשה תתגרש, ואם נפרש שעקר כל ענין השליחות לקבלה לא תתגרש וכמו שבארנו, לכן מפרשינן דאין כונתו אלא לזה שלא תתגרש בקבלתו אלא כשיבוא הגט לידה, ובזה סגי כשנותן לו הבעל הגט ע"מ כן, וכשנתן לו הבעל והסכים לדבריו וכמו שבארנו דאף דאומר הילך כמו שאמרה מ"מ מסכים גם לדברי השליח ע"כ נתן לו ע"מ שלא תתגרש אלא כשיבוא הגט לידה.