עריכת הדף "
אבן האזל/גזלה ואבדה/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טז == '''החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות בית דין הרי זה גזלן אע"פ שהוא חייב לו ואין צריך לומר אם נכנס לתוך בית [חבירו] ומשכנו שהוא גזלן שנאמר בחוץ תעמוד.''' ''' השגת ''' הראב"ד: החוטף משכון וכו'. א"א לא מיחוורא הא מילתא אע"פ שאמרה המשנה הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות וכו', התם הוא דאשתכח דלא הוי [חייב] כלום ועוד הרי פי' הרב ז"ל לפי שאין מקבלין שבועה להכחיש את העדים אבל משום פסול גזלנות לא מהפכינן ליה וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה עכ"ל. ''' כ' ''' המ"מ: החוטף משכון וכו'. יצא לו לרב מן המשנה וכו' דאמר הנגזל כיצד וכו' והר"א ז"ל העמידה בדאשתכח דלא הוה כלום, ואין נראה כן מלשון המשנה דאמר שלא ברשות, וכ"נ מדברי הרב אבן מיגש ז"ל שפירש זה לשונו שם שלא ברשות הבעלים ושלא ברשות ב"ד עכ"ל. ''' והנה ''' לכאורה משמע דהראב"ד מפרש שנתברר שלא הי' חייב לו, אבל באמת א"צ לפרש כן מלבד דקשה הדבר שיתברר שלא הי' חייב לו דהא אין למצוא ע"ז עדים ולא ראינו אינה ראיה ואף דאפשר שיוכחש התובע בתביעתו שיתברר שבאותו זמן שתובע לא לוה אבל הוא דוחק גדול, אלא דא"צ לזה כלל דכיון שהתופס לא בירר טענתו ויצא הנתבע זכאי בב"ד הוי כמו שנמצא דלא הי' חייב לו, וממילא מה שחטף משכון הוי גזלה דכל חוטף מחבירו חפץ בפני עדים וטוען אתה חייב לי כיון דאינו נאמן בלא עדים לומר אתה חייב לי ממילא נעשה גזלן. ''' ומ"מ ''' קושיית המ"מ במקומה עומדת דלפי"ז לא הוי צריך למתני שלא ברשות דהיינו שלא ברשות בעלים וב"ד כמו שפי' הר"י מיגש דכיון דמיירי דלא הי' חייב לו פשיטא דהוא שלא ברשות ובע"כ מדתנן שלא ברשות הוא לומר דאפי' באמת חייב לו, מ"מ נעשה דין גזלן על מה שחטף משכונו שלא ברשות, ואף דתנן נשבע ונוטל, ולא תנן דהגזלן גובה חובו היינו משום דזה לא צריך להשמיענו שאם יברר בעדים שחייב לו בודאי יגבה. ''' אכן ''' קשה טובא דהר"י מיגש שהוכיח המ"מ מדבריו דאפי' אם חייב לו באמת הוי גזלן מוכח דסובר דתופס למשכון לא נפסל לשבועה כמו שאביא דבריו בפ"ד הל' י"א אם לא דנימא דהר"י מיגש מחלק בין לדון בו תקנת נגזל ובין עיקר דין גזלן, דאף דלא נעשה גזלן מה"ת כשתפס למשכון מ"מ לדין תקנת נגזל יש לו דין גזלן, ויש לומר עוד יותר דאפי' נימא דתופס למשכון אין לו דין גזלן. אבל כ"ז אם הי' תופס חפץ מבורר בפני עדים דחזינן דאין דעתו לגזול אלא לתפוס בעד חובו, אבל אם תופס כמה חפצים שלא ראו העדים כמה תפס, כמו דמיירי מתני' שפיר דיינינן ביה דין נגזל כיון שתפס שלא ברשות באופן שיוכל לגזול ולא להחזיר מה שנטל, לכן מהשתא דיינינן ביה דין תקנת נגזל, ומ"מ לגבי דין לפסלו לשבועה אפי' נטל שלא ברשות ושלא בפני עדים כיון דנאמן ע"י הפה שאסר שלא הי' כונתו לגזול לא נפסל לשבועה בשביל שעבר על לא תבוא אל ביתו. ''' ולפי"ז ''' בעיקר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד יסבור הר"י מיגש כהראב"ד דתופס למשכון חפץ ידוע בפני עדים לא הוי גזלן דלא הוי רשע דחמס כיון שלא הי' כונתו לגזול ממון, וזהו דלא כדעת המ"מ שהביא מדברי הר"י מיגש ראיה לשיטת הרמב"ם ודוחק לומר דהמ"מ מביא מד' הר"י מיגש לסתור עכ"פ פי' הראב"ד. ובדעת המ"מ יש לומר דסובר דכיון דמתני' אמרה ע"ז נגזל מוכח דיש לו דין גזלן להתחייב באונסין, דאף דאמרינן דשלא ברשות ב"ד חייב בהשבת העבוט ומוכח דקונה משכון מ"מ כיון דלא הי' לו רשות לתפוס נעשה גזלן, אלא דכשעבר וגזל קנה בקנין משכון כנגד חובו, וכמו דמהני קנין גזלה לענין שיקנה ביאוש ושינוי וילפינן לה בתמורה מאשר גזל, ה"נ ילפינן לזה מדין השבת העבוט דמרבינן השב תשיב אפי' למשכנו שלא ברשות ב"ד, ומוכח מזה דקנה המשכון לענין קנין משכון, אך כ"ז לענין אחריות גזילה אבל שיהי' גזלן לפסול לעדות ולשבועה אפשר דצריך לזה רשע דחמס שיגזול ממון אחרים. וה"נ יש לומר דגונב ע"מ למיקט אף דעובר בלא תגנוב מ"מ אינו רשע דחמס דכיון דאין כונתו ליקח ממון אחרים ליהנות בהם אינו חמס, ולכן שפיר סובר הר"י מיגש דחוטף חפץ ומשכון כיון דנאמן שחייב לו משום הפה שאסר לא נפסל לעדות ולשבועה. ''' ושיטה ''' זו מבוררה בדברי המ"מ פ"ג מהל' מלוה הל' ד' במש"כ הרמב"ם עבר בע"ח ונכנס לבית הלוה ומשכנו. או שחטף המשכון מידו בזרוע אינו לוקה שהרי ניתק לעשה שנאמר השב תשיב לו את העבוט, והשיג עליו הראב"ד וכתב וז"ל א"א שבוש הוא זה אלא מפני שנתחייב באחריותו כדכתיבנה לעיל. וכתב ע"ז המ"מ ודעת רבינו שאין זה לאו הניתן לתשלומין, שהרי לא אסרה תורה זה מחמת הפקעת ממון חבירו שהרי נוטלו בחובו ואין זה לא גנב ולא גזלן אלא גזה"כ היתה שלא לעשות כל אדם דין לעצמו, ואין זה לאו הניתן לתשלומין שהרי הלוה והמלוה אין מחלוקתן עכשיו בממון כלל אבל הוא לאו שניתק לעשה ואם לא קיים העשה לוקה, עכ"ל, ודברי המ"מ תמוהים דהא כתב כאן הרמב"ם להדיא דחוטף משכון שלא ברשות ה"ז גזלן, וכבר העיר שם מזה המחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם וכתב דמש"כ שם הרמב"ם אבד או נשרף היינו בפשיעה ומתחייב בשביל חיובי שומרים שנתחייב בשעת האונס, וא"צ לחיוב תשלומין של גזילה, ואם היו נכונים דבריו לא היו מספיקים אלא ליישב דעת הרמב"ם מהשגת הראב"ד, אבל דברי המ"מ יהיו מופרכים, אכן גם דברי המחנה אפרים בעצמם אינם ברורים דכיון דנעשה גזלן ונתחייב משעת הגזילה משום חיובי גזילה א"כ מנ"ל דכשנתחייב עכשיו גם משום חיובי שומרים לא יהי' לאו הניתן לתשלומין, כיון דמשלם גם בשביל חיוב שנתחייב מקודם בחיובי גזילה, ועוד דלכאורה הוא תרתי דסתרי דאי אפשר שיהי' התופס משכון שלא ברשות גזלן ושומר ביחד, דחיובי שומר הוא שהחפץ עומד ברשות הבעלים והוא חייב בשמירתו, וחיוב גזלן הוא שהחפץ יוצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות הגזלן, ויש להביא ראיה לזה דא"א שיהי' שני חיובים חיוב גזלן וחיוב שומר משולח יד בפקדון, דתנן בהמפקיד השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר, וב"ה אומרים כשעת הוצאה, ומוכח שם בסוגיא דשולח יד אינו חייב אם הוקרה אלא כשעת הוצאה מבית בעלים, וכן פסק הרמב"ם כאן בהל' י"א דשולח יד בפקדון הרי זה גזלן ונעשית הגזלה ברשותו כדין כל הגזלנים, ואם נימא דאפשר חיובי שמירה וחיובי גזלה כאחת א"כ מנלן דנפטר מחיובי שמירה וע"כ דזה א"א דכיון דנעשה גזלן א"א להיות שומר וגזלן, ולפי"ז לשיטת הרמב"ם דתופס משכון שלא ברשות נעשה גזלן לא הוי כשאר משכון דלא נתחייב אלא בחיובי שמירה אלא דנתחייב באחריות בדיני גזלן, וממילא אין מקום לתירוצו של המחנה אפרים. ''' אך ''' באמת דברי המ"מ שכתב דאינו לא גנב ולא גזלן שלכאורה מופרכים מדברי הרמב"ם כאן אין כונתו שבאמת אין לו דין גזלן, וכונתו דאינו דומה לשאר גנב וגזלן שבאו להפקיע ממון אחרים, שהרי זה בא ליטלו בחובו ורק דהתורה אסרה מגזה"כ שלא לעשות כל אדם דין לעצמו, וממילא לא מיבעי אם אין המשכון שוה יותר מהחוב דלא רצה ליטול ממון חבירו כלל, אלא אפי' המשכון שוה יותר מהחוב עכ"פ לא הי' רצונו לגזול אלא לגבות את חובו, וממילא אין כאן לאו הניתן לתשלומין, וכמש"כ המ"מ שהרי הלוה והמלוה אין מחלוקתן עכשיו בממון, ומה שנפקע חובו כנגד המשכון בשביל שנתחייב במשכון לא שייך בזה תשלומין, דהא ע"מ כן תפס המשכון ואדרבא זהו זכות למלוה שיש לו זכות המשכון, ומה שנתחייב מדין גזלן בדמי המשכון היותר על החוב ג"כ לא נוכל לומר בזה לאו הניתן לתשלומין, דהא גם על מה שכנגד החוב יש לאו דלא תבוא אל ביתו, ונמצא דלאו זה עיקרו לא בא לדין תשלומין, אלא שלא יעשה דין לעצמו אפי' על מה שמגיע לו, ולכן כיון דעכ"פ מה שכנגד החוב לא ניתן לתשלומין שפיר הי' לוקה משום לאו דלא תבוא רק משום דהוי לאו הניתק לעשה וכמש"כ הרמב"ם. ''' ולפי"מ ''' שבארנו לדעת המ"מ דהרמב"ם והר"י מיגש אינם חולקים בדין חוטף משכון וגם לדעת הרמב"ם לא יפסל לעדות נצטרך לפרש דמש"כ הרמב"ם לקמן בפ"ד הל' י"א וכן הטוען את חבירו שנכנס לביתו וגזלו כלים, והוא אומר דרך משכון לקחתי בחובי וכו' הואיל ואין שם עדים שמעידים שגזל, אין כונת הרמב"ם שאם היו עדים מעידים שלקח דרך משכון הי' נפסל לשבועה, אלא כיון שאין עדים שמעידים שגזל, לכן נאמן בשבועה לטעון בחובי נטלתי דאם היו עדים מעידים שגזל לא היה נאמן לטעון בחובי נטלתי, ולפי"ז אין מקום כלל לקושיית הלח"מ שם, ושם בארתי הדברים לפי דרך הלח"מ דלשיטת הרמב"ם חוטף משכון נעשה גזלן גמור ונפסל לעדות ולשבועה ע"ש. ''' והנה ''' במה שכתב הראב"ד ועוד הרי פי' הרב ז"ל לפי שאין מקבלין שבועה להכחיש את העדים, אבל משום פסול גזלנות לא מהפכינן ליה הקשה הלח"מ דהא הרי"ף כתב שני טעמים, חדא מפני שהוא גזלן ועוד לפי שאין מקבלין שבועה להכחיש את העדים. ועוד דהא בשער ב' שהוא מוב"מ כתב הרי"ף דאף שאין עדים כנגדו דהא העדים לא ידעו כמה נטל, מ"מ הו"ל גזלן וישבע הנגזל ששנים נטל, והוא באמת תימה גדולה בדברי הראב"ד. ''' ונראה ''' דהנה זה כבר כתבתי דמש"כ הראב"ד דאשתכח דלא הוי כלום אין כונתו שנתברר דלא היה חייב לו, אלא דכיון דלא בירר החוטף שחייב לו בסתמא מחזיקינן ליה לגזלן דלאו כל כמיניה לחטוף ולטעון שחייב לו, ולכן בהלכות שהביא הרי"ף בהשערים הא לא הזכיר שנתברר שחייב לו ולכן ודאי הוי גזלן, ומה שהוצרך הראב"ד לתי' השני במש"כ ועוד הא כתב הרב בהלכות שאין מקבלין שבועה להכחיש את העדים, היינו משום דלשון המשנה דתנן הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות אף דנפרש דאפי' יודעין עדים שחייב לו. מ"מ כיון שמשכנו שלא ברשות הוי גזלן, וכמו שמוכיח באמת המ"מ, מ"מ כתב הראב"ד דממתני' אין להוכיח כלום דמתני' הא מיירי שכופר ואומר לא נטלתי כלום, וכיון שראו עדים שיצא וכלים תחת כנפיו והוא כופר במה שנטל ודאי הוי גזלן דהא כופר בפקדון נמי הוי גזלן וכן כופר במשכון, אבל הרי"ף בהשערים לא דייק בזה וכתב כגון שהעדים מעידים אותו שנכנס למשכן את חברו ולא הזכיר בזה למשכנו שלא ברשות משום דבעיקר ההלכה לא מיירי שנתברר שחייב לו ופשיטא דהוא שלא ברשות, ולכן שפיר דמדברי הרי"ף לא קשה כלל ודברי הראב"ד מבוררים. ''' ומה ''' דניחא להראב"ד במתני' משום דמיירי שכופר שלא נטל ובודאי הוי גזלן ולפי"ז אכתי תיקשי מהא דאמר ר' יהודה עד שתהא שם מקצת הודאה שלא הוכחש מהעדים, צריך לומר דסובר הראב"ד דבאמת הא לא תנן במתני' דנתברר שחייב לו רק מלשון שלא ברשות מוכח דאפי' שלא ברשות לחוד הוי גזלן, אבל בדר' יהודה לא נפרש שנתברר שחייב לו וממילא שפיר הוי גזלן וכנ"ל. ''' ובדעת ''' הרמב"ם שכתבנו דגם הוא יסבור כהר"י מיגש דלא נפסל לשבועה בתופס למשכון היכי שנתברר שחייב לו, ואם נפרש דמלשון שלא ברשות מוכח דאפי' היכי שבאמת חייב לו, רק שהתפיסה הי' שלא ברשות לא יקשה ע"ז ממש"כ הרי"ף דלמה אין מקבלין ממנו שבועה חדא בשביל שהוא גזלן, ומוכח דנקרא גזלן לענין לפסול לשבועה, אבל באמת כתב הרמב"ם להדיא בריש פ"ד דקנס קנסו לגזלנים ואינו משום דין חשוד, ואף דזה הוצרך להלכה לת"ק דלא צריך שיהי' דין שבועה על הגזלן מ"מ עכ"פ מוכח דלא צריך לדין חשוד על השבועה, ועוד יותר יש להוכיח מדבריו בפיהמ"ש שכתב דאם טוענו דבר שאינו אמוד לא ישבע ליטול אלא ישבע מי שהוציא בין שבועת היסת בין שבועת התורה במוב"מ. וכן כתב רבינו האי גאון הובא בטור ומוכח דליכא דין חשוד על השבועה במתני' ואף דאין להביא ראיה מזה דלא הוי חשוד דיש לומר דטעמא הוא לפי שלא נתברר לעדים מה שהוציא אבל עכ"פ כבר אין להקשות ממתני' כיון דמתני' לא מיירי לדעת הרמב"ם מדין לפסלו לשבועה וכנ"ל, ועיין בזה בתוס' יו"ט במשניות ובתוס' רעק"א שם. ''' ומה ''' שכתב הראב"ד וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה תמה הלח"מ דמה שייך זה לדין חוטף משכון, דלפי דבריו אם היינו מאמינים לו דשלו חטף מותר לו לחטוף ועביד אינש דינא לנפשיה, ונראה בכונת הראב"ד דהוא לפי מה שפסקו הרי"ף והרא"ש בריש ב"מ כאביי דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, ומה דמשביעינן הוא משום דשמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו, ולכאורה הו"ל להראב"ד להקשות מכאן על הרמב"ם לשיטתו דאם חוטף משכון הוא גזלן צ"ל נפסל לשבועה, וא"כ היכי אמר אביי דמשום ספק מלוה ישנה משביעינן הא עכ"פ נעשה גזלן משום חוטף משכון וצריך לומר דסובר הראב"ד כמש"כ הרמ"א בסי' ד' דיש אומרים דבחפץ שמונח ברשות התופס או אפי' ברשות אחרים אינו עובר משום לא תבוא אל ביתו, ולכן בד' שומרים דנשבעין שאינו ברשותו ודאי לא הוי חשוד וגם בשנים אוחזין בטלית אף דכיון דחשדינן שחבירו מצא הטלית והוא החזיק בהטלית כדי לתפוס בחובו הרי הוא עובר על לא תבוא, מ"מ יש לומר דאפשר שלא חטף מידו כגון שחברו מצא הטלית והגביה תחלה ואח"כ הניחו לפניו ע"ג קרקע ברה"ר דאז מותר לו לתפוס ולא הוי חשוד אממונא, ולכן אף שטוענים כל אחד שהוא מצא וחברו חטף מידו וא"כ נעשה גזלן, מ"מ כמו דאמרינן דאין אדם נעשה חשוד ע"פ עצמו אלא ע"פ עדים כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' טוען, ה"נ לדין חשוד אממונא לא נעשה חשוד ע"פ טענת התובע דכיון דלב"ד אינו מבורר דאפי' אם תפס שלא ברשות אפשר שלא תפס מידו ואינו גזלן, לכן אף דהתובע טוען שתפס מידו לא נעשה בזה חשוד לב"ד ושפיר משביעין אותו, ועכשיו מובן שפיר מה שהקשה הראב"ד מהא דנסכא דהעד מעיד שחטף, וא"כ אפי' בשביל מלוה נעשה גזלן לדעת הרמב"ם, ובדעת הרמב"ם כבר כתבנו דבזה לא נעשה חשוד וכנ"ל: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף