עריכת הדף "אבן האזל/ביאת מקדש/ה" (פסקה)

== ט ==

'''קידש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר אע"פ שלא ישן כל הלילה שהידים נפסלות בלילה, קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה צריך לחזור ולקדש ביום לעבודת היום. קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחלת עבודה קידש.''' 

''' בגמ' ''' דף י"ט ע"ב איתא פלוגתא דרבי וראבר"ש דרבי סבר דידים נפסלות בלינה וראב"ש סבר דאינם נפסלות, ואמר שם דטעמא דרבי דכתיב בגשתם וטעמא דראבר"ש משום דכתיב בבואם, והנה בהל' ט' כתב הרמב"ם דקידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחלת עבודה קידש, והיא מימרא דר' יוחנן בגמ' ופליגי בזה אביי ורבא דאביי אמר בטעמא משום דלינה דרבנן, ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה ורבא אמר דראה ר' יוחנן דבריו של ראבר"ש בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה, וכתב הסמ"ג במ"ע קע"ה דהרמב"ם סובר כאביי דלינה דרבנן והקרן אורה והמנ"ח כתבו דע"כ סובר הרמב"ם דלינה דאורייתא דאי לינה דרבנן לא הי' מחלל עבודה, ומדברי הרמב"ם מוכח שאם לא קידש עבודתו מחוללת, ומדכתב הרמב"ם כאן שהידים נפסלות בלינה, ובהל' ה' כתב גבי דין יצא חוץ לחומת העזרה שאם לא קידש ועבד הואיל ולא הסיח דעתו ולא הסיך רגליו ולא הטיל מים עבודתו כשרה ומדכתב כאן בסתם מוכח דעבודתו פסולה, ומקור לדבריהם דבפסולא דרבנן אי אפשר שתהי' העבודה מחוללת גם בדיעבד לא כתבו אף דהוא נכון מסברא, אבל יש להוכיח כן מדין אונן דאיכא גם אונן מדרבנן בלילה וכתב הרמב"ם בפ"ב הל' ו' שאם עבד כשהוא אונן של תורה חילל עבודתו ומוכח דאונן דרבנן אינו מחלל עבודה, ונמצא דדברי הסמ"ג בדעת הרמב"ם צריכים ישוב דמדבריו שם מוכח דבדיעבד חלל עבודה גם בלינה דלא הזכיר אלא ביציאה דלא נפסל עבודה משום דהוי אבעיא דלא איפשטא.

''' ונראה ''' בדעת הסמ"ג דסובר דאם הפסול הוא מטעם לינה ממש וכמו לינת קדשים לא הוי אפשר לחלק בין קידש בתחלת עבודה או בסוף עבודה כיון דעכ"פ קידש קודם עמוה"ש וכשבא עמוה"ש נפסל בלינה ולא שייך לחלק אלא אם הפסול הוא מדין בגשתם, בזה נוכל לומר דאף דגישה דשחרית גישה חדשה מ"מ מהני בזה סברא דתחלת עבודה דהוי גישה דשחרית, ולכן סובר דמה דאמר אביי לינה דרבנן אליבא דרבי היינו גדר לינה ממש זהו מדרבנן דלא שייך אלא בקדשים, וכמש"כ רש"י בד"ה ולינה זו שתועיל בקידוש שאין המים בפנינו מדרבנן הוא דגזור בה שלא תזלזל בלינה, ומוכח מדבריו דבמי כיור גם אביי סבר דלינה דאורייתא, וכדאמר בגמ' שם או דילמא כיון דקידש להו בכלי שרת איפסלו וכתב שם רש"י דלא דמי לקידוש ידים שהמים ניגבו, ואף דשם הוא למ"ד אין לינה מועלת, אבל גם לרבי סבר אביי דאינו אלא מדרבנן, ולכן בעיקר דין לינה דנלמד מקרא דבגשתם גם לדעת אביי הוי דאורייתא, אלא דבזה מהני מה דקידש בתחלת עבודה ופסול לינה ממש דהוא כמו לינה בקדשים בזה הוי בקידוש ידים רק מדרבנן.

ב) ''' אלא ''' דעוד צריך ביאור לאיזה צורך גזרו חכמים פסול לינה דרבנן בקידוש ידים כיון דאיכא פסול דבגשתם והיכי דקידש בתרומת הדשן הא גם מדין לינה אינו פסול, אך יש לומר דבגמ' מייתי מעיקרא ברייתא דפליגי רבי וראבר"ש בקידש בלילה אם צריך לחזור ולקדש ביום, ואח"כ ברייתא דהי' עומד ומקריב כל הלילה ואמר בגמ' דקמייתא הוא בפסק מעבודה ובתרייתא דהי' עומד ומקריב משמעינן אף דלא פסק מעבודה, וכדאמר בגמ' טעמא דרבי דכתיב בגשתם כתב רש"י דגישה דשחרית גישה אחריתא היא, והנה לאביי דאמר לינה דרבנן הא בפשוטו צריך לומר דחולק על כל הסוגיא דלמעלה ולא ילפינן מבגשתם כלל, אבל לפימש"כ בדעת הסמ"ג יש לומר דאביי אינו חולק אלא על זה דדוקא בפסק מעבודה הוי חסרון משום בגשתם, אבל בלא פסק מעבודה ליכא חסרון משום בגשתם אלא מדין פסול לינה דרבנן, ובזה סבר דמודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה, ולפי"ז בעומד ומקריב כל הלילה באמת לא יהי' חלול עבודה, וקצת יש לדייק כן בלשון הרמב"ם שכתב מקודם שהידים נפסלות בלינה, ואח"כ כתב קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה צריך לחזור ולקדש ביום לעבודת היום, ואם הי' דין אחד הי' לו להזכיר שהידים נפסלות בלינה בסוף ההלכה, ולכן יש לומר דכונתו דבזה אינו מחלל עבודה וכדעת הסמ"ג דהך לינה הוא דרבנן וליכא חסרון משום בגשתם משום דפסק כאביי דלא סבר דגישה דשחרית גישה אחריתא.

''' עוד ''' אפשר לומר דאין אביי חולק על מה דאמר הגמ' דשייך פסול בגשתם אפי' אם עובד כל הלילה משום דיש למצוא פסול לינה דרבנן היכי שקידש בפי' בשביל עבודת שחרית והקדים לקדש קודם קרות הגבר דבזה אין חסרון משום בגשתם כיון שקידש להדיא בשביל עבודת שחרית, ורק דיש כאן חסרון משום פסול לינה ממש, ובזה העירני ידידי הרב הגאון ר' שמואל אהרן שי' ולכן מיושב מה דאמר אביי דלינה דרבנן היינו לינה באופן דליכא משום חסרון בגשתם וכמו בקידש לתה"ד דאמר ר' יוחנן דא"צ לחזור ולקדש שכבר קידש מתחלת עבודה שכבר כתבנו דזה לא מהני אלא בדין בגשתם ולא בפסול לינה ממש, ולכן אמר אביי דכיון דלינה דרבנן מקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה, וצריך להוסיף דמה דחידש בגמ' טעמא דבגשתם אף דרבי אמר להדיא דלינה פוסלת משום דלא קתני דלינה פוסלת אלא בברייתא קמייתא, אבל בברייתא דהי' עומד ומקריב לא הוזכר משום דלינה פוסלת, לכן סבר הגמ' דאיכא נמי פסולא דאורייתא משום בגשתם, ומה דאמר בקמייתא דלינה פוסלת הוא לומר דאפי' קידש להדיא לעבודת שחרית, מ"מ כשקידש בלילה פסול משום לינה.

''' אך ''' כ"ז מיושב לאביי, אבל לרבא דסבר דר' יוחנן ע"כ לא סבר כרבי, ואם נימא דרבא נמי סבר דאיכא פסול לינה דקדשים והוא פסול דאורייתא, א"כ למה הוצרך הגמ' לחדש פסול בגשתם כיון דאיכא פסול לינה, ולכן לרבא ע"כ צריך לומר א' מב' אופנים או דנימא דלא סבר פסול לינה כלל משום עצם הפסול אלא רק משום דין בגשתם אומר רבי דלינה מועלת, או דנימא דגם רבא מודה דמשום לינה ממש הוא רק מדרבנן, וכמו שכתבנו לאביי ורק דלא סבר כאביי דמקרות הגבר לא פסלה לינה ולכן ע"כ ר' יוחנן כראבר"ש.

''' ומה ''' שהוצרך הסמ"ג לומר דהרמב"ם פוסק כאביי זהו מטעם דלרבא ליכא פסול לינה להלכה כיון דבזמן תה"ד אכתי לילה הוא ולא סבר כאביי דמקרות הגבר ועד צפרא לא הוי לינה ולכן אפי' אם לשון לינה הוא רק משום קרא דבגשתם ולא משום לינה ממש לא שייך למיתני לינה מועלת לרבא, וכיון דרבי אמר דלינה מועלת בקידוש ע"כ דר' יוחנן לא סבר כרבי, ולכן הרמב"ם שכתב שהידים נפסלות בלינה ע"כ דסובר כאביי, איברא דגם זה אינו מיושב לגמרי דלאביי הא איכא עכ"פ מדרבנן דין פסול לינה ממש, ונ"מ שאם קידש קודם קרות הגבר לעבודת שחרית וכנ"ל, ופסול זה אינו אלא מדרבנן וא"כ הי' צריך לפרש דבאופן זה אינו אלא מדרבנן ואינו מחלל עבודה, אלא דמ"מ לא קשה כיון שלא הזכיר דין זה מפורש ובכה"ג שהזכיר הא איכא פסול משום בגשתם דהוא דאורייתא ומחלל עבודה, ודין קידש לתה"ד הא כתב מפורש דאינו צריך לחזור ולקדש, לכן אף דכתב שהידים נפסלות בלינה לא כתב להדיא דהיכי דליכא משום בגשתם אלא משום לינה ממש אינו מחלל עבודה כיון דלא הזכיר דין זה מפורש.

<small> -הערות רבנו בגיליון ספרו-</small>

''' בד"ה ''' ומה שהוצרך הסמ"ג במה שכתוב שם בזה"ל וכיון דרבי אמר דלינה מועלת בקידוש ע"כ דר' יוחנן לא סבר כרבי. נ"ב יש להסביר באופן אחר דלרבי דאמר לינה מועלת אפי' אם הוא משום בגשתם מ"מ כיון דאמר לינה מועלת אין סברא להתיר בתחילת עבודה וכיון שכתב הרמב"ם לינה מועלת ע"כ דסובר כאביי. ע"כ.

ג) ''' והנה ''' אח"כ ראיתי בקרית ספר להמבי"ט בפרק זה שדבריו מבוארין להדיא כמו שכתבנו דמקודם כתב דין זה דבכל יום צריך לקדש משום דכתיב בגשתם וגישה דשחרית גישה אחריתא היא וכתב והוא שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו, וכתב על זה ונראה דלא הוו אלא מדרבנן דמדאורייתא לא מחוייב בקידוש אלא בגישה דשחרית והיינו בבואם דכתב רחמנא, ואח"כ כתב מי כיור נפסלין בלינה נראה דפיסול מי כיור בלינה לא הוי אלא מדרבנן כלינת ידים דפשיטא דלא הוי אלא מדרבנן עכ"ל, ודבריו תמוהים דהא בעצמו כתב מקודם דמדאורייתא לא מחייב בקידוש אלא בגישה דשחרית, וע"כ דכונתו כמש"כ בדעת הסמ"ג וכאופן הב' דגישה דשחרית גישה אחריתא וחייב בקידוש מדאורייתא ומ"מ משכחת לה לינה דרבנן.

''' אכן ''' במה שכתב הקרית ספר דשינה והטלת מים והיסח הדעת לא הוו אלא מדרבנן הם תמוהים דהא כתב הרמב"ם בהל' ה' דמחלל עבודה אם לא קידש וכן מוכח מדברי הסמ"ג דרק ביציאה פסק דעבודתו כשרה ואי הוי מדרבנן איך מחלל עבודה וגבי אונן בפ"ב כתב בעצמו כדברי הרמב"ם שאם עבד והוא אונן של תורה חלל עבודתו, ומוכח דאונן מדרבנן לא חלל עבודה ומ"ש שלא רחוץ ידים מאונן וכמו דבאונן דרבנן עבודתו כשרה ה"נ בקידוש ידים, ודבריו בזה צ"ע.

ד) ''' והנה ''' כל זה כתבתי לבאר דברי הסמ"ג במה שמפרש דעת הרמב"ם אבל מ"מ פשטות דברי הרמב"ם נוטה יותר לדעת האחרונים הקרן אורה והמנ"ח דהרמב"ם פוסק כרבא דהא לא הזכיר הרמב"ם שני גדרי לינה דין לינה דאורייתא משום בגשתם, ודין לינה דרבנן בשביל פסול לינה, אלא דאם נימא דפסק כרבא ע"כ דדין לינה בפסול ידים אינו כדין לינה האמור בקדשים דבזה ודאי לא הוי מהני מה שקידש בתחלת עבודה דעכ"פ הא עמוד השחר פוסל בלינה, וע"כ דמה שכתב הרמב"ם שהידים נפסלות בלינה, ואח"כ גבי קידש ידיו לתרוה"ד כתב שהרי בתחלת עבודה קידש, שהפסול לינה של ידים אינו מגדר פסול לינה האמור בקדשים משום דאין כאן על מה לחול פסול לינה, וכמו שכתב רש"י שאין המים בעולם והכשר הידים לעבודה ג"כ אינו דומה לקדשים שיפסלו בלינה, וע"כ דזהו רק משום קרא דבגשתם, ומשום דרבי אומר כן בברייתא דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, ואמר בגמ' ע"ז מ"ט דרבי דכתיב בגשתם לכן כתב גם הרמב"ם לשון לינה, ובאמת מוכח כן בגמ' דאם הי' שייך פסול לינה ממש למה הוצרכו בגמ' ללמוד זה מקרא דבגשתם.

''' אלא ''' דלפי"ז צריך לבאר למה תולה אילפא דין לינת ידים בלינת מי כיור כיון דלינת ידים אינו משום פסול לינה דקדשים אלא משום קרא דבגשתם, א"כ מה שייך זה לפסול מי כיור, ועוד דקשה להלכה בין לפי דעת הסמ"ג דהרמב"ם פסק כאביי דלינה דרבנן, ובין לפימש"כ דלינה דאורייתא משום בגשתם דאמאי פסול במי כיור דהא זה ודאי דמי כיור נפסלין מדאורייתא, דהא כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' בית הבחירה הל' י"ח וז"ל, כדי שלא יהיו המים נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקודש ומקדשו וכל דבר שיתקדש בכלי קודש אם לן נפסל עכ"ל, ומוכח דמי כיור נפסלין כמו פסולי כל קדשים ומדאורייתא, ובגמ' בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת מי כיור מהו שיפסלו, ואמר או דילמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי, וא"כ למה פסק הרמב"ם בפשיטות דנפסלו, ועוד דהא הדר פשיט אילפא דכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו.

''' וצריך ''' לומר דמסתבר לאילפא בתר דפשיט דתלייא זב"ז דאם קידוש ידים הוי דוקא ביום וקידוש שקידש קודם היום נפסל אז שייך לפסול גם המי כיור מדיני פסול קדשים, אבל אם בידים ליכא פסול גם מלילה ליום וכיון דהמים אינם קדשים הראויים לקרבנות לא שייך לפסול גם המים, ולכן לדידן כיון דעכ"פ הידים נפסלים בלינה מקרא דבגשתם נפסלים גם המים כמו כל מה שנתקדש בכלי שרת ולא שייך לומר שאחר תה"ד לא יפסלו המים בלינה וכדאמר הגמ' בדף כ"א ע"ב דצריך לשקען אחר קידוש לתה"ד דכיון דעכ"פ שייך בהם פסול לינה ממילא לא שייך לחלק דבשביל תה"ד יוכשרו ומ"מ הוא דחוק.

ה) ''' וראיתי ''' שהקרן אורה כתב דלאביי דלינה דרבנן ע"כ דר' יוחנן דאית ליה בדף כ"א פסול לינה במי כיור לא סבר כאילפא דפסול מי כיור תלוי בפסול לינה דידים ולפי"ז נראה דבאמת צ"ל כן גם לרבא דאילפא דתולה זה בזה סבר דלרבי דאית ליה פסול לינה בידים הוא משום פסול לינה ממש כמו כל פסולי קדשים, אלא דקרא דבגשתם מגלה זה דיש בידים פסול לינה דבלאו קרא לא הוי ידעינן זה כיון דאין המים בעולם, אבל עכשיו דאיכא קרא מפרשינן דהוא משום פסול לינה ממש, ולכן שפיר תולה דין פסול לינה דמי כיור בפסול לינה דידים ומשום דגם במי כיור אף שהם בעולם ושייך למיפסל בהו לינה מ"מ כיון דאין המים עומדים להקריב מהם קרבן יש סברא שלא תועיל הלינה, ולכן שפיר ילפינן מדין קידוש ידים דכיון דגלי קרא דשייך פסול לינה בידים כ"ש דשייך במי כיור.

''' וכל ''' זה אפשר לומר לאילפא אבל ר' יוחנן דסבר אליבא דרבא כראבר"ש בתחלת עבודה וע"כ דהפסול דבגשתם אינו משום גדר לינה ממש ומ"מ סבר פסול לינה במי כיור דהא אמר כיון ששקעו שוב אינו מעלהו, וע"כ דסבר דבמי כיור שייך פסול לינה מעיקר דינא כיון דקדיש בכלי שרת ולא צריך ללמוד זה מדין פסול ידים, וזהו שיטת הרמב"ם שכתב דכיון שנתקדשו בכלי שרת נפסלו בלינה וכר' יוחנן.

ו) ''' ובזה ''' מבואר מה שעמדנו בהל' ה' במה דפסק הרמב"ם דיציאה הוי ספק אם פוסל, וקשה דהא בגמ' אמר את"ל לינה לא פסלא דלא פריש, אבל יציאה דפריש אסוחי מסח דעתיה, ומוכח דאם לינה פסלה גם יציאה פסלה בלא טעמא דהיסח הדעת וכפירש"י ועיין מה שהאריכו התוס' בזה, וא"כ הרמב"ם דפסק להדיא דלינה פסלה למה פסק דיציאה הוי ספק, אבל לפי"ז מבואר דמה דתליא דין יציאה בדין לינה זה הוי אם לינה פסלה מדין לינה ממש, ואפי' אם נלמוד זה מקרא דבגשתם דקרא מגלה דשייך פסול לינה, לכן נלמוד מזה דשייך גם פסול יציאה, אבל לרבא דסבר כראבר"ש בתחלת עבודה וע"כ דלינה דפוסלת בידים אינו מדין לינה דקדשים, אלא שם לינה הוא שפוסל מקרא דבגשתם, וא"כ אין ללמוד מזה דין יציאה ואדרבא כיון דלינה אינה פוסלת בעצמותה אלא משום קרא דבגשתם א"כ יציאה אינה פוסלת וע"כ בעי רק משום טעמא דהיסח הדעת, וזה נשאר בספק, לכן שפיר פסק הרמב"ם דפסול יציאה הוא מספק.

ז) ''' והנה ''' עוד אנו צריכים לבאר דברי הרמב"ם דכפי הנראה פשוט מהסוגיא בין אם הפסול הוא מדין לינה ממש, בין אם הפסול לינה הוא משום בגשתם, אבל עכ"פ קידוש יום זה אינו מועיל על עבודת מחר דר' יוחנן הא לא פסק כראבר"ש אלא בקידש לתרוה"ד משום דראה דבריו בתחלת עבודה, וכן מבואר מדברי הרמב"ם בהל' ג' שכתב אין הכהן צריך לקדש בין עבודה ועבודה, אלא פעם אחת מקדש בבוקר ועובד והולך כל היום כולו וכל הלילה, ומבואר דלמחר צריך לחזור ולקדש, וא"כ אינו מבואר לשון הרמב"ם שכתב בהל' שלפנינו קידש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר אע"פ שלא ישן כל הלילה שהידים נפסלות בלינה, קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה צריך לחזור ולקדש ביום לעבודת היום, וקשה דלמה כתב מקודם גבי קידש ידיו היום אע"פ שלא ישן כל הלילה, ואח"כ גבי קידש בלילה כתב והקטיר החלבים כל הלילה, ואמאי לא כתב גם בקידש ביום והקטיר החלבים כל הלילה, ועוד דכיון דאין נ"מ כלל ביניהם לא הי' לו לחלק כלל והי' אפשר לכתוב קידש בין ביום בין בלילה ועבד כל הלילה צריך לקדש ביום, ומהו החידוש בזה שכתב אע"פ שלא ישן דהא אפי' כשעבד כל הלילה צריך לחזור ולקדש ביום.

''' ונראה ''' דהרמב"ם סובר דר' יוחנן דראה דבריו של ראבר"ש בתחלת עבודה אין הכונה דרק באופן זה פסק כראבר"ש דקשה דאיך מכריע ר' יוחנן בין התנאים ולא פסק לא כרבי ולא כראבר"ש וכבר עמד בזה הקרן אורה, לכן סובר הרמב"ם דכיון דאיכא שתי ברייתות חדא בפסק מעבודה לעבודה וחדא בעומד ומקטיר כל הלילה, לכן ראה ר' יוחנן דבריו של ראבר"ש היכי דלא פסק מעבודה, דמה דקתני בברייתא קמייתא קידש ידיו בלילה צריך לקדש ביום, מפרש הרמב"ם דמיירי אפי' עבד כל הלילה, ומה דאמר בגמ' על ברייתא קמייתא דפסק מעבודה לעבודה היינו דפסק מעבודת יום, דמהא דאמר רבי דקידש ידיו ביום אין צריך לקדש בלילה מוכח דלמחר צריך לקדש, וגם ע"ז קאי מה דאמר רבי לינה מועלת וברייתא בתרייתא דקתני הי' עומד ומקטיר כל הלילה היינו שקידש ביום והקטיר כל הלילה, וע"ז אמר ראבר"ש כיון שקידש בתחלת עבודה אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש, אלא דלראבר"ש אליבא דנפשיה לפי ברייתא קמייתא אפי' כשקידש בלילה ג"כ אינו צריך לקדש ביום רק דבהך ברייתא דקאי על מה דאמר רבי הי' עומד ומקטיר וכו' דמיירי כשקידש ביום אמר כיון שקידש בתחלת עבודה, ובמה דפליגי בהך ברייתא בלא פסק מעבודה לעבודה פסק ר' יוחנן כראבר"ש, ובמה דפליגי בקמייתא בפסק דרבי אמר לינה מועלת וראבר"ש אמר אין לינה מועלת פסק כרבי, ונמצא דלא עשה ר' יוחנן הכרעה בין התנאים אלא בחדא פסק כרבי ובחדא כראבר"ש, ורק ר' יוחנן הוא שהוסיף דתרוה"ד הוא תחלת עבודת יום, ומדוייק לשון רבא דאמר ראה ר' יוחנן דבריו של ראבר"ש בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה, וכפירש"י בקידש בתחלת עבודת יום ולא בסוף עבודה במי שקידש בלילה להקטיר החלבים שהוא סוף עבודת יום אתמול, וזהו ממש מה שאמר ראבר"ש בברייתא בתרייתא, כיון שקידש ידיו בתחלת עבודה אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש, ובזה פסק הרמב"ם כראבר"ש, ולכן שפיר כתב דבקידש ביום צריך לחזור ולקדש למחר דוקא בלא ישן כל הלילה, אבל אם עבד כל הלילה א"צ לחזור ולקדש, ורק בקידש בלילה לא מהני אפי' הקטיר כל הלילה וכרבא משום דבזה פסק ר' יוחנן כרבי בקמייתא דקידש בלילה צריך לחזור ולקדש ביום דמשמע אפי' עבד כל הלילה, משום דעבודת לילה אינה חשובה כעבודת יום ולא מהני הקידוש לעבודת לילה על עבודת יום.

ח) ''' ובזה ''' שכתבנו מבואר דברי הגמ' בדף כ' במה דפריך על רבא דאמר ראה ר' יוחנן דבריו של ראבר"ש בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה ממתני' דתמיד ראוהו אחיו הכהנים שירד והן רצו ובאו מיהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור בשלמא לאביי דמוקי לה כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה הא מני רבי היא אלא לרבא דמוקים לה כראבר"ש הא מני אי רבי פסלה לינה אי ראבר"ש הא אמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש ומשני לעולם כראבר"ש ובכהני חדתי, וקשה טובא דמאי פריך ממתני' ואמאי לא ניחא לגמ' דמתני' סברה כר' יוחנן אליבא דרבא, ואדרבא ר' יוחנן דהכריע מעצמו לפסוק כראבר"ש בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה סמך על הך מתני' דבתחלת עבודה והיינו בתרוה"ד לא פסלה לינה, אבל לפימש"כ מבואר דר' יוחנן לא פסק כראבר"ש רק בקידש לתרוה"ד דלא סבר כרבי אלא בקמייתא בקידש בלילה דצריך לחזור ולקדש ביום, אבל בקידש ביום ולא פסק מעבודה לעבודה א"צ לחזור ולקדש וכראבר"ש, וכיון דבגמ' הוי סבר דמיירי בכהנים שעבדו בלילה בעזרה ובסתמא כהנים מקדשים ביום, והיינו מאתמול ולכן פריך דאי כראבר"ש הא אמר דאין צריך לקדש, ור' יוחנן נמי סבר הכי ולכן אוקמה בכהני חדתי ולא בעי לאוקמי בכהנים שקידשו בלילה דזהו אוקימתא דחוקה ובמתני' תנן סתמא דאחיו הכהנים מקדשים, אבל אם הכונה על כהני חדתי אין זה דוחק דבסתמא כן הוא שרוב הכהנים באים בכל יום לעבודה.

ט) ''' והנה ''' בירושלמי ביומא פ"ב הל' א' איכא ידים מהו שיפסלו משום מחוסר זמן, ולאו מתני' היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר, אר' יוחנן תרומת הדשן תחלת עבודה של מחר הוא ופי' הפ"מ דמיבעי ליה למ"ד אין לינה פוסלת דאפשר היינו אם קידש בלילה לעבודה של מחר, אבל אם קידש היום לעבודת מחר מהו שיפסלו משום מחוסר זמן ומייתי ברייתא דתניא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר, והא דאר' יוחנן מילתא אחריתא ולא קאי אדלעיל, ופירושו קשה דכיון דידע מפלוגתא דרבי וראבר"ש כדמייתי שם לקמן הא אמר ראבר"ש להדיא דאפי' עד ג' ימים א"צ לקדש, ולפי"מ דמחלק אליבא דר' יוחנן בין לשירי עבודות ובין לתחלת עבודות, הא גם בקידש בלילה מודה ראבר"ש דלתחלת עבודות צריך לקדש, והק"ע פי' דבעי אם הקדים לקדש קודם עמוד השחר אי הוי מחוסר זמן והבעיא היא אליבא דמ"ד לינה פוסלת, ומה דפשיט מדתניא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר, ומפרש דזהו בקידש בלילה, דאי קידש מאתמול ודאי נפסלין בלינה, וקשה דמנלן דברייתא אתייא כרבי דילמא כראבר"ש דלית ליה פסול לינה, אבל לרבי שפיר מבעי אם קידש קודם עמוד השחר אם מהני הקידוש.

''' ונראה ''' לפרש בדרך הק"ע אבל לא בשיטתו דקידש ביום גרע מקידש בלילה וכן הוא גם לפי' הפ"מ, אלא דהוא להיפוך דקידש ביום עדיף וכמש"כ ומיבעי ליה למ"ד אין לינה פוסלת דאפשר זהו דוקא בדין לינה ממש, וכמו דתלי מקודם דין פסול יוצא בדין לינה דמוכח דהוא משום פסול לינה ממש, אבל בדין מחוסר זמן אפשר מודה ראבר"ש והיינו דאם קידש בלילה לא מהני לעבודת יום, ומשום דהקידוש אינו מועיל לעבודת יום אלא כשקידש על זה, וכמו דאח"כ מפרש בירוש' באמת לר' יוחנן דראבר"ש לא פליג אלא בשירי עבודה ולא בתחלת עבודה, דבתחלת עבודה מודה דצריך לקדש, ומה דפשיט הירוש' אינו מברייתא מפורשת דתניא כן דקידש ידיו ורגליו לעבודה של מחר דלא נמצא ברייתא זו לא בבבלי ולא בתוספתא, אלא דפשיט ממתני' דריש תמיד דתנן מקודם דמקדש לתרוה"ד, ואח"כ תני סדר התמיד ולא תנן דחוזר ומקדש, וכמו דפריך בבבלי מהך מתני' דראוהו אחיו הכהנים שירד וכו' וזהו דאמר ולא מתני' היא קידש ידיו היום לעבודה של מחר דעיקר קידוש הוא בתרוה"ד והוא מחוסר זמן, וע"ז דחי דר' יוחנן אמר דתרוה"ד הוא תחילת עבודת מחר, וכי בעי אם קידש קודם עמוד השחר לעבודה של לילה וכדמסיק אח"כ דר' יוחנן סבר הכי דבכה"ג מודה ראבר"ש דבתחלת עבודה צריך לקדש, ובבבלי מייתי הא דתרוה"ד למיפרך על רבא ומשני דמיירי בכהני חדתי, אבל לינה לא פסלה כלל, ומשום דראבר"ש סבר דקידש ביום א"צ לקדש למחר וכמו שכתבתי, ובקידש בלילה שלא לתרוה"ד לפי הבבלי פליג ג"כ ראבר"ש וסובר דא"צ לקדש רק דר' יוחנן לא סבר בזה כראבר"ש משום דפסיק בפלוגתא דחדא ברייתא כרבי ובאידך כראבר"ש, אבל בירוש' סבר ר' יוחנן דראבר"ש נמי מודה דקידש בלילה לעבודת לילה צריך לחזור ולקדש ביום.