עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כה" (פסקה)

== נא ==

'''אם עוד רבות בשנים וגו'. ''' תניא, אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים (פ' נ"ב), וכי יש שנים מרובות ויש שנים מעטות, אלא נתרבה כספו – מכסף מקנתו, נתמעט כספו – כפי שניו {{תוספת|רסו|מדייק הלשון בשנים, דהול"ל אם עוד רבות שנים ואם מעט נשאר שנים, וע' בסמוך. ובאור הענין, שרואין בחשבון שמשלמין להקונה להקל על העבד, וזה יצוייר בשני אופנים, כי לפעמים טוב יותר לפניו לחשב לפי ערך הסך שהיה שוה בשעת המכירה ולפעמים לפי ערך ששוה כעת, כגון אם נמכר במנה לשנה ובמשך שנות העבודה השביח ועמד על שווי מאתים לשנה אז צריך לחשב לשלם לקונהו לפי ערך שהיה שוה בשעת המכירה. ולהיפך אם בשעת המכירה היה שוה מאתים ונפחת ועמד על מנה מחשבין בחשבון מנה, ויליף כן משינוי הלשונות אם עוד רבות בשנים ישיב גאולתו מכסף מקנתו ואם מעט, כפי שניו ישיב את גאולתו, מבואר דלפעמים מחשב בערך כסף מקנתו, ולפעמים בערך שניו, וזה כמבואר. ובדרשה שבסמוך ובריש פסוק הבא יתבאר המשך דרשה זו, יעו"ש. –

ורש"י פירש בכונת הקושיא וכי יש שנים מרובות ושנים מעטות וז"ל, רבות בשנים משמע שיהא ריבוי בשנים וכי אפשר להיותן מרובות על שש או מעטות, עכ"ל. ואין לדברים אלו שום באור ומובן, דענין שש שנים אינו שייך כלל בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים, ובהגהות רש"ש האריך הרבה בענין זה, וכפי הנראה כל מה שהאריך בזה לא טרח אלא בשביל באור דברים חתומים אלו, ולבסוף לא עלתה בידו.

אבל האמת הברורה נראה דט"ס קל הוא, והמלה שש הוא ר"ת שארי שנים, וצ"ל וכי אפשר להיותן מרובות על שארי שנים או מעטות, והכונה פשוטה, דקשה לו מ"ש רבות בשנים דמשמע שיהא רבוי בשנים, וכי אפשר להיותן מרובות על שארי שנים או מועטות. ועיין בערכין ל' ב' הובא ענין זה ושם פירש"י וז"ל, וכי יש שנים מרובות שתהא שנה יתירא מחבירתה דאמר קרא אם עוד רבות בשנים או שנה פחותה מחבירתה, עכ"ל. ודברים אלו מכוונים לדברי רש"י בקדושין ע"פ הגהתנו, ודו"ק.}}. (שם כ' ב').

'''ישיב גאלתו וגו'. ''' תני, קונה את עצמו בכסף ובשוה כסף, בכסף, דכתיב מכסף מקנתו בשוה כסף – ישיב גאולתו כתיב, לרבות שוה כסף ככסף {{תוספת|רסז|פירש"י (דף ח' א') דהאי ישיב מיותר הוא, דהוה מצי למיכתב לפיהן גאולתו, ובא לרבות דשוה כסף הוי ככסף לענין פדיון, עכ"ל. אבל בב"ק ז' א' על הפסוק דפ' משפטים כסף ישיב לבעליו דדרשינן ישיב לרבות אפילו סובין פירש דהול"ל כסף ישלם לבעליו, ונראה הא דלא מפרש גם כאן כן, משום דכאן לפי ענינו לא שייך הלשון ישלם, כמבואר למעין. –

והנה בפסוק הקודם והיה כסף ממכרו איתא בירושלמי קדושין פ"א ה"ב ובתו"כ כסף ממכרו מלמד שנגאל בכסף ואינו נגאל בשוה כסף, והנה כמעט אין ספק בדבר שט"ס הוא וצ"ל מלמד שנמכר בכסף ואינו נמכר בשוה כסף, והיינו הך דדרשה הסמוכה לפנינו מלמד שנקנה בכסף ואינו נקנה בתבואה וכלים [היינו בשוה כסף], משום דא"א לומר כפשוטו שאינו נגאל בשוה כסף שהרי מפורש דרשינן כאן ישיב גאולתו לרבות שוה כסף, וגם מה שייכות ללמוד ענין הגאולה מלשון כסף ממכרו דאיירי במכירה, ובאמת בילקוט הגירסא שם מלמד שנמכר בכסף [ואצלנו נקבעה דרשה זו בלשון מלמד שנקנה בכסף].

אבל הרמב"ם בפ"ב ה"ח מעבדים העתיק אותה הדרשה כלשונה שאינו נגאל בשוה כסף, והיא פליאה נמרצה, שהוא היפך מדרשת ודין הגמרא, וגם הסברא החיצונית מחייבת שיהיה נגאל בשוה כסף, שהרי קיי"ל לעיל ובדרשות הבאות שצריך להקל על העבד בחשבון גאולתו, ובודאי גם בענין זה צריך להקל עליו שיהיה נגאל בשוה כסף, וע' בלח"מ שם ובמפרשי הירושלמי שם.}}. (קדושין ט"ז א').

'''מכסף מקנתו. ''' מלמד שבכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים, והני מילי, דלית בהו שוה פרוטה {{תוספת|רסח|משום דל"ל דאינו נקנה כלל בתבואה וכלים [דהיינו בשוה כסף], דכיון דמרבינן בדרשה הקודמת דנגאל בשוה כסף בודאי גם נקנה בשוה כסף.}}, אי הכי אפילו כסף נמי, ס"ד אמינא תבואה וכלים כיון דמקרבי הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קמ"ל {{תוספת|רסט|מתבואה וכלים אפשר ליהנות מיד יותר מאשר בגוף הכסף. ובסוגיא איתא עוד אוקימתא ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים והיינו בחליפין, והעתקנו זו שלפנינו מפני שכן עולה לדינא, כפי שיתבאר להמעין.}}. (שם ח' א').

'''מכסף מקנתו. ''' מלמד שנקנה בכסף, מוכר עצמו מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש {{תוספת|ער|באור הדרשה כך היא, כי עיקר דין קנין כסף בעבד כתיב רק כאן, מכסף מקנתו, אך מכיון דפרשה זו איירי בנמכר לעובד כוכבים אין ללמוד מכאן גם לענין עבד הנמכר לישראל שיהיה נקנה בכסף, יען שאני עובד כוכבים שכל קנינו בכסף לכן קונה גם עבד בכסף, משא"כ הנמכר לישראל, אך מדכתיב באמה עבריה (ר"פ משפטים) והפדה, ודרשינן מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, ולפי"ז מבואר שנקנית בכסף, דאל"ה לא שייך מגרעת פדיונה, ובכ"ז עדיין אין ללמוד זה גם לעבד, יען דיש לומר שאני אמה הואיל ומתקדשת בכסף נקנית גם בכסף, אך מדכתיב בפ' ראה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה שגם הוא נקנה בכסף, ואחרי כל אלה לא ידעינן משם רק במכרוהו בית דין, דבזה איירי שם, וי"ל שאני מכרוהו ב"ד שנמכר בע"כ, משא"כ מוכר עצמו, על זה אומר כאן יליף שכיר שכיר לגז"ש, דשם במכרוהו ב"ד כתיב כי משנה שכר שכיר עבדך וכאן כתיב (פ' מ' ) כשכיר כתושב יהיה עמך, ונלמד מזה דגם המוכר עצמו נקנה בכסף, וטעם הגז"ש, דכיון דעבודת שניהם נקראת בשם שכירות א"כ יש לשניהם דין שכירות שיהיו נקנים בכסף. וזהו באור למודי הגז"ש שכיר שכיר גם בדרשות הבאות, ודו"ק.}}. (שם י"ד ב').

'''מכסף מקנתו. ''' ת"ר, נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים, מניין שאין מחשבין לו אלא מנה, ת"ל מכסף מקנתו {{תוספת|רעא|כבר נתבאר ענין זה די צרכו בריש פ' הקודם אות רס"ו.}}, נמכר לישראל מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש {{תוספת|רעב|כמש"כ לעיל אות ע"ר.}}. (שם כ' א').