עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== מז ==

מז) '''הא''' דקי"ל דהחשוד נאמן בשל אחרים. היינו דוקא בדבר שא"א לתקן כגון יין וגבינה וכיו"ב. בכה"ג נאמן החשוד להעיד שנעשו בכשרות. אבל במידי דסמא בידן לתקוני כגון פירות עבל וכיו"ב שהחשוד מעיד שהם פירות מתוקנים. אין לסמוך עליו אף בשל אחרים. וכדתנן {{ממ|רפ"ד דדמאי}} חשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר. ובזה נסתלקה השגת הראב"ד מעל הרמב"ם. כ"כ מהר"א ישראל בכסא אניהו סק"ב. ודבריו תמוהין. שהרי השגת הראב"ד היא {{ממ|בס"פ יא מה' עדות}} עמ"ש הרמב"ה שם. החשוד על הדבר יש לו לדון בו ולהעיד בו לאחרים. חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים. כיצד נאמן ע"ה נומר פירות פלוני מתוקנים הם. ע"ש. הרי שהרמב"ם כ"כ גה בדין טבל שאפשר לתקנו. וכ"כ עוד הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מעשר/יב#|ס"פ י"ב מה' מעשר]]}}. וע' בס' מקום שמואל בחי' ליו"ד סי' זה מ"ש לתרץ על קו' זו. {{ממ|אלא שכתבה בשם הב"י}}. דההיא מיירי בידוע שאינו מעשר ואוכל טבל דהוי כעכו"ם לאותו דבר, וכמ"ש לעיל סי' ב דמומר להכעיס לדבר א' הוי לאותו דבר כעכו"ם. ואז אינו נאמן אף בשל אחרים. כנ"ל ברור ונכון. ע"כ. ואינו מחוור. דא"כ פשיטא דאף בשבת אין לסמוך על פיו. ועוד יל"ד עליו, דהא דקי"ל בסי' ב [וכ"ה כאן בסי' זה ס"ז] דמומר להכעיס לדבר א' הוי כעכו"ם. היינו לכל התורה. ולא רק לאותו דבר. וצע"ג. וע' בפר"ח ס"ק יז מ"ש עוד לתרץ קו' הראב"ד בזה. ומסקנת דבריו בזה"ל, והעיקר כד' הרמב"ם וכפסק המחבר, וכ"כ בתשו' הרשב"א {{ממ|סי' סד}}. ובתשו' הר"ן {{ממ|סי' כה}}. ובתשו' הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/ד|סי' ד']] ו[[שו"ת הריב"ש/יב|י"ב]]}}. וכן דעת כל הפוסקים. והכי נקטינן. עכ"ל. וכ"ה בלחה"פ ק"ט. ובמסגרת השלחן. וא"כ אף בדין טבל שבידו לתקנו העיקר כד' הרמב"ם. וע' בס' חדרי דעה. ובערוך השלחן [[ערוך השולחן/{{כאן}}#לו|ס"ק ל"ו והלאה]]. ואכמ"ל. וע' בשו"ת הרשב"ש {{ממ|[[שו"ת הרשב"ש/תקנג|סי' תקנג]]}}.