עריכת הדף "תורה תמימה/קהלת/י" (פסקה)

== ד ==

'''אם רוח המושל וגו׳. ''' מהו אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, אם באה לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, ללמדך שכל המניח ענותנותו גורם מיתה לעצמו וחוטא לדורו, וכן אתה למד מזכריה דכתיב ביה (ד"ה ב׳ כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה ויעמד מעל לעם, וכי מעל ראשי העם היה הולך, אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך וכהן גדול ונביא ודיין{{תוספת|יד|מה שאמר חתן המלך צ"ל הכינה בן חתן המלך, לפי שאביו יהוידע היה חתן המלך יהורם, וכן מה שאמר כה"ג הכונה בן יהוידע הכה"ג, ומה שאמר ודיין, לא נתבאר זה, ואולי יתבאר ע"פ מ"ש בתענית ט"ז א', הר המוריה – הר שיצאה ממנו הוראה לישראל, ופירש"י כדכתיב כי מציון תצא תורה יורו משפטיך ליעקב, ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל, עכ"ל, הרי מבואר דהנביאים בכלל מכונים בשם מורי הוראה. }} התחיל מדבר גדולות (שם) למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו׳{{תוספת|טו|קצת צ"ע, מה גדולה יש בלשון זה אחרי שכן הוא האמת, וי"ל ע"פ מ"ש בסנהדרין י"א א' רבי היה יושב ודורש והריח ריח שום, אמר, מי שאכל שום יצא, עמד ר' חייא ויצא, עמדו כולם ויצאו, ומהיכי גמר ליה ר' חייא – ממשה וכו', יעו"ש, הרי דמדרך הכבוד במקרים כאלה לכלול גם עצמו בכלל ישראל אף כי בדבר שרק הם חייבים, וכאן מבואר הלשון שאמר מה אתם עוברים שרק הם עוברים ולא הוא ואין זה מדרך כבוד הצבור, וע"ע לפנינו בתו"ת פרשה בשלח בפסוק עד אנה מאנתם. }}, מיד ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך. (שם) 

'''אם רוח המושל וגו׳. ''' דבר אחר אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, בנח, ביהושע, בדוד ובמרדכי הכתוב מדבר, נח נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות{{תוספת|טז|הרבותא בזה אע"פ שלא היה עוד כל סבה שישאר בתיבה שהרי כבר חלף המבול, ובכ"ז המתין עד שאמר לו הקב"ה צא מן התיבה. }}, יהושע עבר עם ישראל את הירדן ברשות ועלה ממנו ברשות, בדוד עד שלא מלך כתיב (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן, וכשמלך כתיב (ד"ה א׳ כ"ח) ויקם דוד המלך על רגליו וגו׳{{תוספת|יז|לא נתבאר כלל טעם הראיה לענין הנרצה להביא ראיה דהיינו לענותנותו של דוד, דא שם באותה פרשה רמז לזה, וקרוב לומר כי ט"ס הוא, וצ"ל שנאמר ויבא המלך דוד, והוא בד"ה א' י"ז, דהמשך אותו הפסוק כך הוא, ויבא המלך דוד ויאמר מי אני ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן זאת בעיניך וראיתני בתור האדם המעלה וכו', וזה מורה על ענותנותו של דוד גם בעת מלכותו. ואם נאבה לקיים הגירסא שלפנינו צ"ל דהכונה משום דכתיב בפסוק זה שאמר שמעוני אחי, ולשון כזה לגבי מלך ענוה היא, וגם מה שעמד על רגליו. }}. במרדכי עד שלא באת לו גדולה כתיב ומרדכי יושב בשער המלך, וכשבאת לו כתיב וישב מרדכי אל שער המלך{{תוספת|יח|ודרשינן ששב לשקו ולתעניתו. ויש להעיר שלא חשב בין אלה שחשב כאן גם את יוסף, לפי המבואר במ"ר ר"פ שמות עה"פ ויוסף היה במצרים, ללמדך שאע"פ שזכה יוסף למלכות בכ"ז לא נתגאה על אחיו, וכשם שהיה קטן בעיניו מתחלה כשהיה עבד כך היה קטן בעיניו אחר שמלך, ע"כ. וי"ל דלא פסיקא ליה לחשוב את יוסף משום דכנגד אגדה זו מצינו אגדה להיפך, והיא בברכות נ"ה א' מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות, יעו"ש. ואמנם כי בתו"ת ס"פ ויחי ור"פ שמות כתבנו ליישב ולהתאים שתי האגדות האלה, אעפ"כ אין מוכרח עוד להמ"ר לכוללו יחד בין הני דחשיב לודאי מוחלט. }}. (מ"ר)