עריכת הדף "תולדות יצחק/בראשית/א" (פסקה)

== ה ==

'''ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ''' ערב הוא העדר האור והוא החשך והנה לא קדם אור ואיך אמר ויהי ערב בלא שקדם אור. וי"מ שהאור שאמר עליו ויהי אור נברא לפניו כלומר במערב ושקעו מיד כדי מדת לילה ואחר כך האיר כמדת יום. והרמב"ן הקשה עליהם כי יוסיפו על ששת ימי בראשית יום קצר אבל יתכן שהאור נברא לפניו ולא נתפשט ביסודות ועמד לפניו כמדת לילה ואחר כך הזריח אותו על היסודות והנה קדם הערב לבקר עד כאן. ונראה לי שהקב"ה ברא חומר השמים או הערבוביא ובאותה עתה עצמה ברא שמש וירח ונתנם בשטח השמים בעתה ההיא עצמה והוא שברא השמש במערב בשעה עצמה שנשקעה החמה בימים אחרים והתנועע השמש כשיעור לילה אחת תחת הארץ או הערבוביא כלפי מזרח וזרחה השמש במזרחוכל זה כדרך שאר ימים ולילות ובפרוש הזה איני מוסיף על ששת ימי בראשית יום קצר וגם לא נצטרך לומר שהאור לא נתפשט ביסודות אלא שהלך השמש תחת הארץ לילה אחת ולדעת האומרים שלא נבראו המאורות עד יום רביעי גם כן נאמר שהאור ההוא שאמרו שבראו הקב"ה ביום ראשון בראו במערב בשעת שקיעת החמה בימים אחרים בעתה עצמה שדרך לישקע החמה בימים אחרים והעתה אינו חלק זמן אלא הוא תכלית הזמן העבר ותחלת זמן העתיד והתנועע תחת הארץ כלפי מזרח ואחר שעבר זמן לילה אחת זרח האור ההוא במזרח. ובב"ר יהי ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן ע"כ. ואם כן קודם בריאת העולם היה עולם וזה נוטה לקדמות חלילה והתשובה שלפי שביום ד' נבראו המאורות אם כן קודם שנבראו המאורות לא היה זמן כי כשהיו מאורות התנועעו השמים לא קודם לכן לדעת ב"ר לזה אמר שאחר שאמר ויהי יורה שגם המאורות שמשו שלשה ימים ונבראו במאמר יהי אור אלא שלא נקבעו בשמים עד יום ד'. ומה שאמר קודם לכן ר"ל מיום ראשון יום אחד היה ראוי שיאמר יום ראשון כמו שאמר יום שני יום שלישי ולמה כתב אחד לפי שהיה הקב"ה יחידי בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני ב"ר. וכתב הרמב"ן לא יתכן לומר יום ראשון בעבור שעדיין לא נעשה השני כי הראשון קודם לשני במנין או במעלה אבל שניהם נמצאים ע"כ. ויתכן לפרש שיום אחד בתנועת הגלגל הוא סבה ליום שני שאחר שמתנועע תמיד ואינו נח יום אחד סבה ליום שני ובו יפול שם ראשון שאחר שעבר יום אחד ודאי יבא יום אחר אבל האור שברא הקב"ה ביום ראשון אינו מזה המין שהקב"ה ברא אותו הגשם בפני עצמו לא שקוע בגלגל עד יום רביעי וביום הוציאו ובלילה שקע אותו. וא"כ אין ראוי לומר יום ראשון שהיום הראשון לא היה סבה לשני. ולזה לא אמר יום ראשון אבל אחר שעבר יום אחד נכון לומר יום שני אחר שכבר עבר יום אחד וכן יום שלישי: