עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/יג" (פסקה)

==ד==

{{ממ|ד}} ומה שכתב {{ממ|בשואל ומשיב}} הנ"ל מטעם שקנה הנכרי מן היאוש הנה הרב בית שלמה סי' ע"ו במי שלא פרט אחד מהמינים בשטר המכירה כי המוכר שכח אז ממנו כתב בשם הרב השואל להתיר דאף אם לא נמכר כלל כיון שהיה עומד במקום שנמכר לנכרי כיון דמטי זמן איסורו אייאושי מייאשו הבעלים מניה והוי הפקר וקני ליה חצרו לנכרי והשיב כל דברי כ"ת הם דברי המקור חיים סוף סי' ת"מ כדמותם כצלמם {{ממ|ואני מוסיף שכן כתב גם בסי' תמ"ג סק"ה ד"ה ועוד נראה}} אך דברי המק"ח תמוהים שהם נגד דברי התוס' בבבא בתרא ד' נ"ד ע"א שכתבו דאף חצרו אינו קונה לו באינו מתכוין לקנות וכן משמע בתוס' ב"ק כ"ט בד"ה אלא אר"א שכתבו משום דהוי האי גלל בכליו עי"ש וכליו מטעם חצר הוא ואפילו הכי קאמר בש"ס דאם לא נתכוון לזכות בהם פטור אלמא דחצרו בלא כונה לא קנה ואם כן בישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי דאיירי ביה המק"ח וידע שהחמץ בחצרו ולא נתכוון לקנות לא קנה לכן דברי המק"ח תמוהים ובנדון דידן אף שהנכרי אינו יודע אם הוא בחצרו כלל מכל מקום הא כתבו התוס' בב"ב הנ"ל דחצרו קונה שלא מדעתו הוא דוקא באופן שאם היה יודע שהוא בחצרו היה מתכוין לזכות אבל בנדון דידן ודאי אף אם היה הנכרי יודע שהחמץ הנ"ל הוא בחצרו ולא נמכר לא היה מתכוין לזכות דאטו הנכרי יודע שבזמן איסורו נתייאשו בעליו מניה והוי הפקר הא ודאי ליתא ואם כן אין זה היתר כלל. ועוד דאף אם היה נתוודע להנכרי שיש שם חמץ זה וכי היה זוכר אם לא נמכר לו בעת המכירה ובודאי היה סבור שכבר נמכר לו ובכי האי גוונא לא קני עכשיו על ידי קנין חצר מחדש כדאמרינן ביבמות ד' ב"ן העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הם לא קנה ואין חילוק בין קנין אחר לחצר באינו מתכוין לקנות כמבואר בדברי תוס' ב"ק וב"ב הנ"ל ועוד דהא פסק רמ"א בח"מ סי' רס"ח ס"ג דאין חצרו קונה שלא מדעתו אלא דאסיק אדעתיה שהוא שם ולא בדבר שאינו רגיל לבא שם ובנדון דידן ודאי לא אסיק אדעתיה שהישראל שכח למכור חמץ זה ובלאו הכי המק"ח החליף שיטתו שבספרו נה"מ סי' ר' ס"ק ט"ו כתב דבנכרי לכולי עלמא אין ידו או חצרו קונה שלא מדעתו ואם כן נסתרו דבריו שבמק"ח וחוץ מכל הנ"ל כיון שעל כל פנים אנן לא קיימא לן כהגאונים אלא ישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי עובר עליו ככתוב בסס"י ת"מ מוכרח דלא אמרינן חצרו של נכרי קונה לו: