עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==ד==

{{ממ|ד}} ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ד אות ו' במי שבדק ובטל לילה ויום ושרף הראוי לשרוף וגם מכר את החמץ לעכומ"ז והיה נחוץ לדרכו מאד לנסוע אל אביו כי בא לו שמועה כי נטה למות בכפר ולפי שהיה נחפז שכח למכור את החמץ שהיה לו במקום אחר שהוא אצלו בשכירות מן עכומ"ז ולא בא אל ביתו עד אחר הפסח והאריך בנדונו אם יש לאוסרו אחר הפסח וכתב וז"ל ואף שכתב הר"ן דאף דאינו עובר בבל יראה מן התורה מכל מקום כיון דמדרבנן חייב לבערו אסור מכל מקום יש לומר כיון דלא בא לביתו עד אחר הפסח לא היה בידו לבער אך מדברי הש"ע סי' תמ"ח משמע דגם בנמצא החמץ אחר הפסח ולא ידע ממנו לבערו ואפילו ביטלו גם כן אסור וכו' ואם כן גם בנדון דידן יש לאסור אך לפי מה שצדד בתוה"ש להקל היכא שהיה אנוס מלבער כגון שהיה בבית האסורים והכא נמי לא היה בביתו כל ימי הפסח ולא היה יכול לבערו ואף דהיה יכול למכרו מכל מקום בזה לא עבר על תקנת חז"ל שהם תקנו לבדוק ולבער חמץ ולא למכרו רק דבמכרו מקודם שוב אין החמץ שלו ואין זקוק לבערו זה פשוט וברור אך בעל תוה"ש לא החליט להתיר ובחי' סי' תמ"ח סק"ב לא התיר כי אם בהנאה עכ"ל מתבאר מדבריו דאפילו בלא היה אנוס מלמכור לעכומ"ז מכל מקום כל שבטל ובדק ובער מה שנזכר יש להתיר לו בהנאה מה שלא נזכר למכרו כיון שלא היה בביתו כל הפסח ולא היה בידו לבערו אף שהיה אפשר לו למוכרו דהסברא היא דאין לאסור אלא כשלא היה אנוס לקיים תקנת חכמים אבל כשהיה אנוס בתק"ח אף שלא הי' אנוס על המכירה לית לן בה כיון שאין המכירה מכלל תקנת חכמים ונראה שזוהי סברת הרב כתר כהונה סי' ח' שהביא הרב שערי תשובה סי' חת"ם אות ח' במי שהיה חמצו ביד עכומ"ז ולא היה אפשר לבערו {{ממ|עי"ש גוף המעשה}} שכתב שיש לומר דחשש הערמה היינו שבידו לבער אבל בזה שהיי"ש רחוק ממנו כמה פרסאות וכו' והשע"ת כתב על דבריו דאינו מחוור שהרי היה יכול למכרו בכל מקום שהוא וזהו ביעורו עי"ש ולפי מה שהסביר הרמ"ץ הנ"ל ניחא כי לא מפני זה נחשב לא קיים תקנת חז"ל. אלא דלפי מה שכתבתי באות קטן ג' מה שהבנתי מתוך דברי הרב מגן האלף בדעת התוה"ש נראה דבנדון זה לא יתיר התוה"ש דמה שהיה אנוס לבער אינו מועיל להתיר ואינו מועיל אלא כשהאונס הוא שסבר שקיים תקנת חכמים ונמצא שלא קיים וצריך לעיין בגוף דברי התוה"ש ואין מצוי אצלי ועיין להרבנים נאות דשא ושו"ת הרב רמ"ץ סי' ג' שהבאתי לקמן באות קטן ט' וק"ל ונראה דעכ"ל דיש לחלק בנושאים כמו שנראה מדברי המגן האל"ף בשם התוה"ש שהרי במים חיים סי' ה' כתב בשמו דהוכיח מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח ואומר לו הרי שלך לפניך דאסור אפי' באונס גמור דהנגזל אנוס וכו' וזה לכאורה היפך ממה שכתב בחק יעקב הנ"ל שהעלה בתה"ש דכשהיה אנוס גמור וכו' מותר בהנאה אך להנ"ל ניחא דבנגזל האונס גרם לו שלא קיים תקנת חכמים כלל ובכי האי גוונא ודאי אסור וק"ל ועיין פינות הבית סי' ט"ז שהבאתי לקמן באות ס"ו: