עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צד" (פסקה)

== ד ==

'''אם.''' עש"ך הנה מהרא"י סי' קפ"ג ביאר טעם המצריכין ב"פ ס' שמא פ"א יצא כזית חלב מכף ונשאר בכף חלק ס' מחלב ובלע נ"ט חלקים בשר ונ"נ כשהוציאו הכף מקדירה (דבעודו בקדירה מה שבתוך הקדירה מחובר ומצטרף למה שבתוך הכף ולא נ"נ כדמוכח מברייתא דקדירה שבשל בשר אם בישל חלב בנ"מ ול"ד לחולין ק"ה ב' חלב נבילה דאוכל עם אוכל מחובר הוא יע"ש בתה"ד וכבר נתבאר לעיל בצ"ב באורך) וסוברים דאף לאחר שהוציא הכף מקדירה עדיין שם כ"ר עליו כיון דנתחב לתוך כ"ר עיין בצ"ב בט"ז אות למ"ד יע"ש. ומש"ה צריך ב"פ ס' ועיין בספר הארוך לש"ך שכתב דקיי"ל ב' איסורין מבטלין זא"ז כמבואר סי' צ"ח וא"כ זית בשר וזית חלב אין טעמן שוין יע"ש וכבר כתבנו במקום אחר דבב"ח שם אחד הוא הוה כאיסור א' אף שאין טעמן שוה כמ"ש התב"ש בסי' ל"ג והב"ח בקו"א סי' כ"ז וצ"ח דבתר שמא נמי אזלינן ואם שוה בשמא אין מבטלין זא"ז ובב"ח איסור אחד הוא ובסי' צ"ח אבאר באורך. ודע דיש לראות להמחבר מאי איריא תוחב ב"פ אפילו פ"א ושוהה הרבה נימא פלט ובלע וסבור הייתי לומר דמקושר הוא עם מה שבקדירה וחששא לאחר שהוציאו מקדירה וא"כ דווקא תוחב ב"פ אלא דא"כ קשיא כזית בשר ליורה חלב בסי' צ"ב בנח מרתיחה עכ"פ ליבעי ב"פ ס' להמחבר כיון דחושש כאן בכף כ"ש בבשר ואף לא נפל ב"פ אלא שנשתהה הרבה עיי"ש פר"ח אות א' דבבשר לא שייך מקושר כדמוכח חולין ק"ח ב' חלב נבילה וצ"ל דודאי באיסורא דרבנן לא דייקינן כולי האי דמ"ה מין במינו ברובא בטיל אלא מדרבנן הלכך כשתחב ב"פ נראה כב' זיתי איסור משא"כ בתחיבה אחת אף ששוהה הרבה וה"ה זית בשר ליורה חלב כל שלא סילק הבשר ושוהא הרבה א"צ אלא פ"א ס' ואה"נ לדעת המחבר בנפל ב"פ פשיטא דצריך ב"פ ס' והר"ב לקמן צ"ח ס"ס ד' בהג"ה דא"צ דאזיל לשיטתיה כאן דבכף א"צ אלא פ"א ה"ה שם ועיין מ"ש באות ו'. והב"ח ויש"ש בפנ"ה מ' אוסרין בתוחב ג"פ וצ"ע אמאי לא עירערו ג"כ על צ"ח בהג"ה איסור ב"פ לקדירה א' ודוחק לומר שהם סוברים כלי גרע טפי דדרך הוא לבלוע ולהפליט יותר ממאכל דאינו מפליט כ"כ וצ"ע:

'''ומה''' שכתב הש"ך והט"ו שינו מלשון הסמ"ק דכתב כ"פ והם כתבו ב"פ דהט"ו לשיטתייהו דנ"נ בשאר אסורים לא אמרינן ה"ה חלב הנאסר כבר תו אין מתחבר עם בשר לומר נ"נ דלא שייך תו טעמא דהאי לחודיה שרי והסמ"ק סובר חנ"נ בשאר איסורים משום לתא דבב"ח כ"ש בב"ח עצמו אף שנאסר כבר נ"נ זהו תוכן כוונתו. והנה דבר גדול דיבר האדון ז"ל דלפ"ז חלב טריפה או בשר טריפה שנתערבו בב"ח אף דודאי דין בב"ח יש בהו לאסור בבישול והנאה כמ"ש הר"מ פ"ט ממ"א עיין סי' פ"ז מ"מ אין נ"נ מ"ח אלא מדרבנן לדידן ונ"מ בשר טריפה לחלב ונאסר ואח"כ נפל מחלב לקדירה ירקות וכדומה ונשפך וס' בבירור נגד הזית בשר וא"י אם ס' נגד החלב יש להקל דרבנן עסי' צ"ח {{אצבע מורה}} . אמנם הפר"ח אות ד' צעק ככרוכיא דמ"מ נ"נ אף להמחבר וכפי שנראה מדבריו שם דמ"ה הוא נ"נ דמ"מ שם בב"ח עליו וע"ש אות כ' וכן הסכים הכר"ו להפר"ח אות ז' ולפ"ז הוה ספיקא דאורייתא בנשפך ואסור ומיהו לענין לח בלח בה"מ אין להתיר אף להש"ך עי' סי' צ"ב בהג"ה דבב"ח אף בדרבנן יש לאסור ודוקא שאר איסורין מקילין ומה שהקשה הפר"ח מסי' ק"ג הא ודאי קושיא חזקה היא על הש"ך ז"ל דהא בסי' ק"ג ס"ז קדירה בלועה מבב"ח והוחמו מים מונין מעל"ע ממים אלמא כיון דמבב"ח בא דיינין ליה כבב"ח כמ"ש הש"ך כאן אות כ"ב א"כ ודאי לא גרע בשר שנבלע בכף פעם ב' דנ"נ עכ"פ מדרבנן כיון דמבב"ח בא וכאמור. ויש ליישב בדוחק דעת המחבר דוקא באיסור תורה החמירו וחיישינן שמא פלט הכף ובלע ולא באיסור דרבנן דודאי מ"ש המחבר בק"ג כיון דבא מבב"ח כבב"ח דיינינן ליה הוא רק מדרבנן (ונהי דבתבשיל ליכא כ"א מדרבנן מין במינו מ"מ נ"נ מ"ה הוא בב"ח) וסמ"ק אפשר סובר חנ"נ בשאר איסורין מ"ה כדעת מהרי"ק שורש קנ"ב עיין כה"ג צ"ב בהגהות הב"י אות ל"ה ומש"ה לא הזכיר ב"פ ועסי' צ"ב בש"ך אות יו"ד ודוחק. עוד אפשר לומר דהמחבר בק"ג חומרא בעלמא החמיר במים שבא מבב"ח וכאן לא החמיר דזה גופא לחוש ב"פ הוי חומרא וסמ"ק מדינא סובר חנ"נ בשאר איסורין עכ"פ מדרבנן וצ"ע: