עריכת הדף "ערך/נביא" (פסקה)

== לשון נביא ==
רש"י בשמות {{ממ|[[רש"י/שמות/ז#א|שמות ז א]]}} מבאר "וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נז#יט|ישעיה נז יט]]}}, ינוב חכמה {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#לא|משלי י לא]]}}, ויכל מהתנבות דשמואל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/י#יג|א י יג]]}}". וכן בנחמיה {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ו#ז|ו ז]]}} פירש "נביאים בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים". ובישעיה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כא#י|כא י]]}} כתב "אשר נצטויתי מפי רוח הקודש לתקן אתכם בדרך הישרה". וראה עוד בדבריו בחולין {{ממ|[[רש"י/חולין/קלז/א|קלז.]]}} ותענית {{ממ|[[רש"י/תענית/טו/א|טו.]]}}. וכ"כ בדרשות הר"ן {{ממ|[[דרשות הר"ן/ה|דרוש ה]]}}: "וכבר ידוע שאינו נקרא נביא רק להיותו משמיע ומדבר תמיד להמון מה שיצוהו הש"י, כי המדבר תמיד יקרא נביא, כמאמרו אהרן אחיך יהיה נביאך, כי נביא נגזר מלשון ניב שפתים". וכן בחולין כתב {{ממ|[[ר"ן על הרי"ף/חולין/מז/א|ברי"ף מז.]]}}: "תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה חוק לדורות, ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקודש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה". ואפילו אם בב' המקומות רק העתיק לשון רש"י חזינן שהסכים לדעתו. וכ"כ הרשב"ם [[רשב"ם/שמות/ז#א|בשמות שם]]: "נביאך - דברן תחתיך", ובבראשית {{ממ|[[רשב"ם/בראשית/כ#ז|כ ז]]}}: "נביא הוא לשון ניב שפתיים, רגיל אצלי ומדבר את דברי". וכ"כ הרד"ק בס' השרשים {{ממ|ערך נביא}}: "שהנביא מדבר לעם בשליחות הא-ל". וכ"כ רבינו יהודה בן המהר"מ חלאווה בספרו אמרי שפר {{ממ|ריש פר' נח}}: "לא נקרא נביא אלא מי ששופע עליו רוח אלקים כל כך עד שמעוררו לעורר בני אדם בדבר השם ולישרם לעבורתו, ונביא מלשון ניב שפתים שמגיד ומפרסם העולה על רוחו לדעת הרמב"ם ז"ל". וכ"כ המלבי"ם {{ממ|[[מלבי"ם/הושע/ט#ז|הושע ט ז]]}} שנביא נקרא כיון שע"י ניב שפתיו ינובב אל העם דברי מוסר ודעת, וראה [[ערך/נבואה#לשונות נבואה|כאן]] הרחבת ביאור בלשונות הנבואה.

אמנם אפשר שהרמב"ם חולק על ביאור זה בתיבת "נביא", ולשיטתו אינה מגזירת "ניב". דבהל' יסודי התורה {{ממ|[[רמב"ם/יסודי התורה/ז#ז|יסודי התורה ז ז]]}} כתב "הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב לבו ולהוסיף דעתו, עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ וכו', או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם". הרי שלהרמב"ם יכול הנביא לקבל נבואות רק לתועלת עצמו ולא לומר לאחרים. וכן נקט הרמח"ל בדרך ה' {{ממ|[[דרך ה'/ג/ד|ח"ג פ"ד]]}}: "ואינו מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים". ולשיטתם לא שייך בזה גזירת "ניב שפתיים".

ומהמאירי בפתיחה לתהלים נראה דרך שלישית, שכתב שכל נביא שלא נשתלח לעם - להתרותו על מעשיו הרעים להדריכו במעשה היושר, או לצוותו בעסק העם במלחמות, אע"פ שנאמרו לו דברים בנבואה גמורה ונכתב בספר לא נכלל ספרו בספרי הנביאים אלא בספרי הכתובים. לכן אע"פ שמצינו נבואות לדוד בתהלים נחשב ספרו בסדר הכתובים. וכן עזרא ודניאל שכתבו נביאות ובספריהם, כיון שלא נשלחו מאת המקום לנבא זאת לעם נכללו בכלל הכתובים. הנה מצד אחד סובר שיש נבואות שאינם כדי "להשתלח לעם", אבל מאידך יש מעלה ותוקף לנבואות שכן נאמרו לעם, שהם ספרי ה"נביאים" ואילו ה"כתובים" נאמרו רק להכתב.

ומעין פשרה זו כתב ר"י אברבנאל במעיני הישועה {{ממ|מעין ג' תמר ב}} ששם נביא נקרא מלשון ניב שפתים, שהוא שלוח אל העם להנהגתו ומוסרו, אמנם מי שיראה מראה הנבואה ולא יהיה שליח אל העם יקרא "רואה" או "חוזה" לא נביא בשם מיוחד. וכן מביאים מהחת"ס {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ד/מ|אה"ע ח"ב מ]]}} דמימות שמואל הנביא ואילך שהיתה הנבואה חזון נפרץ לרבים, ובני הנביאים רבו כמו רבו אבל לא כולם נביאים משולחים, כדי להפריד ביניהם לבין המשולח לרבים קראוהו בפרטי "נביא", משא"כ קודם שמואל שאין חזון נפרץ רק לפרקים מי ששלחוהו ה', היה די לקרוא שמו "רואה" שהוא שם יותר עצם.

והשטמ"ק בב"ק {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא בתרא/ב/ב|ב:]]}} הביא מתלמיד רבינו פרץ: "דברי נביאות קרי להו דברי קבלה, על שם שהנביאים קובלים וצועקים על צרות הנראות להם בחזון". וכן נדפס בתוס' רבינו פרץ לב"ק. 

=== עשירות וגבורה דנביא ===
ממחלוקת זו בגזירת מילת "נביא" משתלשלת מחלוקת אחרת, דהר"ן שם בא לפרש למה נביא צריך להיות עשיר וגבור {{ממ|[[בבלי/נדרים/לח/א|נדרים לח.]]}}, דכיון שהוא נשלח להמון העם נצרך לדברים הללו על מנת להשפיע. אכן הרמב"ם ביאר הדברים על שלימות הנפש, כמש"כ ביסודי התורה {{ממ|שם ה"א}}: "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד". וכן בהקדמה לאבות {{ממ|[[שמונה פרקים להרמב"ם/ז|הפרק השביעי]]}} כתב, "ועשיר היא ממעלות המידות, רצוני לומר ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו עשיר. וכן גיבור היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת, והוא אמרם אי זה הוא גיבור הכובש את יצרו".

=== מקור דעת הרמב"ם ===
לכאורה הוא ממש"כ במורה נבוכים {{ממ|[[מורה נבוכים/א/סג|ח"א סג]]}} שקודם משה רבינו לא נשמע כלל איש שיאמר שהשם דבר אליו ושלחו, ומה שבא באבות שהשם דיבר להם לא תמצא הענין בנבואה ההם לקרוא לבני אדם או להיישיר זולתם, אבל היה הדיבור להם במה שהיה מיוחד להם בשלמותם והישירם למה שיעשו, ובשרם למה שיגיע אליו ענין זרעם לא זולת זה. וצ"ע מה יענו על כך רש"י וסיעתו, ואולי סוברים שלא היתה זו נבואה אלא דרגה אחרת של מראות אלוקים.