עריכת הדף "עבודת המלך/תשובה/ד" (פסקה)

== ד ==

'''המשתמש בעבוטו של עני וכו'.''' דבר זה צריך בירור דהרי באמת איכא איסורא גם בעשיר וכמ"ש בב"מ קי"ד ת"ר ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב מאי קאמר א"ר ששת ה"ק ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ועי' רש"י וכן מבואר בחו"מ סי' ע"ב ס"א ועי' בספרי דדריש ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מניין ת"ל ואם לא א"כ מה ת"ל עני ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר, וצ"ל דהספרי מפרש דקאי על השכיבה בעבוט ממש דהיינו ההשתמשות בו ועי' בשטמ"ק לב"מ שם שהקשה ג"כ מדברי הספרי ונדחק לישב עיי"ש, ונראה דכוונת רבנו היא כך דקורדום ומחרישה שהוא סתם משכונו של עני כמ"ש בב"מ פ"ב דנפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו הנה לא מבעי אי קיימו לאגרא הרי בודאי צריך לשלם שכר תשמישו ואע"ג דהוי רק אבק רבית הרי כבר כתבו תלמידי הרשב"א ז"ל דאע"ג דאינו יוצא בדיינים מטעם רבית מ"מ חייב להעלות לו שכר, ומשום דאית ביה איסורא לא הורע כחו וכ"כ הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ואפילו אי לא קיימא לאגרא אבל מ"מ כיון שיש בו פחת קצת שחסרו להלוה דבר מועט כגון שהשחירו וכדומה הרי ג"כ מחויב לשלם שכר תשמישו ועי' בחו"מ סי' שס"ג סעיף ו' ז' ח' ועי' יו"ד סי' קס"ו בירור השיטות ולפי"ז המשתמש בעבוטו של עני דמסתמא יש בו פחת קצת והוא מחויב לשלם מדינא, ויאמר בלבו אינם חסרים, והרי לא גזלתי מאתו דבאופן כזה אינו מחויב לשלם לו אי לא קיימא לאגרא רק לצאת ידי שמים משום אבק רבית לשיטת רבנו ודעימיה כמבואר שם וא"כ נמצא שגוזלו ולא יקבל תשובה על זה, כן נראה ביאור הדברים. ולפי"ז מפרש רבנו כן את הספרי ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר, דר"ל דע"י העני תרבה המכשלה ע"י ההשתמשות וכאשר בארנו בדברי רבנו והוא נכון.

''' המסתכל בעריות וכו' שהיא גורמת לגופן של עריות.''' (עי' ספרי במקומו) ועי' במדרש רבה פרשת נשא פ"י כי שוחה עמוקה זונה כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם לומר שהזנות תלויה בהם וכו' באריכות.

''' והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה וכו'.''' האריך רבנו טובא ודייק לכתוב שמא עשה או לא עשה שהוא שלא לצורך כלל, והנה באמת בגמ' דילן שבת צ"ז א' וכן ביומא י"ט דחושד בכשרים לוקה בגופו ויליף לה ממשה בשבת שם שאמר והן לא יאמינו לי ולא נזכר שהוא מעכב את התשובה אלא שלוקה, וכי חלילה אפשר לומר במשה ובזקני בי"ד כן, אמת שהם שבו תיכף שפרשו ובכו ע"ז, וצ"ל דאם חושדין אותו במה שעתיד לעשות שאני, ומשום זה כתב רבנו דחושד בכשרים דכ"ד דברים שהוא שחושדו שעשה או לא עשה והיינו הדבר שעבר כבר, שאפשר לדינו לזכות משא"כ בדבר דלהבא, והיה נראה לישב בזה מאי דקשיא מהא דמס' כלה רבתי פ"ט לעולם יהא כל אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל ומביא עובדא דר' יהושע עיי"ש, ולפי"ז ניחא שפיר דשם הרי חושדן בלעתיד והאיסור רק בשעבר, (ובאור הדברים נראה ע"פ מ"ש רבנן בתראי להסביר הא דאמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ותמהו על פירש"י ז"ל שכתב משום דמוכרח למות, וכתבו דחזקה ילפינן מנגעי בתים ודלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא, ושם לא ידעינן כי אם חזקה דלשעבר, אבל לא חזקה דלהבא, ועי' מ"ש בקונטרסי בבאור שיטתו של הנודע ביהודא ז"ל בחששה דשמא ראתה ושמא תראה, וכדאי להעתיק הדברים <small> (לא הספיקה השעה להגאון המחבר זצ"ל להעתיק דבריו, הנוגעים בענין זה, מקונטרסו בעניני חזקות, הנמצא בין כתביו ואנחנו מצדנו, מכיון שאין המקום והענין מרשים העתקת כלו, ממאנים אנו בחלוקת הקונטרס, כדי להביא מקצתו כאן)</small> .

''' גם ''' נראה לומר דהא דחושד בכשרים דוקא בידוע לו שהוא כשר קאמר רבנו דהא במס' כלה פריך שם בגמ' איני והתנן אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומשני לא קשיא כאן במכיר כאן בשאינו מכיר, רבא אמר הכא כל אדם הכא חבירך מדקתני חבירך מכלל דבידוע ליה קאמר וכו' הרי להדיא דדוקא בידוע לו שהוא כשר אסור לחשוד בו, ולפי"ז ניחא שפיר מיומא וכן במשה אלא דמ"מ לוקה ע"ז בגופו, משום דהוא על כלל ישראל או כה"ג וצ"ע עדיין.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}