עריכת הדף "סדר משנה/תלמוד תורה/א" (פסקה)

== ד ==

'''הי' הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן וכו' ואם הי' בנו נבון ומשכיל וכו'.''' עיין במרן שהערה מקורו מקדושין כ"ט ועיין לקמן הלכה ז' ד"ה וחייב ללמדו בשכר וכו' מ"ש בס"ד בזה.

'''ואעפ"י שבנו קודם לא יבטל הוא וכו'.''' מרן לא העיר על מקורו רק כתב דמסברא הוא כן כיון שהם ב' מצות נפרדות, ואני אומר דיצא לו לרבינו דבר זה מהתוספתא דסנהדרין פ"ד דתני התם והלא דברים ק"ו ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי צבור נאמר בו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, והובאה ג"כ בירושלמי דסנהדרין פ' כה"ג הלכה ו' ולכאורה יפלא ויש להשיב על הדין ק"ו לחייב הדיוט מישראל בלימוד התורה דלמאי הוצרך לזה ק"ו הא מ"ע דאורייתא היא על כל אדם מישראל שלא לבטל מדברי תורה ככתוב והגית בו יומם ולילה ועוד הרבה מקראי קודש המזהירים על עסק הלימוד עיין בס' המצות לרבינו חלק העשין מנין י"א והוא מ"ע שאין הזמן גרמא ומצווה עליו בכל עת ובכל שעה ומקרא מלא הוא ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, אמנם לדברי רבינו הוא נכון דכוונת התוספתא לאמת הדין שחייב כל אדם מישראל ללמוד תורה אף אם מחזיק בנו או בן חבירו לת"ת לא מהני זה לפטרו מללמוד תורה לעצמו והביאה ע"ז ק"ו דהמלך הי' עוסק בצרכי צבור ובכלל זה הוא ספוק די מחסורן של הסנהדרין גדולה וגם ספוק צרכי הסנהדרין קטנים וכל בתי דינים שבישראל, עיין כתובות ק"ה א' כדי שיהיו יכולים לעסוק בתורה, ועוד דאם לא הי' המלך עוסק בצרכי הצבור היתה האומה הישראלית מתערבות מרוע הסדר וההנהגות ואין לך ביטול תורה גדול מזה ח"ו דאלמלא עליא לא אתקיים איתכליא כדאמרינן בחולין צ"ב א' שלחו מתם ליבעי רחמי איתכליא וכו', גם אם יהי' רוע הסדר וההנהגה בהאומה רבים קמים עלי' להורידם לעפר ואין לך ביטול תורה גדול מזה, וא"כ בהתעסק המלך בצרכי צבור הוא מחזיק ומקיים רבים וכן שלמים העוסקים בתורת ה' תמיד ולא יחשו יום וליל ואפ"ה המלך חייב ללמוד אף כי הדיוט שעוסק בצרכיו רק כדי שילמוד בנו לבדו שהאב חייב ג"כ בעצמו לעסוק בדברי תורה בכל עת מצא ואינו רשאי לבטל לגמרי מן התורה.