עריכת הדף "משך חכמה/ויקרא/יז" (פסקה)

== י ==

'''והכרתי ''' אותה מקרב עמה. דע וראה ההפרש, שבחלב שאוכל לתיאבון כתוב ונכרתה בלא התייחס הפעולה להשי"ת הטוב, אבל בדם, שנפשו של אדם קצה בו (סוף מכות), שאינו רק להכעיס כתוב והכרתי אותה מיוחס אל השי"ת שיעשה במכוון. ובזה יש לפרש, דידוע שיטת רש"י במנחות, דדם שבשלו אינו חייב במוקדשין יעו"ש, וכי כתיב במוקדשין בפ' אחרי ואני נתתי לכם על המזבח לכפר, בחי שראוי לכפר, א"כ נפשו של אדם קצה בו, לכן כתוב והכרתי, אבל בפ' צו שכתוב בחולין יתכן ע"י בישול ותערובות כזית בכדי א"פ, לכן כתוב ונכרתה. וכן בפ' עריות כתוב ונכרתו, כי נפשו של אדם מחמדתן, אבל גבי מולך ופנה אל האוב והידעוני כתוב והכרתי, שמיוחס הפעולה להשי"ת. ולכן בדם כתיב ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם, ואמרו בתו"כ פונה אני מכל עסקי ועוסק אני בו. וכן בנותן מזרעו למולך כתיב ושמתי פני. ומעתה בוא וראה גבי יוהכ"פ פ' אמור, שגבי אכילה שהוא לתיאבון, שתאב לאכול, כתוב ונכרתה, אבל במלאכה שאינה לתיאבון, רק להכעיס ביוהכ"פ, לבעט בו כתוב והאבדתי הנפש, היינו מיוחס הפעולה להשי"ת, וזה פשוט. ודו"ק.

'''הנה ''' בחלב כתוב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקרב ממנה אשה לד' ונכרתה כו', סבת האיסור, לפי שהחלב נותן לאשה לד'. לכן אינו אסור, רק חלב שור, כשב ועז, שמינו קרב למזבח, אבל בדם הוא גם בחיה ועוף וטמאים ג"כ בכרת, וסבת האיסור והכרת כי נפש הבשר בדם הוא ואינו ראוי לנפש שיאכל נפש. ויעוין רמב"ן דברי נועם. רק שלא יוקשה מי איכא מידי, דלהדיוט אסור ולגבוה שרי, לכן אמר ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ע"נ כי הדם בנפש יכפר, וראוי לנפש שיבוא תמורת נפש. ומזה מקור נאמן למה שדרשו ז"ל לאסור טרפה לגבוה, כיון שאסור להדיוט דין הוא שיאסר לגבוה, וכן גיד הנשה דחולצו ונותנו לתפוח ודו"ק היטב.