עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/ז" (פסקה)

== ה ==

'''ושריפת ''' 

''' כל הנשרפין כשרים בזר ובלילה וכו'.'''  הנה הכ"מ לא הראה מקומו ונראה דיצא לו כן מירושלמי יומא ספ"ו תני ר' זרי' זר ששרף מטמא בגדים לא צריכא וכו' מה שיהי' כשרים בלילה קו"ח מה אם הקטיר אימורים שאין כשרים בזר כשרים בלילה אלו שכן כשרים בזר אינו דין שיהי' כשרים בלילה:

''' ושריפת ''' 

''' כל הנשרפין כשר בזר ובלילה וכו'.'''  מבואר דדעת רבינו דשריפת כל הקדשים נשרפין בלילה וכמו שהארכתי במק"א רק נותר נשרפין ביום והא דכתב רבינו כאן לן הבשר או האימורים וזה הו' נותר ואיך כתב אח"כ דכשר בלילה זה ל"ק דשריפת נותר כתיב בבשר באכילת אדם ולא באכילת מזבח א"כ האימורים מכל הקרבנות דהוא אכילת מזבח הוא בכלל פסהמ"ק דהלכתא גמירי לה א"כ שריפתן כשרה אף בלילה הכלל היוצא דוקא בשר נותר מ"ע המפורש בתורה צריך להיות ביום אבל כל פסהמ"ק וכן אימורי קדשים אפי' ניתותרו כשר בלילה וכן העלה במנ"ח.<br>'''  ולענין '''  קדשים נפסלו מספק תעובר צורה ונשרף בודאי משום נותר ואח"כ כ' ויראה לי דא"ט עובר צורה עיי' רבינו פי"ט מה' פסהמ"ק וכתב הרי"ק דכל הקדשים מס' אין נשרפין משום בזיון קדשים ע"כ טעון עבור צורה אבל כאן דנשרפין רק חילוק במקום דכמצותן נשרפין חוץ לעיר אין ביזוי אם נשרפין בעזרה עכ"ל ובמ"ח תמה ל"ל הא"ט הא בלא"ה מאי מהני עבור צורה דאיבעיא בגמ' אי לינה מועלת א"כ אף לאחר עבור צורה עדיין ספק ונשרף בעזרה מס' אך יש לומר דעתה הוא ס' פסול ולאחר עבור צורה יהי' שני ס' לשרוף א' שמא נפסל מחמת הפסול ואפי' אם הי' כשר שמא לינה פוסלת א"כ הוא שני סברות לשרוף בעזרה והי' הסברא להמתין ע"כ נתן רבינו טעם זה דלשריפה קאי.<br>'''  הנה '''  דבר זה דנשרף בפנים או בחוץ הוא פלוגתא בשקלים ב"ש וב"ה ור"ע ורבינו פסק כר"ע נגד ב"ה ובת"ח תמה על רבינו למה פסק כר"ע וכן בפנ"י במשנה דר"ח סגן הכהנים הקשה ג"כ כנ"ל ובתורת חסד כלל ה' הביא ירושלמי שהלכה כר"ע נגד ב"ה.<br>'''  בירושלמי '''  ספ"ה דתרומות אמר ר"א בשם רי"ו אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף לעולם הו' רץ אחר השריפה יותר מן התלי' שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והן בשריפה ר' יוסי בעי דנין דבר שאין מצותו לכך לדבר שמצותו לכך ונראה דטעמו דרי"ו הוא דסובר דשריפת קדשים טמאים אין משום תקלה אלא דמצוה מצד עצמה הוא ולכן כיון דתלי' הוא הו' ספק אי חייב במצות שריפה ובמ"ע אזלינן לחומרא דחייב לשורפה ושפיר יליף משריפת פרים וא"ש.<br>'''  הנה '''  תוס' פסחים דף מ"ט ד"ה ושורפו הקשו אי הו' דאורייתא שריפתו במקומו ונראה דרק באירע פסול במקום אכילתו אז אמרינן מקום אכילתו שם שריפתו אבל ביצא מדאורייתא שריפה במקומו בעינן רק דרבנן החמירו דכל שלא עבר צופים דשרפו בפנים.

''' וכל ''' 

''' הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרים וכו'.'''  וכ' במנ"ח הנה במש"כ כל הנשרפין חוץ לעזרה היינו פרים ושעירים הנשרפין והנה בקדשים הנשרפין כגון פה"מ הן בעזרה כגון קדק"ד והן חוץ לעזרה כגון קק"ל אינו מבואר בר"מ כלל הדין ולפמש"כ דעצים ממעט סיד ורמץ וכאן כתיב באש תשרף א"כ כשר לשרוף אפי' בסיד ורמץ וזה כונתו שכ' חוץ לעזרה וכו' היינו פרים הנשרפין נוהג ד"ז אבל פהמ"ק נשרף אפי' בסיד ורמץ והא דכ' באש תשרפו איתמעט אבר מעיקרו וכן לפי המבואר בש"ס שם דבאש ישרף לרבות אפי' סיד א"כ כשר ג"כ סיד וגפסיס ולזה כ' חוץ לעזרה היינו פהנ"ש דאי פהמ"ק כשרים ג"כ בסיד ורמץ ועפ"ד מהק"פ סוף ה"כ כ' לפיכך אם רצו לשורפו בקש ובגבבא נראה דוקא בקש ובגבבא ובאמת סיד וגפסיס תולדות האור ג"כ כשר אך אין ראי' משם דאיירא לענין דשורפין מעצמו ולא נחית לדינים אלו עכ"פ ק"ל דלמה בה' פהמ"ק לא כ' זה דתולדת האור כגון סיד ג"כ כשר ואבר מעיקרו פסול גם בפט"ו מסנהדרין לא ביאר גבי שריפת ב"כ פסול אבר מעיקרו אך אפשר כיון דכ' אבר מתיכין אותו נשמע ממילא אבל כאן דמ"ע דנשרפין הו"ל לכתוב דצריך עכ"פ תולדות האור את"ד:

''' שורפין ''' 

''' אפי' בקש.'''  והוא מת"כ דיליף מדכתיב עצים לרבות כל עצים אפי' בקש ובה"ג הרש"ש שבת דף ס"ו הקשה התינח לר"י דס"ל עץ שאכל אדה"ר חטה הו' הרי דנקרא עץ לכן קש ג"כ בכלל עצים ואמאי פסק רבינו דקש הו' בכלל עצים עייש"ה.

''' להוציא ''' 

''' את הסיד.'''  ובלח"מ הקשה דבפסחים דף ע"ה איתא דממעט מדכתיב באש ולא משום דכתיב עצים דא"כ מאי פריך משריפת ב"כ דשם לא כתיב עצים ועוד דבהלכות ק"פ כתב רבינו דל"ה צלי אש ובס' עיני אברהם כתב ליישב דבספר קרבן אהרן דף צ"ח הקשה הו' לי' זה כלל ופרט וכלל דושרף אותו כלל עצים פרט ואש הדר וכלל א"כ דרשינן דומיא דפרט מה פרט גידולי קרקע אף כל גידולי קרקע וסיד לא הו' גידולי קרקע והראב"ד כתב לפרש הא דאמרינן באש ולא בסיד הכונה רק ולא בעצים אשר ע"ג הסיד כשהוא שורף וידלקו דבעינן עצים ואש דבכלל עצים הכל בכלל ואפי' קש וגבבא עיי"ש ולפי"ז יש לומר דרבינו סובר דבאמת הכי פירושו אחר דכתב כללא בתרא באש כלל מוכרחין אנו לומר דפרט על העצים איצטריך למעט סיד וכן כל דבר שאין ג"ק אבל אי לא הו' כתיב כללא בתרא הו' דרשו דושרף לאו כללא הוא אלא פרט משום דגמרינן שריפה חוץ מפנים מה שריפת פנים בעצים כשרים הראוים ע"ג המערכה אף שריפת חוץ בעצים כשרים הראוים ע"ג המערכה אבל שאר עצים שאין ראוים ע"ג המערכה לא לפיכך כ' כל העצים כשרים והו' קרא דעל העצים כלל לפי"ז ושרף הו' כלל לרבות כל מינים הנשרפים אפי' סיד א"כ על העצים הו' פרט ולא אתי אלא לאפוקי דלא למילף שריפת חוץ מפנים ואינו אלא למצוה באמת א"כ דרשינן לי' בכלל ופרט וכלל ובעינן דומיא דפרט ג"ק למעט סיד ולכן נקט רבינו לפי אמיתתן של דברים דעכ"פ מדכתיב בעצים פרט נלמד למעט סיד ורמץ ולרבות קש וגבבא דהם ג"ק ומשו"ה כתב משום שנאמר אש מרבינן קש וגבבא ומדכתב עצים ממעטינן סיד ורמץ את"ד.

''' ושריפת ''' 

''' כל הנשרפין וכו' ולמה נאמר עצים על האש להוציא הסיד והרמץ.'''  והקשה בלח"מ דזה נגד גמרא מפורשת פסחים דף ע"ה דממעט מדכתב אש לבסוף ונראה ליישב דהנה שם מרבה ממכוה סיד ורמץ והקשה מרש"א נילף מזה פרים הנשרפים ויש לומר דרבינו ג"כ קשה לי' קו' מרש"א דנילף ממכוה וניחא לי' יען דכתיב עצים לכן ממעט סיד ורמץ אלא דקשה לפי דברי רבינו דשם אמרינן לגבי עצים דאיסורא אעצים קפדי רחמנא והא ליתנהו ולפי"ז גם שלהבת וגחלים נתמעט דמבואר בתוס' דשלהבת עדיף מגחלים וכן קייל"ן גחלים אפי' לחשות מותרת משום דאעצים דאיסורא קפיד רחמנא א"כ לפי"ז נאמר דלפרים הנשרפים נתמעט גם מגחלים כיון דכתיב עצים ונראה דהא דמיעוט עצים היינו דלא נלמד ממכוה אבל אש דכתיב בגופי' וגחלים אש נינהו ל"ש למעט מדכתיב עצים.