עריכת הדף "מעשה רקח/סוטה/ב" (פסקה)

== ו ==

'''הגיורת וכו' וממזרת ואשת ממזר.''' מרן ז"ל כתב דהגירסא הנכונה בדברי רבינו היא ממזרת אשת ממזר כלומר שהיא מותרת לו דאלו ממזרת לישראל או ממזר לישראלית כיון שיש איסור בנישואיה אינה שותה וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה לא נחה דעתו ז"ל בגירסתינו שהרי הדין פשוט דממזר מותר בגיורת ומשוחררת דקהל גרים לא אקרי קהל ופסקו רבינו רפי"ו דא"ב וראיתי להמש"ל ז"ל שהוסיף דהכי משמע מפי' רש"י דאברייתא דקתני אשת ממזר לממזר פי' ז"ל כלומר אשה הראויה לממזר ונישאת לממזר וכו' ע"כ נראה שנתכוון ממש לפי האמור דלאו דוקא אשת ממזר לממזר קאמר אלא שתהא ראויה לו דהיינו גיורת ומשוחררת וכיון שכן גירסת רבינו היא הנכונה שכתב ממזרת ואשת ממזר דהכוונה למותר להם שהרי כתב אח"כ המותרות לבעליהן וכו' ומלתא דפשיטא היא שאם היא אסורה לו אינה שותה. ולעד"ן חלילה לומר שזה נעלם מעיני כבוד מרן ז"ל אלא שכוונתו כלפי דברי הברייתא וגם רבינו דרכו ז"ל להעתיק לשון השנוי בברייתא ומ"מ הדין אמת וק"ל ולקמן בע"ה יתבאר עוד:

'''ואשת סריס וכו'.''' שם במשנה אשת סריס שותה ופי' רש"י שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכבת בעל לבועל ע"כ ובגמרא פריך פשיטא ומתרץ מ"ד מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דלמקדם שכבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה ואע"ג דלאו בר זריעה הוא ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם דאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא ע"כ. ולכאורה רש"י ז"ל סותר דברי עצמו דממ"ש בפי' המשנה שנסתרס לאחר שנשאה וכו' משמע דכיון שהיה לו שעת הכושר דקדמה שכיבתו ממש לבועל אף דהשתא לאו בר הכי הוא לית לן בה ואילו בגמרא פי' דאף שנסתרס קודם שנשאה שפיר קרינן ביה מבלעדי אישך כיון דבר שכיבה הוא וי"ל דמה שפי' במשנה אינו אלא לפי הס"ד דשכיבה דקאמר רחמנא היינו בבר הולדה ולכך פי' שנסתרס אחר שנשאה ובגמ' מכח קושיית פשיטא הוצרך לפרש דהחידוש הוא דאפילו בסריס מעיקרו דהיינו אף קודם שנשאה קאמר דלא קפדינן שיהא בר הולדה אף שעדין הוא מגומגם דאם איתא הו"ל לתלמודא לתרץ דבסריס נמי הויא שכיבה אף שאינו בר הולדה וגם זה י"ל דמלתא דפשיטא היא דלא גרע מזקן דהו"ל כסריס והמש"ל ז"ל עמד בכל זה ע"ע. והקשה עוד לפירש"י ולהתוס' שהק' עליו במ"ש דמתני' בסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא ותמהו עליו התוס' ז"ל דמנ"ל דסריס אדם כגון ששתה כוס עקרין דאסור לקיימה ע"כ. ומרן ז"ל כתב ואני אומר דלא איירי רש"י בהכי דלא מקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכקרא דמייתי פצוע דכא וכרות שפכה ורבינו שכתב או סריס אדם המותרות לבעליהן צ"ל דמיירי בששתה כוס של עקרין שמותרות לו וכו' ע"כ. ועל כולן הק' ז"ל דאמאי לא אוקמוה בפצוע דכא ממש וכגון שנשאו גיורת או משוחררת שהן מותרין לישא עם כל הפסולין לבא בקהל משום דקהל גרים לא אקרי קהל כמ"ש רבינו פי"ו דא"ב ולעד"ן דדעת רש"י והתוס' מבוארת דודאי סתם מתניתין דקתני אשת סריס סתמא הכוונה דנשא ישראלית דאם הכוונה דנשא גיורת ליתני הגיורת שנישאת שהרי כבר דינו ידוע כדתנן פרק הערל פצוע דכה וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת גם פ"ה דעדיות תנן עקביא בן מהללאל אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכ"א משקין וכיון שכן מוכרח דמתניתין דקתני אשת סריס במותר לבא בקהל איירי. מעתה גם לפי' מרן ז"ל בדברי רבינו דגם רבינו איירי בשתה כוס של עקרין שמותרות לו ה"ט מפני שרבינו כבר ביאר הדין פי"ו דא"ב דגיורת ומשוחררת מותרין בין בפצוע דכה בין בממזר בין בכל אותן שאינן ראוים לבא בקהל שהרי כתב להדיא שקהל כותים לא אקרי קהל וכיון שכן כאן שכתב הגיורת והמשוחררת מוכרח שהן נשואין לכל אותם שמותרים להם מעתה כשכתב ואשת סריס וכו' המותרות לבעליהן מוכרח דבישראלית גמורה קאמר דאי במין סריס שאסור לבא בקהל וכגון שנשא גיורת הא תני ליה רישא הגיורת והמשוחררת כאמור. ותירוץ זה יספיק גם לקו' ממזרת שהקשינו למעלה משם המש"ל ז"ל להגהת מרן הקדוש שבודאי הגהתו מוכרחת דאי ממזרת ואשת ממזר קאמר והכוונה שנישאו למותר להם דהיינו גיורת ומשוחררת הא תני ליה רישא כדבר האמור. וזה יספיק גם לאידך קו' שהק' המש"ל ז"ל דלא ידע למה השמיט רבינו אשת נתין לנתין ע"ש דבברייתא דלא תני הגיורת והמשוחררת אצטריך לתנויי לה אבל רבינו שכתבה והקדימה תו לא בעי לה כלל כמבואר ושל"ית. שוב מצאתי בש"ות זרע אברהם ז"ל סימן י"א שהק' המגיה על מרן ז"ל שכתב כאן שדעת רש"י ז"ל דלא מקרי סריס אדם אלא כששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכו' וכלומר דבשתה כוס של עקרין מותר לבא בקהל דרש"י ז"ל גופיה ביבמות דף ך' מתיב רבא פצוע דכה וכרות שפכה וסריס אדם והזקן או חולצין וכו' ואסור לקיימן ופירש"י סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו הוי בלאו בכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא ע"כ. ואם איתא טפי הו"ל למימר דסריס דנקט אתא לאפוקי דשתה כוס של עקרין וכו' דפשיטא דשותה כוס של עקרין הוי חידושא טפי מנסתרס ע"י חולי דמותר לבא בקהל עכ"ד. ולא ידעתי למה הניח דברי מרן ז"ל בקושיא דהא ודאי כוונת רש"י אינה אלא כלפי סריס אדם דקתני בברייתא דמוכרח שסרסו אדם לאפוקי נסתרס מאליו ע"י חולי ולא נחית אלא לאשמועינן ההפכיי דהיינו סריס שאינו מחמת אדם ותדע דהתוס' שם פירשו דסריס אדם היינו לאפוקי בידי שמים שלא היה לו שעת הכושר ע"כ הרי שגם הם דייקו בסריס אדם אלא שחלקו על פי' רש"י וס"ל דלא בא לאפוקי נסתרס ע"י חולי דכיון שהיתה לו שעת הכושר מקרי סריס אדם ואפשר ג"כ שלזה נתכוון רש"י ז"ל לאפוקי מדעת התוס' ובין אם נפרש הכי או הכי אין להק' על מרן ז"ל שאין שום הכרח מדברי רש"י לומר דס"ל דהשותה כוס של עקרין אסור לבא בקהל וק"ל: