עריכת הדף "מעשה רקח/גירושין/ד" (פסקה)

== ד ==

'''היה הגט חקוק וכו' והיו העדים חקוקים וכו'.''' בנ"א כ"י אין שם והיו העדים חקוקים והנה לפי גירסתינו יק' למאי איצטריך לזה כיון שהגט חקוק ואינו יכול להזדייף וראיתי להרב"ח סי' קכ"ד שכתב שאם לא היו גם העדים חקוקים יש לחוש דילמא גם הגט היה בלא כתובת קעקע כמו חתימת העדים והוה ביה תנאה ומחקתיה וחקקה הגט בכתובת קעקע ודמי לכתבו על המחק ועדיו על הנייר דהוא פסול ע"כ ולכאורה קשיא לי תרתי חדא דאם איתא למה לה לחקוק להגט והרי היתה יכולה לחזור ולכותבו ותניח חתימת העדים במקומם וחקיקה זו למה לה ותו דאין זה דומה לכתבו על המחק ועדיו על הנייר דהתם דין הוא לפוסלו שהרי הריעותא לפנינו שהגט כתוב על המחק משא"כ בחקיקה דבין הגט בין העדים כתובים בטוב ואין כאן ריעותא דמה ששינה שהגט קעקעו והעדי' כתבו אין זו ריעותא ניכרת ולקו' ראשונה י"ל דאי מהא לא איריא משום דאם היה הגט והעדים בכתיבה היתה צריכה להביא עידי מסירה בהכרח כיון שנכתב על דבר המזדייף ויתכן שאין לה עידי מסירה או שאין מצויין אצלה ולכך נתחכמה לעשותו בדרך קעקוע דמעתה אינו מזדייף ולאידך קושיא י"ל דכיון דמצינו בו שנוי זו היא הריעותא. ודע שמדברי רבי' סוף הלכות ע"ז מתבאר דכתובת קעקע נאסר מן התורה בין שקעקע על בשרו בין על בשר חבירו חייב וגם אם חבירו סייע נתחייב ג"כ דומיא דמקיף וניקף וכיון שכן צריך לומר דכאן איירי בקעקע בשוגג דאי במזיד הרי כתב רבינו בסוף פ' הקודם דהוי בטל וכאן אף אם הוא עבד הרי נתחייב במצות שהאשה חייבת בהם ובס' גט פשוט ראיתי שהוסיף תירוץ אחר עפ"י התוספתא דקתני מקעקע על יד העבד כדי שלא יברח פטור ודימהו למלאכה שא"צ לגופה ע"ש. ואחר המחילה ק' טובא חדא דאם איתא הו"ל לרבינו להזכיר דין זה בהלכות ע"ז ותו דלא דמיא הא להא דבמקעקע בעבד כדי שלא יברח אין כוונתו לשום כתיבה בעולם אלא דרך רשימה כדי שלא יברח משא"כ גבי גט דרחמנא אמר וכתב לה ספר כריתות אף שזה אינו מכוין לעבור הלאו מ"מ בהכרח הוא צריך לכתוב ומכוין הוא לדרך כתיבה אלא ודאי העיקר כמ"ש:

'''אפילו היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וכו'.''' הנה מדברי הה"מ מוכח דלעיל איירי בעבד שאין מוחזק שהוא שלו אלא הוא שלה או לזולתה ולפי זה אפילו הוא מגומגם דהרי דוקא הוא דמפני שהוא שלו אנו אומרים דה"ז ספק מגורשת דהגודרות אין להם חזקה דאם הוא שלה וכו' אין לנו כלל זה א"כ מאי אפילו דקאמר ובהכרח צ"ל שזה האפילו לא קאי על העבד שהוא שלו אלא קאי איוצא מתחת ידה וכו' דאף שיוצא מתחת ידה מידי ספק לא יצאנו וא"כ הוא נמשך ומ"מ עדין הוא מגומגם ובש"ע השמיטו. ודע שהר"ן ז"ל סיים בדין זה דאם כתבו על דבר שיכול להזדייף אינה מגורשת כלל והם דברים מגומגמים הרבה דמשמע דבטל מה"ת קאמר ואמאי הרי ספק הוא אם נזדייף או לאו איך יהיה בטל מה"ת וגם הרב"י חזק דבריו וכתב שכן מתבאר בגמרא והיינו מדברי רבא דקאמר ותיפוק לי דיכול להזדייף וכו' ולא ידעתי איך יתיישב זה. גם הפר"ח שם הניחו בצ"ע ובהגהותיו בב"י הביאו הרב ל"י בפ"ח וכתב דמוכרח שכוונת רבא על ביטול הגט לגמרי דאי על הספק היינו בעיית רמי בר חמא דלחד צד הוא בטל וא"כ מאי קאמר. וכל הפירושים לא נחה דעתי הקלושה בדברים אלו סוף כל סוף כיון שאין לנו וודאות על הזיוף איך נאמר שהגט הוא בטל ואם נשאת תצא והבנים ודאי ממזרים: