עריכת הדף "מעשה רקח/אישות/ב" (פסקה)

== ד ==

'''היתה בת עשרים שנה פחות שלשים יום.''' הרמ"ך ז"ל השיג על רבינו וז"ל תימה הוא זה דכיון דפסק כעולא דלא בעינן מעת לעת בי"ט שנה ושלשים יום סגיא דשלשים יום בשנה חשוב שנה ואם רצה לפרש שנת ך' שיצאו ממנה שלשים יום שפחתו ממנה שלשים דוחק גדול הוא זה הפירוש ולא אזיל בשטת התלמוד וצ"ע עכ"ל. גם הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ע"ע וה"ה ז"ל כתב דרבינו ס"ל דמאי דאמרו בגמרא דתני ר"י בן כופר שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה דר"ל שעתידים לצאת וכו' עי"ש. ומרן ז"ל הביא בשם הטור שהגיה בפשיטות אם היא בת י"ט שנה ושלשים ע"כ. ודברי הטור הם בא"ה סי' קנ"ה ומרן גופיה לא חלק עליו ע"ש. ולדידי אני הצעיר אחרי מחילה הראויה מכבוד רבנותו של הטור אי אפשר להגיה כן בדברי רבינו חדא דלא במקום אחד ולא בשני מקומות כתב כן אלא בשלשה מקומות כתב בזה הלשון כאן ולקמן דין י"א וי"ב וכ"כ המש"ל. ועוד דרבינו כתב כן בפירוש המשנה ס"פ יוצא דופן וכ"כ התי"ט להדיא וכ"מ מדבריו משנה ח' דפרק א"נ וכו' וכי נאמר דתונבא נקטינהו להמדפיסין בכל הני מלבד שמצד לשון רבינו יש לנו פנים מאירות שזאת היתה כוונתו דוקא וזה דלעיל כתב כשתביא שתי שערות אפילו בשנת עשרים תהיה וכו' ואי אמרת בשלמא דכל שנת עשרים או רובו קאמר שפיר אלא אי אמרת דשלשים מהשנה דוקא קאמר ומכאן ואילך כל י"א חדש מהעשרים הוי כשנת כ"א אין זה במשמעות הלשון כלל ונלע"ד קצת הכרח לדעת רבינו מהגמרא דקאמר רב הלכתא בכולי פרקא מעת לעת כלומר בשנת עשרים נמי הוי מעת לעת דהיינו י"ב חדש דוקא ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן כלומר היכא דתנן כך שנים ויום אחד היינו שלימים ויום אחד מהשנה האחרת ופריך תלמודא עליה דרב מדתני ר"י בן כופר משם ר"א שנת ך' שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת ך' לכל דבריה והשתא אם נפרש דשלשים יום דקאמר היינו חדש הראשון מהשנה הרי נתרחקו הדעות הרבה דרב ס"ל י"ב חדש שלימים ועולא דאתי כר"י בן כופר ס"ל חדש אחד מהשנה לבד מלבד דהסברא מבחוץ מנגדת שאחר עבור מיעוטא דמיעוטא מהשנה דהיינו חלק י"ב ממנה תנוע משנתה ותקרא השנה הבאה משא"כ אם נפרש דשלשים יום הוי קודם כלות השנה הרי אין הדעות רחוקים כ"כ וכיון שיצאה רוב השנה ורובא דרובא הרי היא ככולה ושפיר מצינן למקרי משם ואילך מהשנה הבאה ואיך שיהיה אין הדעת מקבלת שיהיה הדבר ט"ס כאמור. שוב ראיתי להרל"מ ז"ל שהקשה על רבינו מיום אחד בשנה דאיתא התם וכו' עי"ש ואחר המחילה ליתא דיום אחד הוי אחר העשרים לא אחר הי"ט ובמתניתין אמרינן בת עשרים ופשוט למבין. שוב ראיתי להשה"ג פרק ב"ש שהזכיר דברי הטור הנ"ל ושאין שום טעם לדברי רבינו ובפ' הערל הקשה על הטור שבסי' קע"ב הביא דברי הרמב"ם ולא חלק עליו וצ"ע ע"כ. ושם ראיתי להרב"י ז"ל שנרגש מזה ונדחק ז"ל שסמך למ"ש בסימן קנ"ה אך לעד"ן אפשר וקרוב הדבר שאח"ך נתישב והעמיד דברי רבינו כפשוטן וכמו שכתבתי:

'''ואם לא נראו בה כל סימני אילונית וכו'.''' באיזה נוסחאות אין שם תיבת כל ונראה דהוציאו ז"ל מדאמרינן בפרק הערל דף פ' אתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כלן רבי יוחנן אמר אפילו באחד מהם וכו' ומדאפליגו בסריס דוקא משמע דבאילונית בעינן כולהו וכמ"ש הרב המגיד ומרן ז"ל עיי"ש ועיין להתוס' שם או עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד וכו' והר"ן ז"ל פירש עד ל"ה שנה וכ"פ הרשב"א סוף פרק מי שמת והריב"ש ז"ל סי' תס"ה הביא דעת שלישית בשם הרמ"ה שיהיה בן ל"ה שנה ול' יום מן השנה האחרת וכ"כ הל"ח ז"ל: