עריכת הדף "מנחת חינוך/סה" (פסקה)

== ד ==

'''ואם יש להם כו' ב"ד כ"מ שימצאו כו'.''' ע' ש"ס פא"נ ד"ע ור"מ ספ"ד מהלכות מלוה אינו מוזכר ב"ד כלל רק שחז"ל לא גזרו ביתומים בריבית דרבנן ובמ"ל מפלפל דדעת רש"י והמרדכי דצריך ב"ד להפקיע איסור ריבית דהם יכולים להפקיע ממון ובטור יו"ד סי' ק"ס וחה"מ סי' ר"צ וע"ש במ"ל. אך מ"ש הרהמ"ח דהב"ד כופין אם האיש נאמן שיקח המעות על קרוב לשכר זה לא מצאתי לא בר"מ ולא בטור ואין הסברא נותנת כלל שהב"ד יכולים לכוף איש שיטריח עצמו בגופו ולהתעסק במעותיהם וההפסד יהי' לו וריוח יתן להם. הן אמת בנ"י מבואר שכתב דהרשב"א לא פי' כפירש"י דמשום איסור ריבית א"צ ב"ד דחז"ל לא אסרו זה ביתומים ואי לכופו ולקבל ולהפסידו הל"ל דיהיב ליה בבד"ח דבד"ח אלים לאפקועי ממונא וכו' עכ"ל ומובא ג"כ דברי הנ"י במ"ל ונרא' שזה דעת הרהמ"ח. אך קשה עליו כמו שהקשה הנ"י דצריך בד"ח ולא הזכיר הרהמ"ח וגם גוף ד' הנ"י אין מובנים לי לקוצר דעתי דב"ד חשוב יכולים לכוף האדם שלא מדעתו להתעסק ולטרוח עבור אחרים ואין ענין לפרוזבל ששם חייב ממון כי הוא אפקעתא דמלכא יכול הב"ד להפקיר ממונו וכן גבי אסמכתא אבל כאן דצריך להתעסק בגופו שיוכל בד"ח לכוף האדם זו לא שמענו וגם כאן אם הוא ברצונו רק משום איסור יכולים ב"ד להפקיר ממונו ואפילו לבסוף בשעת נתינה ע"ש במ"ל בסוף הפיסקא אפילו בע"כ כיון שהוא ממון אבל לכופו להתעסק מנין לנו ע' סי' קע"ז ביו"ד וחה"מ דהמתעסק למחצית שכר ה"ל המתעסק דין פועל ויכול לחזור בו בחצי היום אם כן היאך יכולין ב"ד לכוף אדם שיהי' עבד זו לא שמענו וצ"ע. גם מ"ש הרהמ"ח דב"ד מכריחין אדם שיפקח בנכסיהן היינו להיות אפטרופס. לא מצאתי ד"ז גם כן דהב"ד יכופו אדם שיטרח עבורם לא בר"מ פ"י ופי"א מה' נחלות וטור סי' ר"צ וגם למאי דקיימא לן מנוהו ב"ד צריך לישבע אם כן איך יכופו אדם שיטרח ואח"ז יחייבוהו שבועה וצ"ע. ועבכ"ז יו"ד סימן ק"ס ומ"ל פ"ד ממלוה דיש דיעות דדוקא קרוב לשכר מותר ביתמי אבל שאר ריבית דרבנן אסור ביתמי ג"כ. ויש סוברים דכל ריבית דרבנן מותר ביתמי ע"ש באריכות. וע"ש בב"י דאלמנ' אסור להלוות מעותיה אף בריבית דרבנן והביא שם דיעות אי דוקא עד שיגדיל ונעשה ביג"ש מותר ואח"ז אסור או אפילו לאחר שהגדיל כ"ז שלא יכול להתעסק במעותיו וע"ש בש"ע סי' ק"ס. ובמ"ל שם מפלפל אי מעות חרש ושוט' מותר בריבית דרבנן כמו מעות קטן או אפשר דחז"ל לא תיקנו דה"ל מלתא דל"ש וע"ש שכתב דהוא פלוגתא דרבוותא. ועע"ש מביא בשם תשובות אחרונים דדוקא יתומי' עצמם מותר להלוות בריבית דרבנן כמש"ל אבל אם אביהם הלוה לא' בריבית דרבנן ומת והניח יתומים אין היתומים גובים הא"ר מיד הלוה ומביא בשם המהרי"ט דיתומי' מותרים להלוות אצל יתומים אחרים בריבית דרבנן וכ"ש אם נתחייב אביהם בריבית דרבנן ליתמי ומת והניח יתומי' דמפקינן מן היתומי' ליתמי המלוה ע"ש. ונסתפק שם במ"ל בהלוה מעות יתומים קרוב לשכר ואחר שהגדיל הקטן עלה ריוח אם מותר ליקח אי אזלינן בתר התנאי או בתר גוביינא ומחלק בין קרוב לשכר ובין ריבית דרבנן אחרים. ולפלפל בכ"ז צריך חיבור מיוחד. ואני לרמז באתי וישמע חכם כו' ועיין בס' משנ"ח מפלפל בחכמה בדין זה דצריך ב"ד לרש"י ומרדכי: