עריכת הדף "לחם משנה/טוען ונטען/א" (פסקה)

== ח ==

'''כור חטים יש לי בידך וכו'. '''  יש תימה על רבינו ז"ל דקשה מדידיה אדידיה דבפ"ה מהל' שאלה כתב גבי מי שהפקיד שק צרור דנשבע בעל השק ויטול והוא תימה דהיה לו לנפקד לישבע שאינו יודע ויפרע הפחות דומיא דהכא או הכא היה לו לישבע המפקיד וליטול חטים דומיא דהתם, ועוד קשה למה כתב משלם שעורים מי עדיף מטענו חטים והודה לו בשעורים שהוא פטור מן הכל כדפסק רבינו ז"ל בפרק ג' וא"כ הוא דבר תימה דלכאורה התם עדיפא דקאמר דודאי אית ליה גביה שעורים ומ"מ פטור. מיהו הא לא קשיא דשאני התם דכבר אמר לו בפירוש דלית ליה חטים גביה ואע"ג דאמר שעורים מ"מ הרי חבירו הודה לו דלית ליה עליה שעורים ולכך פטור אבל כאן הרי הודה במקצת ממה שחבירו שואל שאומר איני יודע אם חטים אם שעורים והבינהו. ולקושיא ראשונה היה נראה לומר דשאני התם דאין הנפקד טוען מה היה בו כלל אלא אומר איני יודע מה שהיה בו ולכך כיון שטענתו גרועה לכך נשבע המפקיד אבל הכא אין טענתו כל כך גרועה שהרי אומר איני יודע אם חטים אם שעורים הרי יודע בודאי שהוא חטים או שעורים ואינו זולת זה אלא שאינו יודע איזה מהם ולכך אין טענתו כל כך גרועה ונשבע ומשלם שעורים. אבל הר"א ז"ל אי אפשר שהוא סבור שיש חילוק בזה שהרי הקשה לו שם מההיא דפרק המניח דאיני יודע אם קטן אם גדול דומיא ממש דהך דהכא דשעורים והקשה לו דהתם נמי היה לו לניזק לישבע כמו הכא ואם היה סבור החילוק הזה אין כאן קושיא אלא ודאי דאינו חלוק וא"כ קשה למה לא הקשה לו על רבינו מדידיה אדידיה כדפרישית. ועוד ה"ה שהודה לו ואמר שאין חילוק מכאן לההיא דהנזקין אלא ששם נזקי ממונו וכו' תימה דאיך תירץ דהכא חייב מחמת עצמו וא"כ היה לו לישבע למפקיד דההיא דבעל השק ולא ידעתי להלום זה וצ"ע. עוד כתב הר"א ואיכא דדחי לה וכו' נראה פירוש דבריו דמ"ש בגמ' גבי ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא דהיינו דרבה בר נתן ופטור היינו מתני' דעדיין לא נתקנה שבועת היסת ולכך פריך בגמ' דהדין הוא דפטור אבל השתא שנתקנה שבועת היסת דוקא היכא שאמר אין לך בידי אלא שעורים אז פטור משום דמאי דקאמר שעורים הוי דחייה בעלמא דלית ליה גביה לא חטים ולא שעורים אלא מאי דקאמר שעורים הוא לדחויי ליה אבל כשאומר איני יודע ונשבע על כך ודאי דלאו דחייה היא ומידי אית ליה גביה ומ"מ הקשה על רבינו דאם כך היה דעתו היה לו לפרש. ומ"ש שבבא לצאת ידי שמים משלם שעורים. קשה קצת חטים היה לו לשלם דמי גרע מאומר לחבירו חטים יש לי בידך ואומר איני יודע דמשלם חטים בבא לצאת ידי שמים כל שכן כאן שאומר איני יודע אם חטים או שעורים. וי"ל דהתם אי אמרינן דחייב בבא לצאת ידי שמים משום דהחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו ובודאי זה שתובע לו מידי אית ליה גביה אבל הכא כיון דזה אומר דאית ליה גביה שעורים אין כאן חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו דנימא דאית ליה גביה אלא שהוא טועה שסבור שהוא חטים ואינו אלא שעורים ולכך אינו משלם אלא שעורים בבא לצאת ידי שמים: